רציתי לשתף...

השבוע הגיעה אלי בחורה נחמדה מהמרכז לקליניקה,

היו לה בעיות,כמעט כמו לכולנו,אבל הבעיה העיקרית שלה,שהיא כל הזמן חיה במין רצון להעניק ולתת מעצמה,תמיג היא בקטע של נתינה.

ומה קורה.היא בעצם כל הזמן חיה במין תחושה של חסר,בדידות, ותשומת לב.היא תעשה כמעט הכול כדי לרצות את המשפחה שלה,חברים וחברות שלה,אבל היא גם מצפה מהם לקבל יחס דומה לזה שהיא מעניקה.וזה כמובן לא קורה,אני יכולה להבין את התסכול שלה.חשוב לה מאוד מה אנשים חושבים עליה,מה מדברים עליה בחדרי חדרים,לא נעים לחיות בהרגשה שכביכול מנצלים אותה,ודורשים ממנה באמת דברים שאינם מתקבלים על הדעת.

והיא כדי לא להיות בודדה,ודחויה,מסכימה ומאפשרת שינצלו אותה,אבל היא צריכה לחיות ולהתמודד עים התסכול הזה מצב לא פשוט לחיות בו,,ראשית היכן הערך העצמי שלה? אין שום סיבה שאם אדם לא מעריך ומכבד את עצמו,שידרוש מאחרים שיעריכו,יכבדו,ויאהבו אותו,נזכרתי בסיפור ששמעתי פעם על סבא ונכד.

,,הנכד בא לסבא שלו עם אותה טענה, שאנשים מדברים עליו,ושהוא פשוט לא יודע איך לרצות אותם.ואז הסבא הציע לנכד שמחר תלך איתי לשוק כי אני רוצה ללמד אותך משהו.כמובן שהנכד הסכים.

למחרת הסבא לקח את הנכד שלו ,הרים אותו על גב החמור שלו ,והחל לצעוד לכיוון השוק.כשהגיעו לשוק החלו אנשים לדבר ולהגיד שהילד היה צריך ללכת ברגל והזקן על החמור.למחרת הזקן ישב על החמור והנכד צעד ברגל,וכשהגיעו לשוק כמובן שהיה לאנשים מה להגיד,מה זה חוסר התחשבות וכ'ו,למחרת הסבא הציע עכשיו שננו נרכב על גב החמור,וכך היה ,הגיעו לשוק ואנשים התחילו לרחם על החמור ולכעוס על הזקן ולהאשים אותו בחוסר חמלה לבעלי חיים.

למחרת החליט הסבא שהוא סוחב את החמור על גבו,והחל צועד עם הנכד שלו לעבר השוק.כשהגיעו לשוק אנשים החלו צוחקים על טיפשותו של הסבא.חזרו הביתה וכשהגיעו ,אמר הסבא לנכדו אני מקווה שלמדת שיעור על אנשים.

אתה תמיד תעשה מה שנכון לך וטוב לך,אל תתחשב בדעתם של אנשים כי לא משנה מה תעשה תמיד יהיה להם מה להגיד.