בכל זאת יש עוד משהו שלא נכתב כאן על אש

יש הסבורים שהאמונה של האדם הקדמון  בכוחות עליונים החלה עם אש.
ברק היכה בעץ וזה התלקח   גם רעם נימשע מעל.  זה הפחיד אותו ומכאן החלה "יראת אלוהים"
גם במיקרא האל מתגלה באש:
למשה-בסנה הבוער ואיננו עוכל,בנדוד העם במדבר ,אלוהים מנהיג  אותו בלילה בעמוד האש וכשניתנה התורה בהר סיני לבני ישראל(שמות יט16)  "והר סיני עשן  כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכיבשן ויחרד כל ההר מאד"
זה היה מעמד מפחיד ומירא.
אבל לפי הנביא עמוס,האש היא גם עונש .ששורפת ארצות,ערים     ארמונות.כך בעמוס פרק א' אלוהים ישרוף באש דמשק(שם 3)
את  עזה שהיגלתה כניראה חלק מהעם והסגירה לאדום"ושילחתי אש בחומת עזה(שם6)אלצור תגיע האש  על  שלא זכרה ברית אחים
על אדום "ושילחתי אשבתימן..."על בני  עמון,על מואב.בסיכום כל המזרח התיכון ובסוף תשלח אש ביהודה"על שלושה פישעי יהודה ועל ארבעה   לא אשיבנו,על מאסם את תורת ה' וחוקיו לא שמרו...ושילחתי אש ביהודה ואכלה ארמנות ירושלים"
עד כאן עמוס.אבל האש גם מטהרת.בישעיה פרק וו6,כשישעיהו במקדש טוען שהוא איש טמא שפתיים,איך יעלה את דבר ה' על שפתיו,מלאך לוקח גחלת מהמזבח ונוגע בשפתיו של ישעיהו וכך מטהר את שפתיו|   ו"יגע אל פי ויאמר:הנה נגע זה על שפתיך וסר עוונך וחטאתך תכופר"

עד כאן במיקרא.
להצית אש בעבר הרחוק לא היה דבר של מה בכך לכן במשפחה הקדומה היה "שומר האש"שדאג שהאש בבית לא תכבה וגם בבית המקדש בערה "אש התמיד." שהמנורה העשויה מיקשה של זהב סימלה את האש הזאת שהרי האש היתה גם האור.
אז בואו נחשוב על האש גם דברים חיוביים כי ליבנו כבר ממילא מלא צער על האנשים שאיבדו הכל,על בעלי החיים שאיבדו את שטח מיחייתם.בזה ליבנו כבר מלא.אבל לא האש היא האשמה.יש לה גם צדדים חיוביים.אנשים  בישלו    על האש  והיא היתה המאור בבית.
מי שאשם באסונות האלה   הם אנשים.  לא כולם   חלילה,רק אלה הרעים.שהופכים את החיוב לשלילה.ופוגעים בזולתם.