אין חדש תחת השמש

אני עברתי את אותו "חרא" (סליחה על הלשון...אבל גם המכי"ם שלי הי חרא בלי מרכאות....) בשנת 1971 בטירונות השריון ברפיח, ובכלל מי שהתגייס אז במחזור מאי (מאו-מאו) יכל להתגייס אז רק לגולני, שריון והנדסה קרבית שנחשבו אז לתחתית החבית בצבא... רק אנחנו שלחמנו את יום הכיפורים העלנו את קרנם של החילות הללו והיום הם ב"צמרת"... הצבא שונה מאוד היום ביחסו לחייל (מקווה...)

ליוסי בוקר טוב

מודה לך מאוד על תגובתך.

גויסתי במחזור נובמבר שהיה כאילו מוצלח יותר.  בקליטה הציעו לי לבחור.  בחרתי שריון, אבל הודיעו לי שה MX נמוך מדי עבורי.  ואז בקשתי גולני (למרות שלהיות צנחן היה ברמה גבוהה יותר).  בדיעבד בחירתי הייתה שגויה.  תמיד חלמתי על חיל הים, ודווקא בדקה הנכונה, פספסתי.

 

לכולנו יש סיפורים על היחס של המפקדים. כל זה כשלוקחים ילדים ורוצים לעשות מהם חיילים   שידעו להתמודד במילחמה הקרובה. חחח  תמיד היו מילחמות גם אם קראו להם מיבצעים או  שם מפוצץ אחר . . אני זוכר כיצד התיחס מפקד שזה עתה הגיע מקרבות הקסטל להכין את היחידה למבצע בעזה . היינו בסך הכל ילדים בני 16.5-17  שהתנדבו ליחידת הנחיתה של  חיל הים.  ירד גשם וכולנו היינו בבגדים קייציים שהבאנו מהבית. צהל עדיין לא סיפק בגדים .  "הדרישה" של כמה נערים  לקבל בגדים חמים  הרגיזה את המפקד והוא החליט לחנך את הנערים החצופים. הם היו שלושה שתמיד התבלטו בחבורה.  הוא הורה להם לשכב על הריצפה הרטובה ולזחול. מי שהתחכם והרים ראש או ישבן שמע את הכדור שננעץ קרוב לראשו. . וכך המשיך וירה קרוב לראש  והכריח אותם להיצמד לקרקע ולזחול. . כששאלתי אותו לאחר מכן מה היה קורה אם היה פוגע והורג את אחד החיילים. הוא ענה שאנו במילחמה ומה שעשו הנערים הוא מרי. .  כולנו היינו ילדים שרצו להילחם  אבל הילדים שבנו לא תמיד השלימו עם הנוקשות שהפגינו כלפינו המפקדים. שנת 1948 מלחמת העצמאות. האם כך נהגנו גם אנו בהמשך דרכנו?

לטובה שלום

מודה לך על תגובתך.  מפעם לפעם נתקלים בידיעות על פגיעה בחיילים וחיילות.  אבל היום התקשורת מעורבת ואפילו בעוצמה.  בעבר הרחוק לא הייתה תקשורת כה רחבה ולכן רוב העם לא שמע ולא ידע על המעשים שבוצעו בצבא (הן לטוב והן לרע).