ומה מספר לנו חנן בנו של יוסף

חנן כהן הביא לידיעתי את סיפור הפסל שאביו- יוסף כהן רצה להביא לעין השופט בשנת 1965 .

הפסל של נתן רפופורט

הסיפור שחנן הביא לידיעתי עוסק בכתבה שפרסמתי על דגם הפסל של נתן רפפורט שאביו הביא לארץ.

"אבא שלי היה איש חלומות לא שגרתי" מספר חנן.

כשהנכד הראשון שלו נולד - גיא, הוא החליט להביא לו מתנה יוצאת דופן, פסל.

אבא היה מיודד עם הפסל נתן רפפורט ומאוד העריך את עבודותיו.

כשההצעה להקים את הפסל בעין השופט הגיעה לידיעת אנשי התרבות בקיבוץ באותם שנים כמו אלכס וג'ין מאיר, הם היו מאוד נרגשים ורצו שהפסל יוקם ליד האולם שרק נבנה. גם המזכירות תמכה ברעיון.

ההתנגדות להקמת הפסל באה ממקום לא צפוי - הדור הצעיר בקיבוץ, אנשי החטיבה הצעירה. לחבר'ה האלה הייתה גישה לא אוהדת לנושא השואה. הקו שלהם היה שאין לנו קשר לשואה. כמו כן הם טענו שהפסל יביא תיירים לקיבוץ, והקיבוץ הינו יחידה כפרית חקלאית שלא צריך פרנסה מתיירות.

הייתה בעיה נוספת - מכיוון שהפסל לא היה עשוי מברונזה, אלא מגבס, חייבים היו לשים אותו תחת תיקרה של גג. לנו לא היה מקום מתאים לפסל.

דבר נוסף שהדאיג את החברים היו האימונים באזור שלנו ורעידות האדמה הנובעות מכך. היה חשש שהפסל יינזק.

הפסל כבר היה בדרכו לארץ. בדחיפות חיפשנו מקום אחר להציבו. באותה תקופה קיבוץ לוחמי הגיטאות הקים אגף חדש למוזיאון שלו. הם מאוד שמחו להציב את הפסל בכניסה לאגף החדש.

אנטק צוקרמן, חבר לוחמי הגטאות ומלוחמי מרד ורשה, שיכנע את אבא-יוסף להעביר את הפסל ללוחמי הגטאות.

גולדה מאיר הוזמנה לטקס גזירת הסרט לכבוד הצבת הפסל. הכוונה הייתה להעמיד את הפסל במקום זמני ולהעבירו לאגף החדש שייבנה.

הטקס המכובד פורסם בכל העיתונות, וגם תרומתו של אבא - יוסף כהן, שבזכותו הגיע הפסל לארץ.

השוק הראשון היה כאשר הפסל הגיע עם סדק שנגרם מהנסיעה בים. אנשי לוחמי הגטאות לא וויתרו ואמרו שהם יקימו את הפסל בעדינות רבה, יקיימו את הטקס ואז יורידו את הפסל. בזמן הקמת הפסל הוא נפל ונשבר לחתיכות. למחרת באתי וראיתי. קיבלתי שוק ואבא קיבל התקף לב.

כשהעיתונאים שאלו את הפ??ס?ל כמה שווה הפסל הוא זרק מספר דימוני -מיליונים.על סמך האמירה הזו, חברת הביטוח טענה שלא שילמנו מספיק כסף למשהו השווה מיליונים, ולא קיבלנו גרוש מכל הסיפור הזה, רק כאב לב שבא מרצון טוב.