לאבא נמאס מהחיים
לאבא נמאס מהחיים
אבי בן 93. הוא מאד צלול, נבון ופיקח. מצבו הפיזי
ירוד ביותר. לאחרונה הוא מתאשפז די הרבה בבתי
חולים. הוא סובל מאוד וזה כמובן משפיע על מצבו
הנפשי. עקב זאת הוא החל לדבר על כך שאיננו רוצה
להמשיך את החיים שלו בצורה כזאת. כשהוא מתחיל
לדבר כך אין לי מה לענות לו. לכולנו ברור שמצבו
הפיזי לא ישתפר ואינני יודעת גם אילו מילות עידוד
אפשר להשמיע במקרה כזה. העניין יכול להימשך
כך עוד די הרבה זמן - מה אפשר לומר לו?
איך לענות?
תשובה:
ברור שאביך הנבון והצלול מבין שבשל גילו ומחלתו
הוא נמצא הדרך חד-סיטרית ואין לך עבורו "מילות
עידוד". קשה להאמין שהוא מצפה לתשובות ממך.
תפקידך בעיקר להקשיב לו. ייתכן שהוא זקוק לך כדי
לומר שוב ושוב עד כמה מאס בחיים. לפעמים אנשים
העומדים למות רוצים לדבר על המוות, כן, למרות
שהנושא קשה ומפחיד, וייתכן שאם לא תירתעי, תקלי
עליו בכך. וכמובן - כמה שיותר ביקורים שלך ושל בני
משפחתכם, אם הוא מעוניין בכך.
ועוד: האם הרגשתו תשתפר אם יוכל להשאיר צוואה
שבה הוא מתנגד חיבור למכשירים שיאריכו את חייו
באופן מלאכותי? עמותת "לילך" תוכל לעזור לכם
בכך מאד.
ורדה רזיאלֿֿֿֿֿ-ז'קונט
ורדה יקרה שלום רב,
אני מבקשת להרחיב ולהתייחס לתשובתך שהתפרסמה ב "זמנים מודרניים" מה- 13.1.16 במסגרת "ורדה, הצילו!"
כעו"ס מנוסה בתחום הגיל השלישי, אני פוגשת לעיתים קרובות את מצוקת הילדים (גם כשההורה בן 92, והבת/בן כבר חצו את ה- 60, הם עדיין הילדים...) כאשר השיחה נסובה אודות המוות המתקרב ואבדן רצון החיים של האדם הזקן.
כמי שמלווה לעיתים קרובות את האדם אל מותו- אני נוכחת ופוגשת במצוקה הנפשית של המערכת המשפחתית כולה להתמודד עם סוגיית המוות.
הנטייה הטבעית של בני המשפחה היא להתכחש למוות הקרב- מתוך הקושי שלהם לקבל את סופיותם של החיים של היקר להם. הם מנסים "לעודד" ולמחות על דבריו- כשמה שמניע אותם הוא- הקושי שלהם.
בד"כ הנטייה של משפחתו של הזקן המבטא רצון למות, היא לומר לו ש:
"המוות עוד רחוק..."
"המחלה הזו היא זמנית ותעבור, ותרגיש יותר טוב"...
"יש לך הרבה דברים שראוי לחיות למענם (ילדיך, הנכדים והנינים, אנשים שאוהבים ודואגים לך)..."
"קשה לי לשמוע אותך מדבר כך..."
צדקת בעצתך- שאין מילות עידוד או תשובות, אלא - בעיקר הקשבה והכלה.
יחד עם זאת, אני מכירה את הקושי של בני המשפחה- (אדם קרוב ומעורב רגשית)- להישאר בעמדת ההכלה וההקשבה בלבד, ולהכיל בתוכם את חוסר האונים שלהם מול אמירות כאילו.
לכן, קשה להם לפתוח בשיחה על הפרידה המתקרבת, בקשות ומשאלות של ההורה לפני מותו, ובכלל זה- גם צוואה (בחיים) לענייני גוף או צוואה בכלל.
לעיתים קרובות, הקושי והחרדה של הילדים יוצרים חסמי תקשורת גם בינם לבין עצמם- ילדי הקשיש/ה ובן/ת זוגו מתקשים לפתוח את הנושא ביניהם.
