רוצים לזכות בזוג כרטיסים לסרט החדש "מאחורי המספרים"?

שלום,



כשאנחנו היינו תלמידים, עולם ההייטק ותעשיית המחשבים היו בתחילת דרכם.



התחלנו ללמוד "מחשבים" בכתה י' וזו היתה פריצת דרך, התקדמות אדירה. בוודאי  שלא היה מחשב לכל ילד, ולמדנו שפת תכנות בשיטה "יבשה", כלומר ללא מחשב כלל.



המורה שלימד אותנו מחשבים, ביקש לכתוב תוכנית מחשב לביצוע פעולה כלשהי.





הוא חלק עלי לגבי התוכנית שכתבתי וזה מאד הכעיס אותי, כי כמובן שצדקתי!    



באותו זמן, היתה לי מורה למתמטיקה, שהיתה צעירה מאד בעצמה, כשלימדה אותנו.

היא עודדה אותי לעמוד על דעתי, ותמכה בי, להראות ולהוכיח לאותו מורה שהצדק עימי.



בתמיכתה ובעידודה, הראתי למורה למחשבים, ש"תוכנית" המחשב שכתבתי נכונה, והמורה הצעירה אף נרתמה לעזרתי. 

לבסוף הוא הסכים איתי, כמובן, לאחר תמיכת אותה המורה.



לימים, התגייסתי לצבא לממר"מ, למדתי קורס תכנות, עשיתי תואר ראשון בכלכלה ומחשבים ואני עוסקת במחשבים למעלה מ 40 שנה. 

  

אימי זכרונה לברכה שחינכה אותנו שאוכל לא זורקים. היתה שומרת את האתרוגים לאחר החגים ואף אוספת מהשכנים. היתה קולפת את הפירות, חותכת לרצועות ומרתיחה במים להוצאת חלק מהמרירות. איך היא ציפתה אותם בסוכר אני כבר לא יודע, כי בשלב הזה הורחקתי מהמטבח על מנת לא להפריע. הלוואי ויכולתי לטעום שוב מהמעדן הזה - קליפות אתרוגים מסוכרות עם טעם וריח של בית וחג.

הדמות אשר השפיעה עלי כדי להיפתח מביישנות לפתיחות מלאה הייתה במאית תיאטרון בשם

סופי מוסקוביץ' ז"ל.

כמו שסיפרתי על תכונת הביישנות שנכללה בין התכונות עמן נולדתי אשר סחבתי אותה במשך שנים רבות.



לאחר שסיימתי קורס יחסי אנוש ובטחון עצמי, בשיטת דייל קרנגי, יצאתי לאוויר העולם כדי ליישם בשטח את הכלים

שקבלתי בקורס זה.

פעם קודמת סיפרתי על עבודתי ברשת כל-בו גדולה אך ורק כדי להיות במגע עם קהל רב כדי להיות מעורבת עמו

ולתרגל עוד ועוד דיבור ברבים.



וכמו שכבר סיפרתי שגולת הכותרת הייתה עבורי לעלות על במת תיאטרון ולהשתתף בהצגה.

נרשמתי לחוג תיאטרון עירוני בעירי. הבמאית הראשונה הייתה סופי מוסקוביץ, ז"ל. במאית מנוסה ואפשר לומר

אפילו קשוחה שאינה מוותרת.



בתחילה היה לי מאוד מאוד קשה, אפילו התרגילים בחוג היו קשים לי. איך איך אעמוד מול הקבוצה ואשחק, וגם היה צריך להביא את מלוא הכישרון היצירתי והדמיוני לאחר שקבלנו כשיעורים לאותו שבוע.



כך עברה שנה. סופי עזבה ובמקומה הגיעה במאית חדשה. אורנה ספיר. גם לה הייתה תרומה לא קטנה לזירוז התהליך האישי

שלי, עד באמת לעלות על הבמה ולאחר ההצגה לשמוע את מחיאות הכפיים.

הבמאית השלישית הייתה קרן במאית קבוצת נכים על כסאות גלגלים שבקשו כי יצטרפו אליהם אנשים ללא מוגבלויות - הצטרפתי - למדתי אודות חייהם והסתכלתי לאחר מכן על מוגבלים באופן שונה - חיובי יותר - כי כל שבוע שמעתי מהם על התמודדויותיהם בחיי יום יום. לבסוף העלינו הצגה מדהימה ותפקידי היה גבר עיוור המפלרטט עם בחורה על כסא גלגלים - זה זיכרון שיישאר בי כל חיי.



