אנחנו לא חוגגים את החגים...

שנים אנו חוגגים את ראש השנה, פסח, ואפילו את הארוחה מפסקת בכיפורים ביחד: עם משפחה משני הצדדים ביחד, והיום גם ילדים ונכדים ומצרפים קרובים וחברים שאין להם אם מי לעשות את החג. כל אחד תורם את חלקו, כל אחד מביא מאכל, מנות אחרונות, כלים חד פעמים ומפות...אפילו אימי הקרובה לשמונים עושה את הקובות העירקאיות ועלי גפן. זה דורש השקעה, עבודה ויכולת הכלה של כל הרעש של הילדים...חחח... אנחנו מחויבים ולא נוסעים לחופשים בתאריכים האלו. הליכוד המשפחתי מעל הכל.
היום לאחר שנים אנו רואים את הפירות של הביחד, בליכוד המשפחתי, בעזרה ההדדית.
האחינית שלי עשתה עליה מארה"ב לארץ. היא אמרה שבעיקר כדי
לעשות את החגים ביחד שהיה חסר לה כל השנים שהייתה בחו"ל.
בחג הזה אחיין של בעלי, שאתמול היה מגיע כתינוק בעגלה והיום לוחם בצבא אמר שהוא מאד רצה שהחברה שלו תבוא לחג כדי שתראה איך אנחנו חוגגים.
אנחנו לא חוגגים את החג, אנחנו בחג חוגגים את הליכוד המשפחתי שנותן לכולנו ערך, קשר, עוצמה וחיבור ובשביל זה שווה לעבוד.
נ.ב
אל תשכחו לבקר בקהילת נשים שאני מנהלת, להת'...
.
בעבר, כשהייתי ילדה כל השכונה עטתה חג, הלכנו עם אבא לבית הכנסת ואמא וסבתא הכינו את מטעמי החג. לימים נהגתי ללכת מרחק של שעה ארוכה כדי להספיק להיות עם סבתא בהזכרת נשמות בבית הכנסת כי אמי נפטרה כשהייתי צעירה.
והיום? פגישה משפחתית פעם עם אלו מהילדים והנכדים ופעם עם האחרים. נכון שכאשר עמדתי ובישלתי את מאכלי החג, דמות סבתי יוכבד ממש עמדה מול עיני ואת הגפילטע פיש ומרק העוף עם הקניידלך עשיתי לפי ההוראות הוירטואליות שלה, אך את הקומפוט (הלפתן המפורסם עם השזיפים והצימוקים ותפוחי עץ ועוד מטעמים) סיימתי הבוקר כי לא היו לו "קונים" רבים...
או שהיה בבית המלון.
אמא של כלית היקרה נפטרה לפני מספר שנים וכלתי אמרה לי השנה:
"אני מאד מתגעגעת למאכלי חג של אמא: לגפילטע פיש , לכבד הקצוץ...
אני לא מתגעגעת לטעם כי זה לא המאכל האהוב אני, אני מתגעגעת
להמשמעות שאמא שמה באירוח שלה. בשבילי זה חג. היא חסרה לי.
את, מינה מכינה את המאכלים של סבתא בגלל הזכרונות של הביחד
ואת זה את מעבירה הלאה למשפחתך.
את זה הם יזכרו ויחפשו בעוד כמה שנים...
מי יודע, אולי הנכדה שלך תעמוד ותכין את הלפתן השזיפים
למשפחתה כי היא תזכור את האהבה שאת נתת לה.
ישר כוח והמון בריאות ואהבה.
הם מקודשים לילדים ולמשפחה המורחבת.
שתהיה לכולנו שנה של אחדות.
כל המשפחה בחגים
אצלינו כל המשפחה יחד בארץ אין יפה מזה,
לא אאריך רק אומר שהסוף אחרי הליך ארוך היה גירושים, סליחה שאני מקלקל את האווירה החגיגית....שנה של דבש.
עד כמה שאני יודע , אם אני לא טועה אני גבר...מותר להציץ בקהילת נשים ...או שצריך דרכון...שנה טובה.
יפה תארת
להיפטר מהישן ולפתוח דרך חדשה...חחח
עכשיו ברצינות, אני בטוחה שלזוג הה זאת אינה המריבה הראשונה
אך לפחות זאת היתה המריבה האחרונה
אני רק מקווה שהם לא רבו כך ליד הילדים
ריב כזה משפיע לרע על חיי הילדים
לדורות הבאים את עוצמת הביחד
האוירה, השולחן הלבן והמטעמים תורמים לא רק באיחוד, לביחד
אלה גם לזוגיות של כל אחד, לבריאות הנפשית, ולהרגשת ערך העצמי ולהצלחה בקריירה ובעבודה.
יישר כוח על השקעה נהדרת ומיוחדת, חג שמח.