האם אנחנו מוכנים?-כתב פרופ יוסי גמזו
יוסי גמזו
הָאִם אֲנַחְנוּ מוּכָנִים?
בְּ"קוּרְיֶרָה דֶה לָה סְיֶרָה", הֶחָשוּב בְּעִתּוֹנֶיהָ
שֶל אִיטַלְיָה, בָּהּ הִמְחִישָה רְעִידַת הָאֲדָמָה
אֶת עָצְמַת הַרְסָנוּתָהּ שֶשּוּם אָדָם אֵינוֹ מוֹנֵעַ
וּוַדַּאי אֵינוֹ צוֹפֶה בָּהּ אֶת נִזְקוֹ שֶל פִּתְאוֹמָהּ
הֻתְקְפָה הַמֶּמְשָלָה בְּרוֹמָא בְּהֶקְשֵר לַפֶּגַע
שֶגָּבָה מֵעַל מָאתַיִם וּשְמוֹנָה חַיֵּי אָדָם
שֶנָּפְלוּ קָרְבָּן לַפֶּרֶץ הַטֶּקְטוֹנִי שֶל הַמֶּגָה-
קָטַסְטְרוֹפָה שֶהֵדָהּ זֶה כְּבָר שְבוּעַיִם לֹא נָדַם. *
אַךְ לַמְרוֹת שֶהֵם קָתוֹלִים לֹא יֻחַס שָם גַם לְרֶגַע
הָאָסון הַזֶּה לְשֵבֶט-זַעֲמוֹ שֶל אֵל שַׂגִּיב
וְ"קוּרְיֶרָה דֶה לָה סְיֶרָה" הֶאֱשִים כִּי מוּל כָּל נֶגַע
הַמִּמְשָל הָאִימְפּוֹטֶנְטִי לֹא פּ וֹ עֵ ל, הוּא רַק מֵ גִ י ב.
וְאֶצְלֵנוּ, שֶאַרְצֵנוּ – עוֹד מֵאָז עִדָּן אַרְכָאִי
(זֹאת יוֹדֵעַ מִקַּדְמַת דְּנָא כָּל גֵּיאוֹלוֹג מַתְחִיל)
מְמֻקֶּמֶת בּוֹ בְּשֶּבֶר זֶה, הַסּוּרִי-אַפְרִיקָאִי
הַמּוּעָד לְכָל אֵרוּעַ מְעוֹרֵר זְוָעָה וָחִיל,
גַם אֶצְלֵנוּ כַּזָּכוּר, כְּפִי שֶתֻּעַד כְּבָר בַּהִיסְטוֹרְיָה
שֶבָּהּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל סָפְגָה בְּכָל שְנוֹת קִיּוּמָהּ
בְּשִבְתָהּ עַל אוֹתוֹ קֶטַע מְסֻכָּן שֶל טֶרִיטוֹרְיָה
אֲסוֹנוֹת מְצַמְרְרים מאד שֶל רַעַש-אֲדָמָה
כְּמוֹ בְּפֶרֶק א' שֶל עָמוֹס בִּפְרֹץ אָסוֹן-הַטֶּבַע
שֶל הָרַעַש בִּימֵיהֶם שֶל עֻזִיָּה וְיָרָבְעָם
וְהַהוּא שֶל אֶלֶף וּשְמוֹנֶה מֵאוֹת שְלוֹשִים וָשֶבַע
שֶהִשְמִיד בִּצְפַת וּטְבֶרְיָה רֹב בָּתִּים וַהֲמוֹן עַם.
כְּשֶדָּחָה בָּגָ"ץ כָּאן עַל הַסַּף לְגֹדֶל הָאִירוֹנְיָה
עֲתִירָה דְחוּפָה שֶל מוֹטִי אַשְכְּנַזִּי וְכַמָּה
אֶזְרָחִים חַדֵּי-חוּשִים מִפְּנֵי פִּצּוּץ מְכַל אָמוֹנְיָה
בְּמִקְרֶה שֶהוּא יֻבְקַע בִּמְחִי שֶל רַעַש אֲדָמָה,
הַבָּגָ"ץ אֶת דְּחִיָּתוֹ נִמֵּק בְּכָךְ שֶהַנּוֹשֵׂא
כְּבָר נָדוֹן לוֹ בַּעֲרוּץ-מִנְהָל אַחֵר לְמַעֲשֶׂה,
אֲבָל מָה שֶרֹב- רֻבֵּנוּ לֹא יוֹדְעִים וּמְבִינִים
הוּא שֶזֶּה דִּיּוּן שֶכְּבָר נִגְרָר בְּלִי גְמָר תֵּשַע שָנִים...