היום, וזאת גם יודעות חברותיי בקבוצת השרון, באם אני צריכה לעמוד מולן ולדבר ולספר, אין לי בעייה. 

גם כשהתבקשתי להתראיין ברדיו בתוכנית בוקר וגם מול גבי גזית, אין בעייה.



מי מי חלם בהיותי ילדה שאני עצמי וברור שבעזרת אנשי מקצוע, תואר דרכי בגיל המתקדם יותר.

פה אומרת תודה לכל השותפים למאמץ זה עבורי .



ישנם גם הזוכרים אותי באותה מסיבת בוקר עם לני רביץ בבית קפה בה נוכחנו כמאה חברי מוטק'ה ולני ביקש

מישהי שתעלה לבמה לעשות עמו תרגיל משחקי, כמובן הצבעתי, עליתי, שיחקתי ושוב נשמע שאון מחיאות כפיים.



- אך במיוחד לסופי מוסקוביץ, ז"ל שהייתה הסנונית הראשונה

בהכניסה אותי למסלול החיים שהביא אותי כתוצאה לחיים יותר מהנים ומסופקים ותמיד תישאר עבורי כסמל המדרבן אותי לשינוי כזה גדול בחיי.



אפרת 7

האשה המהווה עבורי דמות לחיקוי היא המחנכת מביס יסודי - חיה סגל.

למרות שעבר למעלה  מיובל מאז לימדה אותי בכיתות ג' עד ז' אני נזכר בה לעיתים קרובות. היינו ילדי עולים והיא הנחילה לנו ערכים  ולמעשה עיצבה אותנו בלי שהרגשנו..

ממנה למדנו לעמוד על שלנו, לא לוותר גם אם נכשלים ולהתמיד בדברים שאוהבים.

היום חסרות מאד דמויות כמוה. יהי זכרה ברוך

שלום

הדמות פורצת הדרך עבורי הייתה מדריכה בצופים בשם דפנה. היינו ילדות צעירות  ובשבילנו הייתה סגן אלוהים....בנוסף להיותה אדם  טוב ומקסים הדגישה בפנינו בכל פעולה כי הכל אפשרי ואנו הבנות יכולות לעשות הכל לפחות כמו הבנים אם לא יותר מזה...

היא עשתה לנו  ממש "שטיפת מוח" כשהנושא הפמיניסטי לא דובר בכלל.

סיסמתה הייתה:  אין לא יכולה !!!! 

ואכן לקחנו מוטיב זה לחיינו מאז. לדעתי השפעתה הייתה רבה יותר מאשר בבית ספר, צבא וכו.

כנראה שמה שנזרע בגיל צעיר נשאר לכל החיים.

האשה ששימשה לי מקור השראה היתה אמי ז"ל.

אמי היתה ניצולת שואה מפולין שהתחתנה עם צבר ממוצא תימני.

כבר אז בשנות ה-50 דובר עליה כאשה שלא נרתעה מאוירת הגזענות ששררה בארץ!

אשה חזקה שלא סיפרה על מה שעבר עליה בשואה,בעלת חוש הומור,חייכנית וסוחפת.

דירבנה אותנו ללימודים ולהתערות בחברה ומעולם לא הרגשנו שונים מאחרים..נהפוך הוא.

ביתנו היה פתוח לכולם ותמיד היה שמח בבית.

עקב תלאותיה  הן בשואה והן אח"כ בחיים בארץהיתה אשה לא בריאה פיזית ונפטרה בגיל צעיר-70.עם מותה גיליתי גם שהיא היתה נדבנית ונתנה מתן בסתר..את כל כספה היתה מחלקת .לילדיה,נכדותיה ולאנשים זרים. כל מי שביקש תרומה ,תמיד נתנה ,אפילו בסכומים קטנים..

עד היום  מזכירים אותה כאשה אמיצה בעלת עוז רוח ,חריפות שכל ולשון חדה.

לא שאלתי ולא התענינתי בעברה זה לא היה הנושא בבית אך לאחר מותה הרגשית פתאם חסך וזה היה הטריגר שלי להתעניין בנושא השואה ,למדתי בקורס "ביד ושם",התחלתי לקרוא באינטרנט ובספרים על הנושא ולאחר זמן קיבלתי את תיק הפיצויים שלה מגרמניה,תרגמתי אותו ונודעו לי פרטים רבים על עברה ועל הסבל שעברה.

התחלתי לספר בבתי ספר את סיפור חייה והרגשתי שאני שליחה של אמי,ומספרת במקומה את מה שהיא לא סיפרה...

