האם יש בעלים אוהבים בתלמוד?
האם יש בעלים אוהבים בתלמוד?
מעשה בהלל הזקן שעשה סעודה לאדם אחד, ובא עני ועמד על פתחו ואמר: אשה אני צריך להכניס היום ואין לי פרנסה כלום. נטלה אשתו כל הסעודה ונתנה לו, ואחר כך לשה עסה אחרת ובשלה אלפס אחר ובאה והניחה לפניהם.
אמר לה (הלל): בתי מפני מה לא הבאת לנו מיד?
סחה לו כל המעשים. אמר לה: בתי, אף אני לא דנתי אותך לכף חובה אלא לכף זכות, שכל מעשים שעשית לא עשית אלא לשם שמיים (מתוך ספר האגדה).
ר' נחמן מפרגן לאשתו – ילתא:
אני אתרגם את הסיפור מארמית, בעקבות אדמיאל קוסמן (מסכת נשים) :
"ר' עולא התארח בביתו של רב נחמן. אכל לחם, בירך ברכת המזון ונתן את כוס הברכה לרב נחמן.
אמר לו רב נחמן: ישלח אדוני את כוס הברכה הזאת לילתא.
אמר לו עולא,: כך אמר ר' יוחנן: "אין פרי בטנה של אישה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר: ואהבך וברכך והרבך! וברך פרי בטנך (בלשון זכר) – פרי בטנה לא נאמר, אלא 'פרי בטנך'"
בינתיים, שמעה ילתא (שהיתה בחדר הסמוך) קמה בכעסה ועלתה לבית היין, ושברה ארבע מאות חביות יין!
אמר לו רב נחמן, לעולא: ,ישלח לה אדוני כוס יין אחרת".
שלח לה, בצירוף המסר הבא: "כל זה, וכל מה ששפכת על הרצפה היית יכולה לשתות גם בלי ברכה מיוחדת".
שלחה לו: מן המחזרים (על פני העיירות) יוצאים רק פטפוטים, ומסמרטוטים יוצאים רק כינים". עולא התפרנס כרוכל הנודד מעיירה לעיירה, ואולי עסק במסחר של סמרטוטים, או שהיה לבוש סמרטוטים.
האם ר' מאיר אהב את ברוריה או קינא בה?
סופה של ברוריה
"שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים: נשים דעתן קלה עליהן. ואמר לה רבי מאיר , בעלה: חייך, סופך להודות לדבריהם. וציווה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה. והפציר בה ימים בה ימים רבים עד שנתרצית. וכשנודע לה חנקה את עצמה וברח רבי מאיר מחמת הבושה" (פירוש רש"י לתלמוד הבבלי, עבודה זרה, יח, ע"ב).
בתלמוד הבבלי כתוב רק שרבי מאיר ברח לבבל מפני "מעשה ברוריה".
אבל לפי גירסה אחרת הוא ברח לבבל מפחד הרומאים (שם, שם)
האם ר' עקיבא אהב את אשתו?
"ר' עקיבא רועה צאן של בן כלבא שבוע היה.
ראתה אותו בתו שהוא צנוע ומעולה.
אמרה לו: אם אתקדש לך, תלך לבית הרב?
אמר לה: 'כן'.
התקדשה לו בצנעה ושלחתו.
שמע אביה הוציאה מביתו, הדירה הנאה מנכסיו.
הלך ישב שתים עשרה שנים בבית הרב.
כאשר בא, באו אתו שנים עשר אלף תלמידים.
שמעו לאותו זקן שהוא אומר לה : עד כמה את נוהגת כאלמנה חיה.
אמרה לו : אם לי ציית, ישב שתים עשרה שנים אחרות.
אמר: ברשות אני עושה.
חזר הלך וישב שתים עשרה שנה אחרות בבית הרב.
כשבא, באו אתו. שמעה אשתו, הייתה אשתו יוצאת לקראתו.
אמרו לה שכנותיה: שאלי כלי לבוש והתכסי.
אמרה להן: יודע צדיק נפש בהמתו.
כאשר הגיע אליו, נפלה על פניה ונשקה את רגליו.
היו דוחפים אותה תלמידיו.
אמר להם: "שלי ושלכם, שלה הוא".