כְּשֶאִשְּרָה וַעֲדַת-הָעֲרָר הַמְּחוֹזִית
הַעֲבָרַת מְכָלֵי גָּאז עִם פּוֹטֶנְצְיַאל סִכּוּן גָּבוֹהַּ
לַתְּחוּם שֶבֵּין בָּתֵּי-זִקּוּק לְקִרְיַת-אַתָּא, בִּתְזָזִית
שֶל הַזְנָחַת בְּרִיאוּת צִבּוּר וְהֶפְקֵרוּת שֶאֵין כָּמוֹהָ
עָמְדָה שָם לְמוּלָהּ מֻמְחִית בְּאֶפִּידֶמְיוֹלוֹגְיָה
וְסֶט נֵרוֹת שֶל נְשָמָה נָתוּן לָהּ בְּיָדָהּ
וְרַק לְהַמְחָשָה וְהַשְוָאָה וְאָנָלוֹגְיָה
שֶל גֹּדֶל הַסִּכּוּן בְּהַחְלָטַת הַוַּעֲדָה
קֵרְבָה אֶל הַנֵּרוֹת מַצָּת רָגִיל שֶל מְעַשְּנִים
וּכְשֶחַבְרֵי הַוַּעֲדָה צָרְחוּ, חִוְרֵי-פָּנִים:
"מָה אַתְּ עוֹשָׂה? רַק אַל תַּדְלִיקִי בַּמַּצָּת אֶת הַנֵּרוֹת!
עוֹד בִּגְלָלֵךְ צְפוּיָה חֲלִילָה כָּאן שְׂרֵפָה גְדוֹלָה לִקְרוֹת!"
עָנְתָה בְּשֶקֶט: "לֹא חָשַבְתִּי לְהַדְלִיק אֶת הַמַּצָּת,
רַק לְהַדְגִּים בִּזְעֵיר אַנְפִּין וּלְהַמְחִיש לָכֶם רַק קְצָת
מִמָּה שֶלְּחֵיפָה, בְּלִי שוּם סָפֵק וּבְלִי רַחֵם
עוֹד עֲלוּלָה לִגְרֹם פֹּה הֶפְקֵרות הַחְלָטַתְכֶם..."
ְ
יוסי גמזו
הָאִם אֲנַחְנוּ מוּכָנִים?
בְּ"קוּרְיֶרָה דֶה לָה סְיֶרָה", הֶחָשוּב בְּעִתּוֹנֶיהָ
שֶל אִיטַלְיָה, בָּהּ הִמְחִישָה רְעִידַת הָאֲדָמָה
אֶת עָצְמַת הַרְסָנוּתָהּ שֶשּוּם אָדָם אֵינוֹ מוֹנֵעַ
וּוַדַּאי אֵינוֹ צוֹפֶה בָּהּ אֶת נִזְקוֹ שֶל פִּתְאוֹמָהּ
הֻתְקְפָה הַמֶּמְשָלָה בְּרוֹמָא בְּהֶקְשֵר לַפֶּגַע
שֶגָּבָה מֵעַל מָאתַיִם וּשְמוֹנָה חַיֵּי אָדָם
שֶנָּפְלוּ קָרְבָּן לַפֶּרֶץ הַטֶּקְטוֹנִי שֶל הַמֶּגָה-
קָטַסְטְרוֹפָה שֶהֵדָהּ זֶה כְּבָר שְבוּעַיִם לֹא נָדַם. *
אַךְ לַמְרוֹת שֶהֵם קָתוֹלִים לֹא יֻחַס שָם גַם לְרֶגַע
הָאָסון הַזֶּה לְשֵבֶט-זַעֲמוֹ שֶל אֵל שַׂגִּיב
וְ"קוּרְיֶרָה דֶה לָה סְיֶרָה" הֶאֱשִים כִּי מוּל כָּל נֶגַע
הַמִּמְשָל הָאִימְפּוֹטֶנְטִי לֹא פּ וֹ עֵ ל, הוּא רַק מֵ גִ י ב.
וְאֶצְלֵנוּ, שֶאַרְצֵנוּ – עוֹד מֵאָז עִדָּן אַרְכָאִי
(זֹאת יוֹדֵעַ מִקַּדְמַת דְּנָא כָּל גֵּיאוֹלוֹג מַתְחִיל)
מְמֻקֶּמֶת בּוֹ בְּשֶּבֶר זֶה, הַסּוּרִי-אַפְרִיקָאִי
הַמּוּעָד לְכָל אֵרוּעַ מְעוֹרֵר זְוָעָה וָחִיל,
גַם אֶצְלֵנוּ כַּזָּכוּר, כְּפִי שֶתֻּעַד כְּבָר בַּהִיסְטוֹרְיָה
שֶבָּהּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל סָפְגָה בְּכָל שְנוֹת קִיּוּמָהּ
בְּשִבְתָהּ עַל אוֹתוֹ קֶטַע מְסֻכָּן שֶל טֶרִיטוֹרְיָה
אֲסוֹנוֹת מְצַמְרְרים מאד שֶל רַעַש-אֲדָמָה
כְּמוֹ בְּפֶרֶק א' שֶל עָמוֹס בִּפְרֹץ אָסוֹן-הַטֶּבַע
שֶל הָרַעַש בִּימֵיהֶם שֶל עֻזִיָּה וְיָרָבְעָם
וְהַהוּא שֶל אֶלֶף וּשְמוֹנֶה מֵאוֹת שְלוֹשִים וָשֶבַע
שֶהִשְמִיד בִּצְפַת וּטְבֶרְיָה רֹב בָּתִּים וַהֲמוֹן עַם.
