המשט שהיה או לא

הרוח המשיכה להתחזק והים לעלות וצריך לכוון את הספינה כמו נוצרי טוב כלאמר להגיש את הלחי הנכונה לגל ואז הספינה מטפסת עליו יפה ונח (יחסית) שכן אם נכנסים לקיר המים עם החרטום נד המים שוטף אותך וגורף כל מה שלא קשור, מאידך אם הגל תופס אותך מהצד הוא יכול להפוך אותך.

וגם הירידה מהגלים שווה התייחסות. יש גלים סמוכים והספינה יורדת אותם לאט ומעדנות (אלק) לעומתם יש גלים עצמאיים שמרימים אותך ומציעים לך תהום אחריהם ואתה נופל ונבלם בבום בעמק ומתחיל לטפס מחדש כמו שאמרה הזמרת -עד העונג הבא_.
במצבים כאלה רוב הצוות נמצא בקבינה, הרוב ישן או שוכב ומתמודד עם בחילות. ואתה רטוב אומרים "עד לשד עצמותיך" לדעתי הייתי רטוב הרבה יותר ! אמנם לבשתי מעיל סערה, אך המים מצאו את דרכם מהשרוולים והחריץ בצוורון. ולהבדיל ממצב שבו אתה רטוב וזהו כאילו אתה בל הזמן במים. כאן הרוח העזה מייבשת אותך מהר מאד וכל שפריץ מרטיב אותך מחדש ואתה מתקווץ מקור מחדש.
באזור חצות חשתי שמתחילה איזה שהיא סדירות הרוח התיצבה על 28 קשר וכאשר שמתי לב שאיני צריך לעבוד קשה עם ההגא לשמור זוית נכונה לגלים ניסיתי לחבר את ההגא האוטומטי. והוא הצליח לשמור כוון למעט מתקפת גלים עויינת שבה הייתי צריך לסייע לו. ומאוחר יותר ביקשתי להחליפני.
ירדתי לקבינה החלפתי לבגדים יבשים והלכתי לתפוס חרופ .

התעוררתי, הספינה המשיכה להטלטל אך באופן סדיר. הרוח ירדה לעצמה טובה של 15 קשר אך הים הייה עדיין גבוה. ככה זה למים לוקח הרבה יותר זמן גם לעלות וגם לרדת. הצוות ניסה לראות ולמצוא ספינות אחרות אך לא נראתה אף ספינה באופק. וגם הרדיו לא מצא מענה לקריאותינו.
המשך יבוא