קבינט מדיני בטחוני במשטר דמוקרטי חלק ב'
הבטחתי תגובה ליעקב גרשון בפוסט הקודם
ולהלן הכתבה:
בקורת, הנה פעולה מבורכת ובונה, המצביאה על ליקויים וחריגות מנוהל תקין בכדי שהמבוקרים יתקנו את דרכי פעולתם.
על ליקויים וחריגות פליליות על המבוקרים, לתת את הדין.
בין המבוקרים ישנם כאלה שאינם מוכנים להיות מבוקרים
ולדעתם דרכם ופעולתם הם ללא דופי והם "צחים כשלג".
אינני היסטוריון וגם לא משפטן ובעיקר לא שופט, אשר בה לשפוט מבוקרים.
אני בוגר ה"אוניברסיטה של החיים", אזרח מן השורה הבא ומצביע על ליקויים, המבקש להתריע ולקבל תשובות ענייניות.
,
מבוקרים, המבקשים במישרין ו/או בעקיפין באמצעות שליחיהם, והמנסים בכל דרך ובכל צורה להסיט את ממצאי הביקורת הישירה, על ידי הפנית שאלות ותהיות לכל כיוון ובכל נושא וכלפי נושאי משרות בכירות המכהנים ו/או שכיהנו בעבר הקרוב ו/או הרחוק.
When you're right no one remembers"
But if you're wrong evry one know it"
"כשאתה צודק, איש אינו זוכר, אבל כשאתה טועה כל העולם יודע."
נבחרי הציבור אמונים לבצע את תפקידיהם בצורה נאותה ואמינה ולטובת הציבור כולו,
כשהם טועים ופועלים בניגוד לנוהלים המקובלים ולדרך הישר,
עליהם לתת את הדין.
הסנונית הראשונה בין שרי ממשלת ישראל היה השר אהרון אבו חצירא, שבמשפטו טען "כך נוהגים ופועלים כולם".
הגיע הזמן שמליצי היושר של המבוקרים, הן בשכר והן בהתנדבות יפסיקו להוליך שולל את כלל תושבי ישראל, ויפסיקו להשוות התנהגות והתנהלות המבוקרים לאנשים אחרים ולזמנים שונים, ויתמקדו במתן הסברים המניחים את הדעת ויודו בחריגות המבוקרים לאור הראיות המוצגות.
הסבר מעניין ומבורך ויש לחקור כל חריגות באי ניהול תקין ,בהטיית מישפט . כל איש שררה נתון לעיין בוחנת של הציבור הרחב ושל המנגנון שתפקידו לפקח ולדאוג שלא יחרגו ממינהל תקין. חחח כמה קל להגדיר. כמה קשה לפקח וכמה קשה להחליט אם היו אלו חריגות או סתם חריקות של אינטרסנטים או בעלי תפיסות שונות. . אם ניקח לדוגמא את הירי לעבר מחבל שניכנע לאחר שרצח או פגע באזרחים. . במשך תקופה ארוכה יחסית היה ערפל שמנע מאיתנו הציבור הרחב וגם מלא מעט מנהיגים שהיו תחת הרושם שמחבל טוב הוא מחבל מת לראות את ההגיון שבהצהרת שר הביטחון. ההצהרות שיצאו ממנהיגים ומפי העמך חידדו את העמדה כי מחבל לא יצא חי לאחר שפגע. ופתאום אנו שומעים מפי מנהיג כי ההריגה של המחבל שפגע וניפגע היא רצח. . מעט מאוד מנהיגים הורידו את הטון והתישרו עם האמירה אולם הרוב בציבור עמד מאחורי החיל שירה ומאחורי העמדה כי מחבל לא יצא חי כאשר ביצע מעשה חבלה. ו. איני יודע אם אתה קורא את כל התגובות ברשתות החברתיות היוצאים בהתקפה חריפה על שר הביטחון, על הרמטכל ועל כל מי שהחליט להעמיד לדין את החייל. הנה דילמה בין החלטה קרה ואמיצה שמבטאת את מי ומה שאנחנו. ההחלטה לשפוט את החייל היא לפי כל כלל טוהר הנשק ומי שאנחנו. במחשבה קרה אפשר לראות את מה שאנחנו ומנגד עמדת הרוב בציבור שחושב כי בגדנו בחייל וכי כל מחבל דינו מות. . . אז שלמה ידידי איך תישפוט ותצביע על האשם? הציבור הרחב? או אולי הקצינים שהחליטו להעמיד את החייל לדין באשמת ר צ ח ? בכוונה הבאתי דוגמא קוטבית להמחיש שקשה לנו לשפוט בעלי דעות שונות ותלוי אם אחת ממביעי הדעות קרוב לתפיסתי ואזי הדעה שלי לא תהייה הוגנת. .
אודה על האמת שלא הבנתי איך הפוסט הזה מתקשר לתגובה שכתבתי בפוסט הקודם שלך. ותמיד טוב לשמוע ביקורת שאולי תחדד דברים שאנו טועים בהבנתם. .
שתהיה לך שבת מנוחה