כְּשֶדָּחָה בָּגָ"ץ כָּאן עַל הַסַּף לְגֹדֶל הָאִירוֹנְיָה
עֲתִירָה דְחוּפָה שֶל מוֹטִי אַשְכְּנַזִּי וְכַמָּה
אֶזְרָחִים חַדֵּי-חוּשִים מִפְּנֵי פִּצּוּץ מְכַל אָמוֹנְיָה
בְּמִקְרֶה שֶהוּא יֻבְקַע בִּמְחִי שֶל רַעַש אֲדָמָה,
הַבָּגָ"ץ אֶת דְּחִיָּתוֹ נִמֵּק בְּכָךְ שֶהַנּוֹשֵׂא
כְּבָר נָדוֹן לוֹ בַּעֲרוּץ-מִנְהָל אַחֵר לְמַעֲשֶׂה,
אֲבָל מָה שֶרֹב- רֻבֵּנוּ לֹא יוֹדְעִים וּמְבִינִים
הוּא שֶזֶּה דִּיּוּן שֶכְּבָר נִגְרָר בְּלִי גְמָר תֵּשַע שָנִים...
כְּשֶאִשְּרָה וַעֲדַת-הָעֲרָר הַמְּחוֹזִית
הַעֲבָרַת מְכָלֵי גָּאז עִם פּוֹטֶנְצְיַאל סִכּוּן גָּבוֹהַּ
לַתְּחוּם שֶבֵּין בָּתֵּי-זִקּוּק לְקִרְיַת-אַתָּא, בִּתְזָזִית
שֶל הַזְנָחַת בְּרִיאוּת צִבּוּר וְהֶפְקֵרוּת שֶאֵין כָּמוֹהָ
עָמְדָה שָם לְמוּלָהּ מֻמְחִית בְּאֶפִּידֶמְיוֹלוֹגְיָה
וְסֶט נֵרוֹת שֶל נְשָמָה נָתוּן לָהּ בְּיָדָהּ
וְרַק לְהַמְחָשָה וְהַשְוָאָה וְאָנָלוֹגְיָה
שֶל גֹּדֶל הַסִּכּוּן בְּהַחְלָטַת הַוַּעֲדָה
קֵרְבָה אֶל הַנֵּרוֹת מַצָּת רָגִיל שֶל מְעַשְּנִים
וּכְשֶחַבְרֵי הַוַּעֲדָה צָרְחוּ, חִוְרֵי-פָּנִים:
"מָה אַתְּ עוֹשָׂה? רַק אַל תַּדְלִיקִי בַּמַּצָּת אֶת הַנֵּרוֹת!
עוֹד בִּגְלָלֵךְ צְפוּיָה חֲלִילָה כָּאן שְׂרֵפָה גְדוֹלָה לִקְרוֹת!"
עָנְתָה בְּשֶקֶט: "לֹא חָשַבְתִּי לְהַדְלִיק אֶת הַמַּצָּת,
רַק לְהַדְגִּים בִּזְעֵיר אַנְפִּין וּלְהַמְחִיש לָכֶם רַק קְצָת
מִמָּה שֶלְּחֵיפָה, בְּלִי שוּם סָפֵק וּבְלִי רַחֵם
עוֹד עֲלוּלָה לִגְרֹם פֹּה הֶפְקֵרות הַחְלָטַתְכֶם..."
ְ
לא הבנתי מה הכוונה העתק לא מקורי.הסבר את עצמך
תודה
יש משהוא בדבריך. הבעיות של המדינה הן כה רבות וחייבות פתרונות ואי אפשר לפתור את כולן. . מה שקשור לרעידת האדמה שחוזים שתהיה. יצאה אזהרה ורבים חיזקו את העמודים עליהם עומדים בנינים שנבנו לפני שנים רבות. . לגבי מבנים שניבנו מנה מסוימת שבה ניקבע תקנון לבניה שתעמוד ברעש אדמה, אומרים שהם יחזיקו מעמד.. יפן שסובלת מרעשי אדמה תכופים סובלת פחות ממדינות אחרות כי כולם שומרים על הקריטריונים שניקבעו לאזורי סכנה מרעידות אדמה.
כן ,ישנן כל כך הרבה בעיות שדורשות פתרונות . אולם בכולם צריך משאבים שאינם. . קרנות הפנסיה נישחקות . והסיבות הן רבות. ותקצר היריעה מלפרט אותן. . ואם נמשיך הלאה הרשימה ארוכה וכל פיתרון לכל בעיה מחייב הוספת תקציבים שיחייבו לקצץ בתחומים אחרים או להכניס את ידו הארוכה של האוצר לכיסינו הרקים. . אז נמשיל לקטר על ראש הממשלה ועל שר האוצר שלא פותרים בעיות .כל מי שמנהל את תקציב המישפחה יודע שלא ניתן לרכוש את הכל כי התקציב מוגבל וחשבון ההלאה בבנק מלא.