שמע אביה שבא אדם גדול לעיר
אמר: אלך אליו, אולי יפר את נדרי [שהידרתי את בתי מנכסי]
בא לפני רבי עקיבא.
אמר לו [רבי עקיבא]: האם היית מדיר את בתך לו הייתה בוחרת להתחתן עם תלמיד חכם?
אמר לו [אביה]: הלוואי והיה יודע אפילו פרק אחד, אפילו הלכה אחת.
אמר לו [רבי עקיבא]: אני הוא.
נפל [אביה] על פניו, נשקו על רגליו, ונתן לו מחצית ממונו.
מעשה בהלל הזקן שעשה סעודה לאדם אחד, ובא עני ועמד על פתחו ואמר: אשה אני צריך להכניס היום ואין לי פרנסה כלום. נטלה אשתו כל הסעודה ונתנה לו, ואחר כך לשה עסה אחרת ובשלה אלפס אחר ובאה והניחה לפניהם.
אמר לה (הלל): בתי מפני מה לא הבאת לנו מיד?
סחה לו כל המעשים. אמר לה: בתי, אף אני לא דנתי אותך לכף חובה אלא לכף זכות, שכל מעשים שעשית לא עשית אלא לשם שמיים (מתוך ספר האגדה).
ר' נחמן מפרגן לאשתו – ילתא:
אני אתרגם את הסיפור מארמית, בעקבות אדמיאל קוסמן (מסכת נשים) :
"ר' עולא התארח בביתו של רב נחמן. אכל לחם, בירך ברכת המזון ונתן את כוס הברכה לרב נחמן.
אמר לו רב נחמן: ישלח אדוני את כוס הברכה הזאת לילתא.
אמר לו עולא,: כך אמר ר' יוחנן: "אין פרי בטנה של אישה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר: ואהבך וברכך והרבך! וברך פרי בטנך (בלשון זכר) – פרי בטנה לא נאמר, אלא 'פרי בטנך'"
בינתיים, שמעה ילתא (שהיתה בחדר הסמוך) קמה בכעסה ועלתה לבית היין, ושברה ארבע מאות חביות יין!
אמר לו רב נחמן, לעולא: ,ישלח לה אדוני כוס יין אחרת".
שלח לה, בצירוף המסר הבא: "כל זה, וכל מה ששפכת על הרצפה היית יכולה לשתות גם בלי ברכה מיוחדת".
שלחה לו: מן המחזרים (על פני העיירות) יוצאים רק פטפוטים, ומסמרטוטים יוצאים רק כינים". עולא התפרנס כרוכל הנודד מעיירה לעיירה, ואולי עסק במסחר של סמרטוטים, או שהיה לבוש סמרטוטים.
האם ר' מאיר אהב את ברוריה או קינא בה?
סופה של ברוריה
"שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים: נשים דעתן קלה עליהן. ואמר לה רבי מאיר , בעלה: חייך, סופך להודות לדבריהם. וציווה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה. והפציר בה ימים בה ימים רבים עד שנתרצית. וכשנודע לה חנקה את עצמה וברח רבי מאיר מחמת הבושה" (פירוש רש"י לתלמוד הבבלי, עבודה זרה, יח, ע"ב).
בתלמוד הבבלי כתוב רק שרבי מאיר ברח לבבל מפני "מעשה ברוריה".
אבל לפי גירסה אחרת הוא ברח לבבל מפחד הרומאים (שם, שם)
האם ר' עקיבא אהב את אשתו?
"ר' עקיבא רועה צאן של בן כלבא שבוע היה.
ראתה אותו בתו שהוא צנוע ומעולה.
אמרה לו: אם אתקדש לך, תלך לבית הרב?
אמר לה: 'כן'.
התקדשה לו בצנעה ושלחתו.
שמע אביה הוציאה מביתו, הדירה הנאה מנכסיו.
הלך ישב שתים עשרה שנים בבית הרב.
כאשר בא, באו אתו שנים עשר אלף תלמידים.
שמעו לאותו זקן שהוא אומר לה : עד כמה את נוהגת כאלמנה חיה.
אמרה לו : אם לי ציית, ישב שתים עשרה שנים אחרות.
אמר: ברשות אני עושה.
חזר הלך וישב שתים עשרה שנה אחרות בבית הרב.
