מכתה דלת ביסודי לדליתים בתיכון ומגרה של אפרוחים צהובים ומצייצים

לטובה

כמה טוב לשחות בזיכרונות ביחוד כשהן היו טובים. היפור שלך מצביע על כך שאסור להרים ידיים וצריך להילחם על הקידום.. אם המנהל בויצמן לא הכיר אותך המשמעות היא שהוא לא מעורב ולא הכיר  אותך.  מנהל טוב  היה צריך להכיר ולדעת מי את ומה הכישורים  שלך. . קשה לחשוב שמישהוא אחר היה עוזב מקום עבודה בטוח בניסיון להצליח. במקום לא ידוע

למירה ,תודה.באמת היתה לי מוטיבצהיה,גם למצוא חן בעיני אמי,שהיתה אז עדיין בחיים.בעיניה גננת היתה בדרגה נמוכה(אף כי לא ידעה שעבודתה קשה לא פחות אם לא יותר מעבודת המורה)אחר כך מורה בבית הספר היסודי ולמעלה מכל-מרה בתיכון.

חוץ מזה התחלתי,רציתי לסיים למרות  שהיה לי משק בית וילדים שלא  לדבר על בעל בצבא קבע שגם הוא למד אז.

טובה --המורה זה הכל --לנו היה בתיכון  סגן צעיר שהשתחרר ובלי כל נסיון או תעודת הוראה היה צריך ללמד נווט --אבל עם רצון כביר וענווה --נכנס לשיעור ראשון וסיפר בלי פוזות --חבריא אמר אנחנו לומדים ביחד --וכך היה סיפור הצלחה --אם היה מגיע פלצן --היה גומר אצלנו באישפוז כפוי --מורה צריך לקלוט מהר מי הלקוחות שלו --יום טוב

אני מצטרפת למה שיעקב אמר. מנהל ראוי, אמור להכיר את יכולתם, אישיותם ושאיפות העובדים שתחתיו. וזה נכון לכל תחום.

וברור שהמנהל ההוא לא מספיק טרח להכיר אותך טובה, ולעתים תחושת כשלון מעודדת מוטיבציה ומביאה דווקא להצלחה. אז בסופו של דבר מעז יצא מתוק, גם עבורך ,תחושתך והצלחתך בחינוך !

דוגמא נוספת למנהל שלא הכיר, הוא אותו מפקד של אלאור עזריה שיצא נגדו במשפט והשמיץ אותו לעיני כל. אותו מפקד שנתן לו אות החייל המצטיין . אז תחליט, מצטיין או כושל. ואם טיפחת חייל שלא פעל על פי הכללים המותרים ופעל בניגוד להוראות פתיחה באש, זה כשלון אישי שלך מפקד צדקן שכמותך. חייל סורר, מזמן היית צריך להעיף מהגדוד !

סליחה שגלשתי מסיפורך האישי טובה, אבל אני מאמינה באחריות המנהל לאלו שעובדים תחתיו. ומנהל אכן אמור להכיר את אלו שעובדים במערכת . והמנהל שלך ככל הנראה לא השכיל להכיר בכישורייך באותה תקופה שעבדת בבית ספרו.