האויבת הכי גדולה שלי יושבת לי על הציפורן ברגל!!!

אגלה לכן סוד- יש לי אויב. האויב שלי הוא לא בן אדם, אלא פטרת המשתלטת על החיים ודורשת ממני להתנהג אחרת.

בגלל שאנחנו חיים באזור חם ולח יש סיכוי גבוה שנסבול מפטריה במקומות שונים בגוף, בין אצבעות הרגליים,אזור המפשעה. הבעיה עם האויב הזה באה לידי ביטוי בחשש מפני מגע עם אחרים שלא מבינים את הצורך בהתרחקות.

אני מסתכלת על העולם סביבי ומתקשה להבין כיצד אחרים אינם חוששים מפני פטרת. נתחיל באנשים שהולכים לבריכה בחודשי הקיץ ומתקלחים במקלחות הציבוריות. מקלחות ציבוריות הן לכל הדעות מקום המאפשר לאנשים להתרחץ, אך למעשה מדובר במקום שניתן למצוא בו לא מעט חיידקים המהווים מקור לפטריות. מעולם לא שאלתי אנשים איך עוברת עליהם החוויה של רחצה במקלחות אבל מישהו שראה אנשים מתרחצים בבריכה יסכים איתי כי מדובר בסיטואציה המחייבת שמירה על סטריליות.

מה אפשר לעשות שהמחלה לא תפגע ?

הרבה פעמים אני קמה בבוקר בחוץ ילדים צוחקים בדרך לבית ספר והציפורים מצייצות, אני חשה מלאת אנרגיה( טוב לא באמת..) ואומרת לעצמי: היום אני אתמודד עם הפחדים שלי. אני אלך לברר איזה טיפולים יש לחיסול פטרת ציפורניים. אני אצלצל לרופאים שאני מכירה.

אני מבינה את השאיפה שלי לשקט. השקט מסייע לי לתכנן תוכנית פעולה שתאפשר לי להתמודד עם האויב שלי. החיים מהירים ואינטיסיביים. בין הקניות בסופר לדאגות בעבודה אין פלא שהגוף קורס ומבקש קצת התייחסות.

אם לא באמצעות תרופות, אז באמצעות מחלה המצריכה טיפול. באמצעות חיפוש אחרי טיפול מתאים הבנתי שאני יכולה להתחבר למחלה ולא להפוך אותה לאויב הגדול ביותר.

לאהוב את הגוף במצב הזה ולדעת כי מדובר במצב זמני. אם הרבה אנשים היו כמוני – אוספים כמה שיותר פרטים על האויב שלהם, אז היה טוב יותר. מהיום אני לא מקבלת את האויב שלי ככה סתם. כן, אני גאה בעצמי. כי ככה אני מאפשרת לעצמי להיפטר מהפחדים שלי.