אני פעילה היום גם "בבית להיות" בחולון,בית לניצולי השואה ומעורבת מאד בקהילה בנושא זה ובעמותות של דור שני.

ירשתי ממנה את החוזק,קבלת השונה,חוש הומור וכן החוש התיאטרלי כפי שהיה גם לה.(הספיקה ללמוד שנה תיאטרון עד שפרצה המלחמה).

ירשתי ממנה גם את האהבה והעזרה לזולת.

איפה ישנם אנשים כמו האשה הזאת?!

 

דמות שהיוותה השראה עבורי היתה ילדה עם שיתוק מוחין שלמדה איתי בבי"ס, ולמרות נכותה הקשה לא וויתרה לעצמה, השקיעה בלימודים ימים כלילות, בסיוע ובתמיכה רבה ממשפחתה.

ייתכן שאדם אחר בעל נכות כמו שלה היה מרים ידיים ושוקע במר גורלו, אך היא לקחה אחריות על חייה ועל הישגיה ועל כך מגיע לה צל"ש :)

שלום רב לכל הגולשים היקרים



קראתי על ניצולת שואה שאיבדה את כל משפחתה, וניצלה בעקבות עוז רוחה.



מעשה שהיה כך היה :הגסטפו התפרץ לביתה, הרג חלק ממשפחתה ולקח את היתר לאושוויץ למשרפות.



היא התישבה על יד הפסנתר והחלה לנגן בתוך כל המהומה את היצירה האחרונה שאהובה עליה.



כנראה שהקצין האחראי התרשם מנגינתה והחליט לחוס על חייה, אומנם לקחו אותה למנגלה- "יימח שמו" ,



והיא היתה הבדרנית שלו.



כשהיתה מנגנת היטב, היה נותן לה עוד פרוסת לחם ומרק, אם נגינתה לא מצאה חן בעיניו, היה מונע ממנה אוכל.



בסופו של דבר היא נשארה בחיים בזכות המוסיקה, ועלתה לארץ.



זה השפיע עליי עמוקות בתור דור שני לשואה ולגבורה, ומוסיקאי בעצמי.



ונשאלות השאלות איך ילדה כזאת הרהיבה עוז לנגן בשעה כזאת שכל משפחתה הולכת לישמד.



האם האשימה את עצמה שהיא שרדה למרות הכל ?



ותראו איך מוסיקה יכולה להציל ילדה בעלת תושיה מגורל אכזר, והיא לא האומנית היחידה שניצלה בזכות אומנותה. 



איך אפשר אחרי מקרה כזה להתגבר ולחיות מחדש?



בזכות הסיפור האמיתי הזה, אני מעריך יותר את החיים, ומה שאני הייתי עושה במצבה האם הייתי יכול להתנהג כמוה?.



כל יום שהשמש זורחת אני נותן לעצמי אפשרות לחיות מחדש.



          תראו איך לפעמים המוסיקה יכולה להציל חיים.





 

מי שהשפיע עלי הכי הרבה וגרם לי לעשות פריצות דרך בתחום המקצועי שלי, היה הממונה הראשון שלי בעבודה יהושע סלין.

איש חכם, בעל ידע רב, איש מקצוע מיומן, מנחיל את הידע לאנשים ועוד הרבה תכונות טובות.

בתחילת ההקרירה המקצועית שלי הוטל לבצע עלי פרוייקט מסובך.

לא היה לי מושג איך לבצע אותו וזה הכניס אותי למתח רב. לא ישנתי לילות מהמחשבות שהטרידו אותי ובסוף הבזיק לי רעיון. התיעצתי עם חברים לעבודה האם הרעיון שלי ישים והם התלהבו מהרעיון והוסיפו עוד רעיונות מנסיונם.

אכן ביצעתי את הפרוייקט לשביעות רצון הממונים והלקוחות.

בגמר הפרוייקט,הממונה שלי יהושע סלין החמיא לי ואמר, אני מעריץ את אופן החשיבה שלך לפתרון בעיות. משפט זה נתן דחיפה לעשות פריצות דרך בתחום המקצועי בהמשך.

תודה לך יהושע

אין על המורה לצרפתית שלי ...בשנות השישים בתיכון דתי העיזה ר"ל לשלב בין השאר גם שירים של אדאמו שארל אזנבור איב מונטן ועוד ובנוסף הראתה לנו תמונות מפריז ולימדה אותנו גם תרבות ונימוסים צרפתיים ...זכרונות ומחשבות שלימדו אותי לימים בהיותי מורה איך לקרב תלמידים ללמידה משמעותית...תודה לך פורטונה הרשקוביץ...

