חיים בקונפליקט - הזליגה לשיח האישי....

זה התחיל בחדר ההלבשה של הבריכה הציבורית- שתי ידידות משוחחות ביניהן על נסיעה ללונדון- הן משוחחות בשקט ללא צעקות ויחד עם זאת נדמה לי שאני נמצאת בחדר מלחמה- האחת אומרת שהיא היתה במלון X והשנייה מיד מגיבה שהיא היתה במלון Y שהוא כמובן טוב יותר ממלון X. האחת מספרת שהנסיעה עלתה לה סכום מסויים והשנייה בכלל לא מגיבה אליה אלא מיד עונה שאצלה זה היה פחות. האחת מספרת שבשנה הבאה היא מתכננת לנסוע ליער השחור והשנייה עונה לה שהיא כבר מזמן היתה שם.
ומאז אני מקשיבה לשיחות בין אנשים- כן- גם לאלו שמשוחחים איתי. ודומה שאני נמצאת במלחמה.
לא משנה מה הנושא, לא משנה מי המשוחח - נדמה לי שעלי לגייס צבא שלם שיגן עלי.
לא הצלחתי להחליף א המחסנית במדפסת- "מה הבעייה שלך"- "את לא מסוגלת לראות את הכיוון של הפינים"?
אני קונה בקיץ אוכל מוכן כי לא בא לי לבשל - "אבל בבית זה יותר בריא ויותר זול"
אני נותנת למוסך לעשות את הטסט של האוטו- "מה הבעייה שלך" אני הולכת בשבע בבוקר ועוברת צ'יק-צ'ק"
הצבע / הטכנאי לקח ממני X כסף - "השתגעת- למה לא התקשרת" "הייתי מוצאת לך מישהו בחצי מחיר"
ההשוואה עם אחרים היא פעולה שהפסיכולוגיה עוסקת בה רבות. כמעט כל התאוריות עוסקות בחשיבות ההשוואה כבונה או הורסת את הדימוי העצמי.
דה בוטון כתב ספר בשם "סטטוס" בו הוא מדגיש את החיפוש המתמיד אחרי סטטוס תוך כדי ההשוואה המתמדת עם האחרים.
ויחד עם זאת- נראה לי שעברנו את הגבול. במקום לפרגן- להגיד "יופי שעשית כך וכך" כל משפט הוא טריגר להשואה או לביקורת- כאילו כל שיח בין אנשים נועד כדי להעצים את המשוחח ולהראות שהוא יותר במשהו מהאיש שאתו הוא משוחח - ומה אין כאן? אין כאן הקשבה- אין אמפטיה - למעשה אין שיח אלא רק סוג של פינג-פונג מלחמתי.
שאלתי בכותרת אם ריבוי הקונפיקטים בתרבות הישראלית זולגים גם לשיח האישי. אין לי תשובה מדעית.
באשר לי- אני לא מספרת יותר דברים אישיים....
ש
ומאז אני מקשיבה לשיחות בין אנשים- כן- גם לאלו שמשוחחים איתי. ודומה שאני נמצאת במלחמה.
לא משנה מה הנושא, לא משנה מי המשוחח - נדמה לי שעלי לגייס צבא שלם שיגן עלי.
לא הצלחתי להחליף א המחסנית במדפסת- "מה הבעייה שלך"- "את לא מסוגלת לראות את הכיוון של הפינים"?
אני קונה בקיץ אוכל מוכן כי לא בא לי לבשל - "אבל בבית זה יותר בריא ויותר זול"
אני נותנת למוסך לעשות את הטסט של האוטו- "מה הבעייה שלך" אני הולכת בשבע בבוקר ועוברת צ'יק-צ'ק"
הצבע / הטכנאי לקח ממני X כסף - "השתגעת- למה לא התקשרת" "הייתי מוצאת לך מישהו בחצי מחיר"
ההשוואה עם אחרים היא פעולה שהפסיכולוגיה עוסקת בה רבות. כמעט כל התאוריות עוסקות בחשיבות ההשוואה כבונה או הורסת את הדימוי העצמי.
דה בוטון כתב ספר בשם "סטטוס" בו הוא מדגיש את החיפוש המתמיד אחרי סטטוס תוך כדי ההשוואה המתמדת עם האחרים.
ויחד עם זאת- נראה לי שעברנו את הגבול. במקום לפרגן- להגיד "יופי שעשית כך וכך" כל משפט הוא טריגר להשואה או לביקורת- כאילו כל שיח בין אנשים נועד כדי להעצים את המשוחח ולהראות שהוא יותר במשהו מהאיש שאתו הוא משוחח - ומה אין כאן? אין כאן הקשבה- אין אמפטיה - למעשה אין שיח אלא רק סוג של פינג-פונג מלחמתי.
שאלתי בכותרת אם ריבוי הקונפיקטים בתרבות הישראלית זולגים גם לשיח האישי. אין לי תשובה מדעית.
באשר לי- אני לא מספרת יותר דברים אישיים....
ש
PRIMARY DISC FAILED
Primary Disc Failed
פתחתי את המחשב. רקע הפרחים שמופיע אצלי דרך קבע לא היה שם. רק מסך שחור וכמה פקודות של...
לקריאת הפוסט
"חומה ומגדל" מול הדרכון הזר
אתמול סיירתי בסביבת הגלבוע. יופי של איזור. פרחים ומים.בין השאר ביקרנו ב"חומה ומגדל". שחזור מלא של הקמת ישובי "חומה ומגדל". הסברים ומיצג אקטיבי. מרגש.לשמוע על סיפורם של המייסדים. בחורים ובחורות...
לקריאת הפוסט
מיון תמונות בקלות
בוקר טוב לכולם! אז רציתי לספר לכם שבימים האחרונים אני עסוקה במיון התמונות שיש לי על המחשב. קודם כל העברתי את מאות התמונות שיש לי על הסלולרי למחשב. עכשיו אני עובדת עם התוכנה של "גוגל תמונות"...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
אני מסכימה עם דבריך !
הביקורות ש"מטיחים" בעת שיחות----
הן כעין אמירה : אני יודע טוב יותר....
אני מצליח, ו/או משיג דברים, ו/ או כל דבר
אחר---------אני בו יותר טוב...
ומזכויר שיר מאחד הסרטים הישנים:
evry thing you can do --i can do''
''better
ערב טוב מעליזה
אני חשבתי שזה אופייני יותר לגברים השיח הזה.דווקא בין החברות שלי איני רואה מלחמה כזאת.אבל אני מרגישה בציבור את האווירה הזו והיא מאד לא נעימה.בחו"ל רחצתי ידיים במקום ציבורי-מישהי חייכה אלי.עמדתי בתחנת אוטובוס שם-מישהי חצי חייכה אלי ואז שמתי לב והצטערתי שהנדיבות הזאת של"אני מקבלת אותך בחיוב"חסרה לי בארץ.