שעון החול

 
תעזבו אותי ממצב הכוכבים והמפות, לא מעניין אותי איפה נפטון ואורנוס ואיזה ירח יש לי, אני כבר מכיר את עצמי יותר ממה שהם מתארים, מה שמעניין אותי הוא ששעון החול זורם, אי אפשר לעצור אותו, אולי לשבור אותו ודי, ואז החולות ישפכו על הרצפה, אני מקווה שימשיכו להיערם בערמות,  ערמות, חולות, כמה אהבתי את החולות, אולי שעון החול השבור יחזיר אותי לשם.
 
שעון חול יכול להחזיר לאחור, נכון, תגידו שכן, כי אני חוזר עכשיו הרבה שנים אחורה.
 
בקצה הדרומי של בת ים, טרם היה מגרש כדור רגל וטרם הייתה מעברה, והבית האחרון ברח בלפור היה קצת אחרי צומת יוספטל, משם דרומה היו חולות.
חולות הן הממלכה שלי, זה זורם בי כמו שחוף הים זורם וזה נעלם כמו ששעון החול מזרים ומתקתק, נעלם ונמוג כמו שנות חיי.
 
אבל שם בקצה הדרומי, אחרי החולות מול הירידה למה שקוראים כיום "חוף הנכים"  הייתה באמצע החולות, הבריכה.
לא ברכת שחיה, בריכה בלב השממה באדמת חמרה אדומה משהו שכיום אני חושב רק מטאור שנפל היה יכול ליצור. הבריכה הזו הייתה מלאה מים, אם יש מים, יש ראשנים ,אם יש ראשנים, יש צפרדעים, ואם יש צפרדעים יש כחל אם יש לכחל מקום לקנן אז זה מתאים לשרקרקים הנודדים באביב ואם כל אלה זה מתאים להם אז לי זה בטח מתאים לבלות שם שעות.
הבריכה הייתה כל כך גדולה כך שבנינו שם רפסודה, באמת מקום לבלות בו. על יד הבריכה לא רחוק הייתה מזבלה, מזבלה של אז זה היה אוצר, מה לעשות אלה לא היו שנים קלות, מצאנו שם המון מציאות, בכלל צריך להיכנס לתקופה שלא היו ממש משחקים וגרוטאות שונות מלא ותפקיד רציני, לשכנים ממול היו אבני פלא
( עוד לא המציאו את הלגו ) הם היו מלכים במובן זה. לנו הייתה חצר ענקית עם פרחים פירות עופות וכלב, צעצועים, לא ממש, ארגז הגרוטאות שלי היה האוצר והאוסף שלי, שעות הייתי משחק במרפסת עם חיילי השחמט, תרמילי רובים,
חוליות שרשור של מקלע כבד ושאר מציאות מהמזבלה ומקומות אחרים.
מה שחשוב לדעת הוא שהצבא, גם הוא השליך שם פסולת ושם היו ממש מציאות,
מציאות אני אומר, סכנת נפשות. אני זוכר  תחמישים של מרגמה, מן פלטות דקות שטוחות שהיינו מדליקים, איזה ריח נהדר של חומר נפץ זה מפיץ.
 
דרומית לבריכה היכן שחוף ראשון כיום ניצב כאז גם כיום – תל יונה,
אז  עדיין הצבא לא השתלט על ההר, אבל אנחנו כן.
ההר הזה מלא עתיקות, כדי חרס, מטבעות ואבני פסיפס, ואם יש אבני פסיפס אז (נכון ) יש רצפה, כך חפרנו וחיפשנו עד שמצאנו, חדר מרוצף בפסיפס.
יום אחד הגיע ארכאולוג אמיתי והחל אוסף ממצאים ושואל שאלות, לאחר כמה מפגשים תבע מאתנו לנטוש את ההר, הרגיז האיש הזה, אמרנו לו, אנחנו נעשה את ההר הזה נקבים נקבים חורים חורים עד שנמצא כל מה שאפשר.
 
