נוסטלגיה של ימים יפים שהיו

          היי יעקב גרשון

מרגש ,,,הילדים הראשונים של תל אביב ,,אתה מצולם בתמונות?

איזה חומד ..גם תמונה מחיל הים ..

יפה אהבתי מאוד..לילה טוב

ליעקב בקר טוב,

בחיל הים אני כבר "מכירה "אותך.זה אתה מצד שמאל,קיצוני?מעניינות התמונות של הילדים.מעניין היכו אתה ביניהם.ושהיו חולות.

על הארץ טרם ראיתי תמונות של כתות מאז.לפני החלוקה היו די הרבה ילדים.בטח היית ילד חמוד.

למדלן

זו נוסטלגיה . 1937 כיתה א כבר בוגרים והתמונה בסיום שנת הלימודים.. . כל בוקר הליכה של ק"מ  מרחוב יהושע בן נון לבית ספר לדוגמא ברחוב בן יהודה. לא היינו מפונקים וצעדנו גם בגשם. ניזכור שאז עדיין התחבורה בחיתןליה והרגלים היו  התחבורה שלנו.  אני בשורה העליונה קיצוני בשמאל התמונה של כיתה א'. בכיתה ב' אני בשורה השניה חמישי משמאל לתמונה.  ובכיתה א של 1948 אני קיצוני משמאל

לטובה

בזמנו היו כיתות גדולות  ובית ספר לדוגמא ברח' בן יהודה  היה היחידי באזור די נירחב. (ברבות הימים הפך למידרשה לחינוך) .  כל בוקר צעדנו ק"מ לבית הספר  וכשהוברר שצפון תל אביב הרחוק (סביב רחוב יהושע בן נון) החל לצמוח החליטו לבנות בית ספר  ברחוב אוסישקין עם כיתות במספר תלמידים קטן  מאחר ולא היו מספיק  תלמידים באזור.

אני קיצוני משמאל בשורה העליונה בתמונה של כיתה א'

חמישי משמאל בשורה השניה של כיתה ב'

וקיצוני משמאל בכיתה א' של שנת 1948  כפי שזיהית.

הוספתי תמונה מהגן . אני הוא הילד שמי שהרים יד ניראה כאילו דחף אותו לפה שלי.  יש לכך סיפור מעניין. ב1948 כשהיינו באימונים בים  אמר לי אחד החיילים שהוא מכיר אותי מזמן. הוא חיפאי ואני תל אביבי ולא נראה לי מוכר. בחור גבוהה ובריא . ואז הוא אומר לי שלמדנו יחד בגן ואם אסתכל בבית על תמונת הגן אראה ילד שנראה כאילו דוחף אצבע לפי. ואכן כך זה ניראה בתמונת הגן. הילד שעומד עם פניו אלי ניראה כמי שדוחף אצבע לפי. איך הוא זיהה  אותי אחרי  11 שנים? קשה להבין.

למדלן

נכון,גם אז הייתה תלבושת אחידה של אתא. תלבושת עם שלייקס שלא יפלו המכנסיים.  . קשה לי לזהות היום מי מהילדים הגיע לאיזה שהוא מעמד. זיהיתי רק ילד אחד שנשאה אותו הרוח אל מקסיקו הרחוקה. שם הקים מפעל  לתחרה. אחרי חמישים שנה אחי שהיה מנהל בכיר בבנק בניו יורק  הכיר את הלקוח שביקש לשוחח עם המנהל. .  ועוד  ילד מהגן  ששרתנו יחד  ביחידת הנחיתה של חיל הים ובאחד הימים הוא אומר לי שהוא זוכר אותי מהגן. חחח גבר מגושם הוא אותו ילד בתמונת הגן שניראה כאילו דוחף לי  אצבע לפה. . . מעניין אם מי מהם חושב על יתר החברים ללימודים כפי שאני  מנסה לחשוב מה קרה איתם ולאן נשאה אותם הרוח.

לדוליטל.

כשבגרוש היה חור אז לא ראינו גרוש וגם לא חצי גרוש עם חור. מה שראינו זה חצי מיל של כופר הישוב שקיבלנו לקנות בו ממתקים.  חחח היום החצי מיל הזה שוה הון לאספנים. 

ואני זוכר שאחרי השיחרור מהצבא ב 1950 ניסה קרוב משפחה לשכנע אותי לקנות מגרש מעבר לירקון במקום שהיום שוכנת שכונת רמת אביב.  חצי גרוש למטר רק תקנה. אבל מי המשוגע שיקנה מגרש בחולות  הנראים כמו מדבר?   לאף אחד לא היה מעוף ואף אחד לא חלם שהמדבר הזה של מעבר לירקון יהיה  אחד האזורים היקרים בארץ.   . כך היה בזמן שבגרוש היה חור. . ב1950 התחלתי לעבוד בבנק עם משכורת של 12 לירות וחשבתי שאני הכי עשיר בעיר.חחח. נער בן 18.5 שזה אך השתחרר מהצבא אחר שרות של שנתיים  ומוצא את עצמו   במוסד ניכבד עם משכורת שהייתה חלומית. כן זה היה כשבגרוש היה עדיין חור.

לרחל

זו הייתה תקופה שונה. ילדים שלא נחשפו  לטלויזיה ולסמרטפונים שעדיין לא התגלו. היינו ילדיפ תמימיפ שיכלו לעבד אותם כמו פלסטלינה. . לא היה חו"ל מפני שלאף אחד לא היה  כסף לכרטיס אוניה . מטוסים עדיין לא טסו. זה היה כשבגרוש היה חור.

יעקב גרשון היקר,

דומני שאנחנו ילידי אותה שנה 1932  וזכרונותינו

משיקים זה לזה, החל מבית הספר

המנדטורי ועד מלחמת השחרור.

אתה לחמת בים ואני לחמתי ביבשה

בגיל .שש-עשרה. אתה מת"א ואני

מהמצור על ירושלים.

אכן נוסטלגיה במיטבה.

מאחל לך וליקיריך שנה טובה ומאושרת

   ב ה ו ק ר ה ,

      ברוך