אולם עין השופט

אולם עין-השופט הוקם בשנת 1956 לאור חזון מרחיק ראות של וותיקי עין השופט לקרב את יצירת התרבות הישראלית בבמה, במחול, במוסיקה ממרכזי התרבות בערים הגדולות אל הקיבוץ וסביבתו.

הקיבוץ נעזר בליאון מוהיל, ידיד הקיבוץ, בהקמת האולם.

האולם, שהיה מן הראשונים בתנועה הקיבוצית, היה אכן מרכז תרבותי מן המעלה הראשונה והופיעו בו מיטב ההצגות של הקאמרי, הבימה, תיאטרון חיפה.

בהצגות חזו כל תושבי האזור, ובני המוסדות החינוכיים - הרי-אפרים ושומריה שלמדו מהם רבות. כל שבוע ביום שלישי הוצג סרט ממיטב הסרטים העולמיים, וגם הישראלים שחזו בו מאות. האולם שימש מקום התכנסות לרוב וועידות ומועצות הקבוץ-הארצי בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת וכן כינוסי שלום ומאבקים של מפ"ם, שלום עכשיו, ובשנות התשעים מרץ.

באולם הופיעו ממיטב ההופעות של פסטיבל ישראל וכן גדולי האמנים בעולם בתחום המוסיקה - איזיק שטרן, יהודי מנוחין, רסטופוביץ, רוגירו ריכי, אוסטרייך, תיאודרקיס, להקת הגולדין גייט, פנחס צוקרמן, להקת המחול של מרתה גרהם ועוד...

האולם היווה גם מקום כינוס לתזמורת בני הקיבוצים ולמפעל המוסיקלי שהונחה ונוהל ע"י חברנו אהוד לייבנר - מוסיקה קמארה, במשך כמה שנים.

בשנותיו הראשונות נוהל האולם ע"י שרגא שזר ז"ל. החליף אותו אלכס מאיר ז"ל.

עם מעבר האחריות לקיומו של האולם לרשות המועצה, ניהל אותו זאב גונן מרמות-מנשה.

אחריו גיורא דימאנט ז"ל ממשמר-העמק. בשש השנים האחרונות, עד לפני כמה חודשים, חברנו אמנון שוק.

במהלך השנים, ובייחוד בשנים האחרונות, נשחק מעמדו של האולם, אך עדיין היה מקום כינוס לתושבי האזור ונדבך חשוב במערכות התרבות והחינוך של עין-השופט, המועצה ומוסדות החינוך. בשנת 1996 הועברה האחריות על אחזקת האולם למועצה האזורית, ושמו שונה ל"אולם האזורי מגידו ליד עין-השופט".

בשנת 1998 נחתם חוזה נוסף שהשאיר בידי עין-השופט 35 אחוז מן הבעלות על האולם.

כתב:יגאל וילפנד

על הולדת הרעיון להקים אולם מספר יונה ינאי :

האולם האזורי / יונה ינאי

קיבוץ עין השופט מתחילת קיומו היה שוחר תרבות. בתחילת דרכו הוקמה להקת תיאטרון והוצגו הצגות יפיפיות.

במשך כמה שנים טובות היו מציגים הצגות על גג הבית שהיה בתחילה כיתת לימוד ואחר הפך למוזיאון ארכיאולוגי. הקהל ישב על הדשא שהיה כעין אמפיתיאטרון טבעי. גם האקוסטיקה הייתה בלתי רגילה.

הצורך בבניית אולם לתיאטרון וקונצרטים בא מלמטה,אך לא היה כסף.

יום אחד בא לביקור בארץ יהודי מולטימיליונר, שנתן לתנועת השומר- הצעיר בארצות הברית את חוות ההכשרה שלו. היהודי בא לקיבוץ והתרגש מאוד מהחניכים, בוגרי התנועה מארצות הברית, המערימים קש וחולבים פרות. עשיתי הכרה בינו לבין מוהיל. מוהיל מיד שאל אותי מה אפשר לבקש מהמולטי מיליונר הזה. אני, בלי בושה, אמרתי דחוף לבנות כאן אולם תיאטרון.

אני זוכר יפה שישבנו על הדשא הגדול, ליד חדר האוכל למול הבריכה הקטנה שהייתה בה מזרקה. מוהיל הזמין את היהודי העשיר עם שתי אחייניותיו לביתו וניסה לעלות את הנושא בשיחתם. שתי האחייניות עשו הכול כדי להניאו מכך מחשש שהכסף ייגזל מהן. מוהיל התחמם והעיר ברוגז רב - "כל מה שיש לו, לי יש יותר..". היהודי הבין את הרמז וביקש לבוא לבד לביקור.

אחרי כמה ימים הגיע טלפון ממלון המלך דוד בירושלים שהיהודי נפטר, רחמא ליצלן, ויש לטפל בהעברת גופתו לארצות הברית. כך נקבר גם הסיכוי לקבל כסף לבניית האולם. אך מוהיל לא וויתר ותרם עשרים אלף דולר. הסכום הזה הספיק לבניית השלד.

קיבלנו עזרה כספית ממוהיל לבניית השלד.

השלב הראשון היה בניית הקירות והגג.

הבמה הייתה פשוטה מאוד.

את המסך קיבלנו בתרומה.

את כל הסידורים על הבמה עשינו בכוחות עצמנו.

שנים רבות הקהל ישב על ספסלי-עץ ולא היו מדרגות אלא משטח בטון אנכי.