דרומית להר היה שטח מלא נפלים ממלחמת העצמאות או מי יודע, נפלים בגודל עצום של תותחים או טנקים או מי יודע, אבל למופרעים כמונו זה היה השיא של מגרש המשחקים (רחמנא לצלן),טוב לא נדבר על זה כי עולה לי הלחץ דם.
 
יותר דרומית ורחוק היינו מגיעים מפעם לפעם בשבתות לנחל שורק במבואות פלמחים, שם בין קני הסוף היו המון עופות וציפורים, שעות היינו מבלים שם.
 
את העולם שלי אפשר היה לחלק לשלושה או ארבעה חלקים ברורים
החולות
הים
החצר
המשתלה
 
יש עוד המון לספר על החולות, כמו חיפוש מטבעות וחרסים בשטחים בהם החולות נדדו לטובת אדמה אדומה ובה המון מציאות.
או תפיסת נחשים, כן, נחשים, בעיקר ארבע קו, תלום קשקשים ונחש שחור.
או לטאות, חומטים ולטאת כח אפור (תעזבו שטויות נשפטתי על זה !!!).
 
 
הים, כשאני אומר ים, אני מייד מרגיש את ריח הים, האצות וקולות הגלים, בעיניים עצומות אני רואה את השחפיות  עטות על טרפן.
הים מחולק לשני מצבים, או שפל או גאות.
צריך לדעת לנצל כל מצב, בשעות שלאחר הסערות בחורף הים פולט המון ערמות של צדפים, מי לא עבר את החוויה  הזו של חיפוש צדפים  "יפים" או צדפות מחוברות, אבל היו גם סרטנים שנפלטו ודגים וכולם נאספו ושומרו בפורמלין, ולא לשווא, הורינו הקציבו לנו חדרון  קטן לאוסף הטבע והעתיקות, מטבחון שהיה קיים עוד מהתקופה שהיה צריך להשכיר חדר בשביל לחיות. שלא יהיו לכם אשליות על האוסף הזה כולו הוחרם ע"י רשות שמורות הטבע (אמרתי לכם שנשפטתי?)
 
השפל בים איפשר לנו לטפס על הסלעים על יד הסלע הגדול או להרחיק לחוף הסיפלאס על יד המרכז הימי בואך גבעת עלייה.
הסלעים היוו אוצר של תמנונים מלפפוני ים, סרטנים, דגים, קיפודי ים וכו'.
וכך בין גאות לשפל, הים מילא תפקיד חשוב  בעיסוקינו.
 
מה נשאר המשתלה ?, כן שם היו כל הציפורים שהכרנו, במבנה שבקדמת המשתלה היה בתוך ברזלי החיזוק קן של כוס ובבניין ההרוס  קן של תנשמות, ואילו במשתלה עצמה  כל ציפורי השיר שיש, אבל ציפור אחת הייתה עפה וכאילו צוחקת מאתנו, מרהיבה ביופייה, זריזה ומקסימה, הזהבן המחולל, ציפור בגודל עורבני אבל כולה זהובה .
 
החצר, החצר הייתה בנויה בשלושה מפלסים, בכולם עצי פירות,פרחים וגם  ירקות (מה קרה שכחתם מתקופת הצנע בארץ ??) , אבל לנו זה היה העץ, עץ אשל ענקי עליו בנינו בית, ושטח לגידול בעלי חיים וציפורים בכלובים.
 
זהו , עכשיו שכתבתי את זה אני בטוח שכאשר שעון החול ימלא לי את השנה
לא יהיה לי בלק אאוט  כמו במבחנים.
החול בשעון החול ימשיך לגלוש כל שנה ושנה ואילו החולות יכבשו על ידי בנינים וכבישים וכך יצומצם השטח הפיזי של הזיכרונות.
 
16/9/2001