אציין שגם חלק מן הזקנים, נמנע משיתוף ילדיהם בסוגיות הנוגעות למוות ולחרדה מפניו- מתוך חשש "להעמיס" על הילדים ולהכאיב להם.
נוצרים, אם כן, מצבים רבים בהם חסמים וקשיי תקשורת - מכבידים ומקשים על בני המשפחה כולה לעבור את תהליך הפרידה וההשלמה הנחוץ כל כך.
במקרים רבים- קל יותר הן לאדם הזקן והן לבני המשפחה- לשתף אדם אחר בסוגיות הללו. בעיקר לאיש מקצוע שמוכן ומסוגל להקשיב, לטפל ולתמוך- הן באדם הקרב אל מותו, והן במערכת המשפחתית המקיפה אותו.
בעניין עמותת לילך: למיטב ידיעתי, המסמך השימושי ביותר לצורך הנחייה למניעת התערבות רפואית מאריכת חיים, הינו טופס ייפוי כח למתן הנחיות רפואיות ב"חוק החולה הנוטה למות" . זהו גם המסמך שתופס משפטית.
אשמח להיות לעזר- ולייעץ,( אפילו טלפונית ) ולתרום מניסיוני הרב ומהידע שצברתי, כדי להקל, לתמוך, לטפל ולהיות עם מי שמתמודדים עם סוגיות אילו;
זאת כדי לשפר את איכות חייהם, בהבנה ובכבוד לו הם ראויים.
בברכה
אורנה לוטן אשכנזי,
0548171729
"אורנה לגיל הזהב" http://www.seniorsorline.com/contact-us/
התמודדות עם דמנציה: http://www.seniorsorline.com/sqpnv/
אבי בן 93. הוא מאד צלול, נבון ופיקח. מצבו הפיזי
ירוד ביותר. לאחרונה הוא מתאשפז די הרבה בבתי
חולים. הוא סובל מאוד וזה כמובן משפיע על מצבו
הנפשי. עקב זאת הוא החל לדבר על כך שאיננו רוצה
להמשיך את החיים שלו בצורה כזאת. כשהוא מתחיל
לדבר כך אין לי מה לענות לו. לכולנו ברור שמצבו
הפיזי לא ישתפר ואינני יודעת גם אילו מילות עידוד
אפשר להשמיע במקרה כזה. העניין יכול להימשך
כך עוד די הרבה זמן - מה אפשר לומר לו?
איך לענות?
תשובה:
ברור שאביך הנבון והצלול מבין שבשל גילו ומחלתו
הוא נמצא הדרך חד-סיטרית ואין לך עבורו "מילות
עידוד". קשה להאמין שהוא מצפה לתשובות ממך.
תפקידך בעיקר להקשיב לו. ייתכן שהוא זקוק לך כדי
לומר שוב ושוב עד כמה מאס בחיים. לפעמים אנשים
העומדים למות רוצים לדבר על המוות, כן, למרות
שהנושא קשה ומפחיד, וייתכן שאם לא תירתעי, תקלי
עליו בכך. וכמובן - כמה שיותר ביקורים שלך ושל בני
משפחתכם, אם הוא מעוניין בכך.
ועוד: האם הרגשתו תשתפר אם יוכל להשאיר צוואה
שבה הוא מתנגד חיבור למכשירים שיאריכו את חייו
באופן מלאכותי? עמותת "לילך" תוכל לעזור לכם
בכך מאד.
ורדה רזיאלֿֿֿֿֿ-ז'קונט
ורדה יקרה שלום רב,
אני מבקשת להרחיב ולהתייחס לתשובתך שהתפרסמה ב "זמנים מודרניים" מה- 13.1.16 במסגרת "ורדה, הצילו!"
כעו"ס מנוסה בתחום הגיל השלישי, אני פוגשת לעיתים קרובות את מצוקת הילדים (גם כשההורה בן 92, והבת/בן כבר חצו את ה- 60, הם עדיין הילדים...) כאשר השיחה נסובה אודות המוות המתקרב ואבדן רצון החיים של האדם הזקן.
כמי שמלווה לעיתים קרובות את האדם אל מותו- אני נוכחת ופוגשת במצוקה הנפשית של המערכת המשפחתית כולה להתמודד עם סוגיית המוות.