התבקשתי לפרסם בשם איילת השחר את הסיפור המקסים הזה:



      *****     " ל  ת ת     ה ז ד מ נ ו ת "  *****

                        סיפור מאת איילת השחר

 

הדלת נפתחה ולמשרד נכנסה אשה כבת 35, לבושה בפשטות, שערה צבוע בבלונד, מה שבפי "הצפונים" של תל אביב הייתה מוגדרת כ"שחורדינית".

- "באתי בקשר למודעה 'למשרד עורכי דין גדול דרושה פקידה לשעות אחר הצהריים, 4 פעמים בשבוע'  אמרה בקול הססני.

- "יש לך ניסיון? – שאלתי - למרות שדרישות התפקיד לאחה"צ הן בעיקר לענות לטלפונים, להכין קפה לישיבות ולשלוח דואר, המלצות יש לך? "

הבחנתי כי לחייה האדימו, לחלוחית ביצבצה בזווית עיניה, והיצעתי לה כוס מים.

- "לא, תודה" השיבה. היא הזדקפה בכיסאה, הביטה בי ישירות ודיברה בכנות מדהימה.

- "אין לי כל ניסיון בפקידות. שכרתי מכונת כתיבה ואני מתאמנת בבית בערבים. בשעות הבוקר אני עובדת כל השנים במשק בית לפרנסתי ולפרנסת בתי הקטנה. בעלי נעלם מיד לאחר לידת הבת, - ואולי טוב שכך - הוסיפה כשבת צחוק קלה ריחפה על שפתיה.

- "אני מבינה שזאת פרנסתך היחידה ולכן את מעוניינת בעבודה נוספת" אמרתי כיודעת דבר.

- "לא גבירתי, אני מתפרנסת יפה מאוד מעבודתי".

- "אם כך, אני לא מבינה מדוע את רוצה לעבוד כל כך קשה גם אחר הצהרים עד שעות הערב, ולפעמים העבודה מסתיימת גם אחרי השעה 7"?

- "אסביר לך, אך בבקשה ממך, הבטיחי לי כאשה לאשה, שלעולם לא תגלי את הסיבה שאגלה לך, גם אם לא אתקבל לעבודה".

- "או קיי, מבטיחה לך בשם הסולידריות הנשית".

- "בתי נכנסת עכשיו לחטיבת הביניים בבית ספר טוב,  באיזור מגורים טוב. לאחרונה שוחחנו ביננו והיא אמרה לי בפתיחות ובכאב 'אמא, אני מתביישת לספר שאבא ברח כשנולדתי,  אך יותר מכך, אני מתביישת לספר שאת עובדת במשק בית'".

הלחלוחית שבעיניה הפכו לדמעות אותן מחתה במהירות. זקפה את ראשה והוסיפה?

- "לא הצלחתי להעביר לה את המשמעות ש"כל עבודה מכבדת את בעליה". הבנתי שלא אוכל לשנות בגדול את מציאות "השופוני" הסובבת אותה  ולכן אנסה לשנות זאת בקטן. לכן החלטתי לבוא היום לראיון ואם אתקבל,  בתי תוכל לומר בגאווה  "אמא שלי פקידה".

ביקשתי ממנה להמתין . נכנסתי לחדרו של המנהל בידי מספר בקשות לראיון עבודה.

"נמצאת בחדר ההמתנה אשה עם סיפור מדהים. מכל הראיונות שקיימתי נראה לי זו היא שתיתן מעל ומעבר למצופה, ותעשה הכל עם הכרת תודה למרות השכר הנמוך שהמשרה הזאת מציעה.  נראה לי שכדאי לתת  לה  הזדמנות".

"או קיי, תכניסי אותה".

יצאתי מחדרו בהרגשה שגם הוא מוכן לתת הזדמנות. ניגשתי אליה וביקשתי שתיכנס לחדרו של המנהל.   

מיד כשנכנסנו, ראיתי את עיניו סוקרות אותה מכף רגל ועד ראש, ראיתי  את הסלידה והתיעוב, ומעל הכל, המבט הקר שיצר קיר זכוכית ומנע ממנה להתקרב לשולחנו.

"מזכירתי תודיע לך" אמר והמשיך לנבור בניירות שעל שולחנו.

אחזתי במרפקה ולקחתי אותה מחוץ למשרד, כי חששתי שעלבונה לא יעצור את דמעותיה. היא לא בכתה, להיפך, זקפה את ראשה ובחיוך אמרה, - "את נתת לי הזדמנות, במשרדים אחרים לא עברתי את סף פקידות הקבלה. אתך היגעתי לחדרו של המנהל, גם זאת תחילת הדרך."