כשבא, באו אתו. שמעה אשתו, הייתה אשתו יוצאת לקראתו.
אמרו לה שכנותיה: שאלי כלי לבוש והתכסי.
אמרה להן: יודע צדיק נפש בהמתו.
כאשר הגיע אליו, נפלה על פניה ונשקה את רגליו.
היו דוחפים אותה תלמידיו.
אמר להם: "שלי ושלכם, שלה הוא".
שמע אביה שבא אדם גדול לעיר
אמר: אלך אליו, אולי יפר את נדרי [שהידרתי את בתי מנכסי]
בא לפני רבי עקיבא.
אמר לו [רבי עקיבא]: האם היית מדיר את בתך לו הייתה בוחרת להתחתן עם תלמיד חכם?
אמר לו [אביה]: הלוואי והיה יודע אפילו פרק אחד, אפילו הלכה אחת.
אמר לו [רבי עקיבא]: אני הוא.
נפל [אביה] על פניו, נשקו על רגליו, ונתן לו מחצית ממונו.
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
טרגדיה לעת מנחה
מעשה היה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו.
מה עשתה אימן?
הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם.
במוצאי השבת בא ר' מאיר מבית המדרש לביתו.
אמר לה: היכן שני בני?
אמרה לו: לבית המדרש הלכו.
אמר לה: צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם.
נתנה לו כוס של הבדלה והבדיל. חזר ואמר לה: היכן שני בני?
אמרה לו: פעמים שהלכו ועכשיו הם באים. הקריבה לפניו המאכל ואכל.
לאחר שבירך אמרה לו: רבי, שאלה אחת יש לי לשאול לך.
אמר לה: אמרי שאלתך.
אמרה לו: רבי, קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא?
אמר לה: בתי, מי שיש פקדון אצלו אינו צריך להחזירו לרבו?!
אמרה לו: רבי, חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו.
מה עשתה? תפשתו בידה, והעלתה אותו לאותו החדר, הקריבה אותו למיטה, ונטלה סדין מעליהם, וראה שניהם מתים ומונחים על המטה.
התחיל בוכה ואומר: בני בני, רבאי רבאי, בני כדרך הארץ, ורבאי שהיו מאירין פני בתורתן!
באותה שעה אמרה לו: רבי, לא כך אמרת לי שאנו צריכים להחזיר הפקדון לרבו?
כך אמר: "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך".
אמר ר' חנינא בדבר הזה נחמתו ונתיישבה דעתו, לכך נאמר "אשת חיל מי ימצא".
(מדרש משלי, לא)
הפתיחה הלקונית של הסיפור מצמררת. לאחר ציון הטרגדיה, עוסק הסיפור בתגובותיהם ובגישותיהם של שתי דמויות גיבוריו לנושא הנורא של שכול ואובדן הבנים. אמנם ה"מעשה" הוא "ברבי מאיר", אך הסיפור מתעניין אולי אף יותר בעשייתה של אשתו. שני חלקי העלילה פותחים בשאלה "מה עשתה", וגם הסיומת שנוספה לסיפור (כמו גם מיקומו במדרש משלי) מורה על ההתמקדות באותה "אשת חיל".
אני פותח קבוצה וירטואלית ללימוד מדרשים והלכה הנוגעים ליחסי נשים גברים בתקופת חז"ל. האם תרצה להצטרף אלינו?
בברכה איתן
בסיפור על ברוריה ורבי מאיר, אם הבנתי נכון, הוא לא קיבל את דבריה, מה שגרם לה להתאבד. היכן כאן הפרגון? היכן האהבה?
בסיפור על רבי נחמן, הוא אכן מגלה יחס אוהב, כשמבקש מהאורח לשלוח את כוס הברכה לאשתו, ילתא. וכך גם בפעם השנייה, אחרי שניתצה את בקבוקי היין. הוא אינו כועס עליה, על שכך עשתה, להפך. אולי כאן, במקרה הזה, אפשר לראות בכך יחס אוהב.
ולגבי אשתו של הלל הזקן - המעשה האנושי שעשתה, אין להתפלא שכך הגיב. לולא הגיב כך, כי אז היה להתפלא. זה המעט. זה אומר שהוא מעריך אותה, כי היא בהחלט ראויה, ולא כי הוא מתעלה על עצמו.