ראי הקסם.אגדה סינית.
בכפר קטן בארץ סין חיו קיקו ואשתו אומטיסן. יום אחד יצא קיקו העירה לחפש עבודה והבטיח לאומטיסן מתנה יפה. עבד קיקו כמה ימים כשכיר יום והישתכר שכר טוב.
בטרם חזרתו לכפרו עבר בשוק וערך קניות לצרכי הבית. כאשר שב לביתו.הראה את הרכישות לאומטיסן.היא שמחה מאוד לכלים החדשים שנוספו ואז הניח לפניה טס של מתכת כולו נוצץ ומבריק.
הסתכלה אומטיסן בטס המתכת ושאלה בתמהון ובפחד "מי שם"? כי לא ראתה מימיה ראי. פרץ קיקו בצחוק ואמר:"הן מראה פניך הן המשתקפות בראי".
התשובה הזו הצחיקה את אומטיסן ופחדה עבר. היא הרבתה להסתכל במראה ושמחה לגלות כי פני האשה הנשקפים מהראי דומים לפניה שלה. גם האשה בראי היתה תמיד שמחה ועליזה רוקדת וצוהלת בדיוק כמוה.
ואמרה לבעלה:"ראה מה רבה חכמת אנשי העיר , שיודעים הם לתאר פני אדם שאפילו לא ראו מימיהם". עברה שנה ואומטיסן ילדה בת. בת קטנה וחמודה ושמה אוטיסן.
האם הצעירה כל כך אהבה את בתה שהשקיעה את כל זמנה ומרצה לגידול ילדתה, וראי הפלא הושם אחר כבוד בתחתית הארגז.
הבת גדלה ויפתה ומיום ליום נראתה דומה יותר ויותר לאמה וגם נפשותיהן נקשרו יותר ויותר זו לזו. במלאת לילדה ארבע עשרה שנה, חיבק קיקו את שתיהן ואמר כעת יש לי שתי טיסן אחת זקנה ואחת צעירה.
ואכן אוטיסן היתה כבבואת אמה, וגם היא היתה שרה ורוקדת כל הימים כצפור מסביב לקנה. אך הנה הגיעו ימים רעים. אומטיסן חלתה במחלה קשה ונפלה למשכב.
כאשר הרגישה שקצה קרב, קראה אליה את בתה אוטיסן . בכתה אוטיסן והתיפחה באשר הבינה את אשר אמה עומדת להגיד לה:"האם לא אראה אותך עוד לעולם אמא יקרה?"
"ילדתי החביבה" אמרה אומטיסן פתחי את הארגז ושם תמצאי את תמונתי הנפלאה. וכאשר יהיה את נפשך לראותני, הביטי בתמונה ותראיני, לא כמו שאני היום חולה ודוויה, אלא כאשה צעירה, כאשר הייתי כאשר את היית ילדה קטנה. אני הייתי אז יפה ורעננה כמוך היום".
וככלות לדבר עצמה עיניה לנצח. ימים רבים התאבלה אוטיסן על מות אמה וככלות ימי האבל כאשר התגעגעה אל אמה מאד זכרה את דברי אמה ואת התמונה שאמה הזכירה לפני מותה.
פתחה אוטיסן את הארגז והוציאה משם טס מתכת נתון בתוך מסגרת יפה. הציצה בה ותרועת גיל פרצה מפיה. פני אמה נשקפו אליה מתוך המסגרת אך לא זקנה וחולה אלא צעירה ועליזה כפי שזכרה אותה אוטיסן כשהיתה ילדה קטנה.
אוטיסן כל כך שמחה שהית משתעשעת ומתענגת על פני אמה היקרים הנשקפים אליה. היא חשה שאמה שרויה בקרבתה ואפילו משוחחת עמה .
אמנם אמה לא ענתה לה, רק שפתיה נעו אולם ברק עיניה ובת השחוק שעל פניה, העידו כי האם הקשיבה לדברי בתה. כאשר אוטיסן צחקה, צחקה גם האם,
כאשר היתה אוטיסן נוגה ועצובה לבשו גם פני האם תוגה ועצב, על כן התאמצה אוטיסן לצחוק ולשמוח על מנת שתחלוף רוח הנכאים מעל פני אמה הנחמדים. ככה עברו עליה ימים רבים.
פעם עבר בכפר חכם אחד אשר רצה להפיץ דעת בין אנשי הכפר. הוא עבר מבית לבית והגיע גם לביתו של קיקו.
ראה החכם את אוטיסן משתעשעת ומפטפטת עם הראי שבידה. "מה את עושה"? שאל אותה החכם."אני מדברת עם אמי" אמרה אוטיסן. "כשאני שמחה גם היא שמחה ומאושרת כמוני".
"ילדה פתיה" אמר לה החכם "האם את פני אמך את רואה? הן לא תמונה בידך אלא ראי, ופניך שלך נשקפות מתוך הראי, תני לי את הראי ואביט בו אני ואז תראי את פני".
בפחד ורעדה הגישה אוטיסן את הראי לידי חכם, הציצה בו, ונבהלה בראותה שאמנם פני חכם נשקפו לה מתוך הראי. "את פניך ראית" צחק לה החכם.
"את פני" קראה אוטיסן, נפלה על הארץ ויבבה בקול. מה גדול אסוני, שכלתי את אמי פעמיים ועתה אנא אני באה?"
שמע קיקו את בתו בוכה, נכנס הבית ושאל אותה מה קרה. סיפר לו החכם שהקטנה השלתה את נפשה כי את פני אמה היא רואה בראי בעוד שהיא רואה את פניה שלה.
שמע קיקו את דברי החכם ואמר לו: לא בצל החכמה האושר, אתה לימדת את בתי בינה אך גזלת את אשרה ממנה , ארורה חכמתך לעד... והחכם יצא מהבית ופניו חפו.
וללא קשר לאהבתי, אני מקווה שבחרת את השמות מתוך ידיעה מוקדמת, פשוט מפני שאי ידיעה עלולה להשתמש , חס וחלילה, במילים בוטות, סרוחות וכיו"ב, וכבר היו דברים מעולם.יום טוב לך, עמיר.
אין רוח הכל גוש שחור וקטן חבל!
ממש תענוג לקרוא,,,
מחולק עם רוחים
היא לא יחידה. רבים נמנעים לקרוא טקסט ארוך בפרט מעל המסך.
אפשר להביא את הטקסט גם עם פסקאות להקלת הקריאה.
אנא עשי כן להבא כדי להקל על קוראיך הנאמנים.
שמחה שאהבת את הסיפור.תודה לך על תגובתך.
אכן כך ,הזכרת לי פעם היתה שכנה שלי
אשה די פשוטה תמיד אמרה לי לא טוב, לדעת יותר מידי
לפעמים אני נזכרת בדבריה וחושבת
אולי היא צדקה,
נשאלת השאלה במה טמון האושר??
לתת כתף בשעת צרה לאחר מבלי שמבקשים.חיוך ומאור פנים לאחר.פירגון מכל הלב.אפשר להוסיף רשימה ארוכה של מעשים פשוטים וקלים לעשיה.