הנטייה הטבעית של בני המשפחה היא להתכחש למוות הקרב- מתוך הקושי שלהם לקבל את סופיותם של החיים של היקר להם. הם מנסים "לעודד" ולמחות על דבריו- כשמה שמניע אותם הוא- הקושי שלהם.
בד"כ הנטייה של משפחתו של הזקן המבטא רצון למות, היא לומר לו ש:
"המוות עוד רחוק..."
"המחלה הזו היא זמנית ותעבור, ותרגיש יותר טוב"...
"יש לך הרבה דברים שראוי לחיות למענם (ילדיך, הנכדים והנינים, אנשים שאוהבים ודואגים לך)..."
"קשה לי לשמוע אותך מדבר כך..."
צדקת בעצתך- שאין מילות עידוד או תשובות, אלא - בעיקר הקשבה והכלה.
יחד עם זאת, אני מכירה את הקושי של בני המשפחה- (אדם קרוב ומעורב רגשית)- להישאר בעמדת ההכלה וההקשבה בלבד, ולהכיל בתוכם את חוסר האונים שלהם מול אמירות כאילו.
לכן, קשה להם לפתוח בשיחה על הפרידה המתקרבת, בקשות ומשאלות של ההורה לפני מותו, ובכלל זה- גם צוואה (בחיים) לענייני גוף או צוואה בכלל.
לעיתים קרובות, הקושי והחרדה של הילדים יוצרים חסמי תקשורת גם בינם לבין עצמם- ילדי הקשיש/ה ובן/ת זוגו מתקשים לפתוח את הנושא ביניהם.
אציין שגם חלק מן הזקנים, נמנע משיתוף ילדיהם בסוגיות הנוגעות למוות ולחרדה מפניו- מתוך חשש "להעמיס" על הילדים ולהכאיב להם.
נוצרים, אם כן, מצבים רבים בהם חסמים וקשיי תקשורת - מכבידים ומקשים על בני המשפחה כולה לעבור את תהליך הפרידה וההשלמה הנחוץ כל כך.
במקרים רבים- קל יותר הן לאדם הזקן והן לבני המשפחה- לשתף אדם אחר בסוגיות הללו. בעיקר לאיש מקצוע שמוכן ומסוגל להקשיב, לטפל ולתמוך- הן באדם הקרב אל מותו, והן במערכת המשפחתית המקיפה אותו.
בעניין עמותת לילך: למיטב ידיעתי, המסמך השימושי ביותר לצורך הנחייה למניעת התערבות רפואית מאריכת חיים, הינו טופס ייפוי כח למתן הנחיות רפואיות ב"חוק החולה הנוטה למות" . זהו גם המסמך שתופס משפטית.
אשמח להיות לעזר- ולייעץ,( אפילו טלפונית ) ולתרום מניסיוני הרב ומהידע שצברתי, כדי להקל, לתמוך, לטפל ולהיות עם מי שמתמודדים עם סוגיות אילו;
זאת כדי לשפר את איכות חייהם, בהבנה ובכבוד לו הם ראויים.
בברכה
אורנה לוטן אשכנזי,
0548171729
"אורנה לגיל הזהב" http://www.seniorsorline.com/contact-us/
התמודדות עם דמנציה: http://www.seniorsorline.com/sqpnv/
תגובות
0
אהבו
0
762
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
כשהקורונה דוהרת – היצירתיות גוברת
בית האבות "הבית של ורה" בהרצליה, מיועד לאנשים עצמאים בגיל השלישי.
ככל אזרחי המדינה ודיירי בתי האבות בפרט,...
לקריאת הפוסט
איך שוברים שיגרה בימי מגפת הקורונה?
הקורונה שיבשה את החיים של כולנו וכולנו מתמודדים עם שבירת השיגרה.
שבירת השיגרה משפיעה על כולנו- והיא...
לקריאת הפוסט
25 שנה להסכם השלום עם ירדן
למה בכה ביל?חוסיין(מלך),קלינטון(נשיא),וויצמן(נשיא),רבין(ראש ממשלה)ו לי לוטן על אותה במה...זה לא תחילתה של...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות