המשט שהיה או לא

פרק 3

המשכנו לשוט כאשר אנו חסרי ידע על גורל יתר הספינות. אבל בספינתינו חזרנו לשגרה. למרות הקשיים של הים הגבוה, הצליח י' להכין איזושהי ארוחת בוקר, וותר חשוב שתיה חמה. הבעיה של המצב או יותר נכון הפתרון, שיש לשים מעט מאד שתיה בספל ולהעבירו כמה ידים עד הגיעו אליך. ואז זה כאילו שתיה, כאילו חמה. בכל מקום אחר הייתם מעיפים את זה על המגיש,. וגם את המזון לא צריך להמליח. אבל כאן וכעת זה גן עדן . מה שמלמד אותנו על כושר ההסתגלות המופלא של האדם.
ואולי כאן המקום לציין שמקריאת דברי אפשר לחשוב שעם כל כך סבל ואי נעימות למה בכלל שטים ? אז זה כנראה טבע הדברים אנחנו נהנים להתאתגר ולהצליח. תשאלו כל מטפס הרים, רץ מרטון, וכו..
הרגע של אחרי, ההרגשה של "עשינו את זה" . ובכלל לשוט זה כיף.
נחזור לספינתנו (בכלל לא כדאי וגם אין לאן להתרחק ) המנוע הנפלא שעמד בגבורה בכל תלאות הסערה וכנראה לא קיבל די תשומת לב השמיע קולות של התחממות. והוא דווקא קיבל טיפול מלא לפני היציאה. (שמן, פיטלרים, וגם את האלמנט ) ואמנם המאיסטרו מכונאי ציין שאיזושהי צינורית לא תיקנית אבל מצד אחד אין לו מתאימה, ומצד שני הנוכחית עשתה ועושה עבודה טובה אז יאלה צאו לדרך. אבל כנראה הייתה איזה העלבות מצד המנוע או הצינורית והיא הכריזה על שביתה איטלקית. עובדת אבל בחצי הספק. מכיוון שקפריסין נראתה כבר באופק, לא חשנו לחץ, והפסקנו את המנוע ושטנו רק עם מפרשים, שזה עונג גדול. השקט, פכפוך מי הים המחליקים על דופן הספינה. זה אמנם עולה (או יורד) לנו במהירות אבל גם צריך וגם שווה. את המנוע היינו מפעילים מדי כמה שעות לשעה בעיקר כדי לטעון את המצברים כדי שמערכות החשמליות והמקרר ימשיכו לפעול.
תוך כדי התקרבות לקפריסין ולפי תוכנית הראלי היה מתוכנן שישמרו לנו מקומות עגינה בלימסול. וכאשר יצרנו קשר עם מנהלת המרינה בלימסול נאמר לנו ממנהלת במרינה שהם יודעים שהמשט בוטל וכל הספינות חזרו הביתה בגלל הסערה. !?

המשך יבוא