אהבה ראשונה....

כל הקיץ שריתה ואני, תכננו איך נשכנע את  המחנכת הזאת , שנשב האחת על יד השנייה , נעמוד על כך ללא בושה , עוד נראה לה מה זה , נפתח את הפה , מי פוחד ממנה  הזקנה הזאת . 

כך יהיה לנו קל להעביר פתקים ולפטפט בלי סוף , שזה מה שאהבנו לעשות  .

עד היום יכולות לדבר שעות בטלפון, כשהגרון ניחר והאוזניים מצטלצלות . 

מנהג קבוע היה לה למורה שלנו , ביום הראשון ללימודים ,אחת ושתיים הושיבה בן   על יד בת , זוגות זוגות כמנהג תיבת נוח  ובא לשקט גואל בכיתה .

 כביכול , ברור .

האחד בספטמבר  הגיע.

הסתדרנו  כהרגלנו  ברחבת בית הספר בטורים : טור בנות וטור בנים כיתה מקבילה לכיתה. 

 רגע , רגע , מי זה הטמבלון הזה, שעושה לא טוב  בעין ?מה הוא עומד לו שם בין הבנות של הכיתה השנייה ?הוא לא רואה שהוא  לא שייך ??  שוב מסובבת  את הראש ומתבוננת , היי, הוא  בן מוקה כל כך יפה , תחושה נעימה חולפת בי .

נרגשים יד ביד הובלנו לכיתות ,שריתה ואני טור ג` ספסל שלישי בדיוק .

 כן  המחנכת כבר פה . 

" בוקר טוב  , לפני שאתם מתחילים להתרגל למקומות הישיבה שלכם , מעדיפה כבר עכשיו להחליף מקומות ואחר כך נדבר על החוויות ,שעברו  עליכם בחופש הגדול " . אמרה במילים האלו . 

" את מי אושיב על יד חנה? " היא מהרהרת בקול רם "את יצחק " וכך  הלאה .

שריתה ואני נהפכות לבול עץ, כמו תמיד  אחרי כל התיכנונים לגבי  המחנכת ,על מה נגיד לה  ואיך נראה לה.

מתה לשבת  על יד שריתה , אבל  נדבקה לשוני לחיכי . 

"ועל יד מי אושיב  את גיורא התלמיד החדש, שהגיע  אלינו מחיפה ? "

מפנה ראשי  ,הילד הזה בכיתה שלנו .

שוב מכת מתיקות .   

" את גיורא אני מושיבה על יד  רז " קול פעמונים מתנגנים נשמע באוזניי .

 לכי , לכי לך שריתה , לכי מפה מהר, מי את? לא מכירה אותך .

ברוך הבא גיורא ,  אהבתי הראשונהההה...

והשאר  יסופר אולי בפעם הבאה....