פרה-עיוורת - סיפור משוגע
פרה-עיוורת - סיפור משוגע
ד"ר יונגמן קרא לי ואמר כי יש בבית האבות המתקדם, בו ביקרתי, מחלקה ניסיונית מאד מעניינת. הדיירים משתתפים בניסויים חברתיים כדרך לבילוי זמן והם מתלהבים מאוד.
הוא הוביל אותי לקומה העליונה דרך מעלית השרות ונכנסנו למין חדר בקרה משוכלל מלא במכשירי פיקוח, מסכי טלוויזיה, מחשבים, מכשירי ציתות והקלטה העומדים לרשות צוות של מטפלים-חוקרים. הקיר שממול היה שקוף-חד-כיווני ואיפשר לראות את המתרחש באולם הסמוך.
"האולם הזה מוגדר בשם "משחקים בנדמה לי". מדי פעם בוחרים נושא והזקנים החביבים שמחים לשחק ולדמות עצמם כצעירים, כאנשי ציבור או כבעלי דמויות מעברם." כך הסביר לי הדוקטור, "היום משחקים כאן החוסים בדימוי של ילדים. ההשתתפות במשחקיה הזאת מוגבלת רק לכאלה שעברו מיון והבטיחו לשמור על סודיות מפני שאר הדיירים והתנהגות לפי כללים מסויימים. האמת שמי שבא לפה הוא עדיין במלוא שיכלו ואף שהוא שמח להשתעשע כאן, יביך אותו אם ידעו בחוץ מה שהוא עושה בחדר הזה..."
לכל אחד ואחת מהנוכחים יש מעין מכשיר קשר, הדומה לטלפון נייד. ראיתי מדי פעם, כי המשתתפים מנצלים אותו ומדברים או שולחים ומקבלים הודעות כתובות. שאלתי וד"ר חניבעל הסביר לי כי במוסד לרוב הדיירים יש מכשיר כזה, בו כל אחד יכול להתקשר ע"י חיוג לכל דייר או לצוות המטפל. לדבר או לקבל הודעות. במסגרת הניסוי, צוות הבקרה יכול לשמוע ולקרוא את כל התכנים... "וגם אתה מוזמן להציץ בהם..." כך הוסיף.
מעבר למחיצת הזכוכית מהומה רבה... כולם התרוצצו במין תזזית... אחד כרסתן וקירח ניסה למשוך בצמות הלבנות של רזונת קטנה אחת והיא נשמעה צועקת, "מירו, לא רוצה להתחתן איתך..." והוא צוהל... "מירו לא צריך חתונה בשביל לשחק איתך..."
ילדה - קשישה ישבה בצד מחבקת בובת ברבי, מוצצת אצבע ומדי פעם זורקת הערות והוראות "תהיו בשקט, אל תקללו, אני אוציא אותכם מכאן. גולם - אותך למנהל..."
בקצה האולם מימין, כחמישה עשר קשישים עמדו במעגל וזוג מקפץ בתוכו. "בן לוקח בת ובת לוקחת בן" שמעתי ונדהמתי לראות... והם ממש צהלו, למרות שהריקוד נראה קצת צולע או מביך...
בצידו השמאלי של החלל עמד שולחן רחב וסביבו כסאות. את הדיון שנערך שם אפשר היה לשמוע בחדר הבקרה. דנו בסוגיות כמו אם צריך לשאול רשות מההורים לחזור מאוחר בלילה, אם נשיקות "לילה טוב" מעידות על אהבה ואם ללכת לפינה לדבר עם חבר אחר, זו בגידה או לא...
באמצע האולם, הפילו גורלות, מספר שובבים, מי יהיה ה"פרה העיוורת", בשיטת "אן-דן-די-נו" ולבסוף הכריזו שג'ורה הוא העיוור...
ג'ורה שעיניו נקשרו, התחיל להתרוצץ בחדר, מעיר הערות משונות, לעתים מצחיקות ולפעמים מעליבות. כמעט כל הנוכחים, גם הרוקדים וגם המתדיינים, הצטרפו והתחילו להתרוצץ סביבו ולהתגרות בו בנגיעות ומכות קלות... ואילו אחת, ששמה שונמית, צרחה על כולם בכנויי גנאי כי הפריעו לה להתקרב למרכז, נפלה פתאום לזרועותיו של ג'ורה בחיבוק מתפנק...
ראיתי דרך מסך הזכוכית, מישהי מחייגת במכשיר... לקחתי את האוזניות ושמעתי לאחר חיפוש קל: "ראית גורן, איך היא נדבקת לכל אחד הפוסטמה?" והוא עונה "רק את לא רוצה להידבק אלי... קטינא"... "אתה תמיד בורח עם זושקה... לגינה"...
בינתיים ג'ורה ושונמית הסתחררו נפלו לרצפה וכשהסיר את המטפחת וראה את ה"מציאה", ברח בקריאות אימה...
"ראית איך ברח לה... עכשיו היא העיוורת...", שמעתי באזניות.
השונמית קשורת העיניים, התחילה להניע את גופה הכבד, במין ריקוד מטורף וצחוקים פראיים תוך קריאות גנאי ועקיצות אישיות כלפי האחרים, בחיפוש אחרי המשתתפים. המהומה הפכה למרוץ של בריחה, נראה שלא כל כך אהבו אותה שאר באי ה"משחקיה". רמיזות וקריצות נראו מפה ומשם וכולם התחמקו אחד אחד מן החדר... עד שהיא נשארה לבד...
המדריכה המפקחת ניגשה אל שונמית שהייתה שקועה בתפקיד הפרה העיוורת, מחפשת, תוך התרוצצות, בצהלה ובקריאות גנאי את שאר המשחקים שכבר מזמן עזבו. המדריכה ניגשה אליה בזהירות וללא אזהרה מוקדמת, הסירה מפניה את כסויי העיניים בלי שום הסבר, "כבר צהרים כולם הלכו לאכול... בואי..."
שונמית המופתעת, כאילו התעוררה מחלום ילדות מתוק, הסתכלה מסביב על החדר הריק מאנשים והפכה בבת אחת לישישה עצובה מתייפחת...
"אני לא משחקת כאן יותר..." יצאה והלכה לחדרה כשכתפיה רוטטות.
(C) כל הזכויות שמורות למחבר.
של גיל הילדות - קצת פתטי.
מה שהייתי רוצה וכבר יש קבוצות כאלה
החוזרות לשחק במשחקי קופסא ששיחקנו בילדות
וההנאה מאוד גדולה.
אני למשל, שיחקתי עם נכדיי במשחק "ריץ רץ" או גם בשמו "סבלנות" - משחק ששיחקתי בילדותי.
תוך כדי המשחק אנו צוחקים ולעתים ממש בפראות.