- "תקשיבי יקירה, את אשה אמיצה. אני מאמינה במוטיבציה שלך. את תגיעי רחוק. יש לי קשרים בהרבה משרדים ובשמחה אמליץ עליך. גם אם היית מתקבלת היית אומללה במאורת הנובורישים הסנובים האלה. את תמצאי את המקום בו יידעו להעריך את מסירותך וחריצותך."

לימים, האשה הפכה להיות מנהלת בכירה בחברת ביטוח גדולה, השלימה לימודי  תואר ראשון ושני במנהל עסקים. בתה גמרה לימודי משפטים וסירבה לעשות סטאז' שהוצע לה במשרדו של אותו עורך-דין שלא היה מסוגל לתת הזדמנות.

                                                                      כל הזכויות שמורות לאיילת השחר ינואר 2017

אישה שפרצה דרך ומהווה מקור השראה בשבילי היא, פרופ' עדה יונת, שנולדה בירושלים וגדלה במשפחה דלת אמצעים, התייתמה בגיל צעיר והמשיכה בלימודיה התיכוניים למרות שהצטרכה לעזור בפרנסת המשפחה ואחר כך באוניברסיטה העברית במגמת כימיה לאחר שרותה בצה"ל  וקיבלה תואר דוקטור בהצטיינות.

אישה צנועה, נעימת מראה, החלה דרכה כחוקת במכון וייצמן ובכל השנים עשתה חייל כמדענית.

התפרסמה כפורצת דרך כחוקרת מבנה הריבוזום ועל כך זכתה בפרס נובל בשנת 2009.

אישה כל כך אינטליגנטית, תורמת רבות לחברה ואין ספק שתשאיר חותם עמוק.

 גם ביתי הבכורה, מהנדסת כימייה שממשיכה לתואר שני ואני נושאת אליה עניים וקווה שתדמה לה. 

אין ספק שעדה יונת היא אישה שאפשר להתקנא בה וללמוד ממנה הרבה.

ויולט מוזס – באר שבע

שלום,
פריצת הדרך שלי היה חבר שנתן לי הזדמנות להוכיח את עצמי בתחום שבו הייתי חסרת ניסיון.

לפני כעשרים שנים עברתי הסבת אקדמאים לתוכנה. אציין שאני זואולוגית, בעלת תואר שני ועבדתי במעבדת מדעים במכללה להכשרת מורים.

לאחר שסיימתי את קורס ההסבה חיפשתי עבודה בתכנות, הנושא שאותו למדתי בקורס, אך לא הצלחתי למצוא שום מקום שיקבל אשה כבת ארבעים ללא ניסיון.

לימים הציע לי חבר לבוא לעבוד אצלו כבודקת תוכנה. אפילו לא ידעתי מה זה. תחום בדיקות התוכנה היה אז צעיר ולא מקובל.

הוא הציע לי לבוא לניסיון של חודשיים בלי להתפטר ממקום העבודה בו עבדתי אז.

עבדתי במקביל בשני המקומות, בוקר במכללה ומהצהרים אצלו. לאחר חודשיים זימן אותי מנהל הפיתוח בחברה לשיחה, אמר שהם מאד מרוצים ושאני מוזמנת להשאר איתם אם אני רוצה.

כמובן שרציתי. למדתי תחום מרתק ודינמי ומאז אני כאן. בודקת תוכנה עם ותק של 17 שנה. אוהבת מאד את מה שאני עושה ולומדת כל יום משהו חדש

הדמות פורצת דרך בעבורי היו מספר נשים

1. מורה ביסודי שהצליחה להשפיע עלי כילדה, בשינוי דיעה ועמדה על כך שהיא תבחר את התלמיד או התלמידה בניגוד לדיעה של מנהל ביה"ס מי יהיה התלמיד המצטיין בסוף שנת הלימודים ועל איזה תכנים ויכולות התלמידאו התלמידה יבחרו.

2. בהמשך הנסיכה דיאנה, הייתה דמות של אישה אצילית , אישה פגוע , ובכל זאת כנסיכה נפרדה מבעלה והחלה לחיות חיים מלאי אושר, אך הדבר היה לזמן קצר .

3. גרליה רוברטס מסרט - אישה יפה, התפקיד בו היא שיחקה כפרוצה, ולמרות כל זאת היא הצליחה ללכוד את הגבר הכי יפה והכי מוצלח, כמובן שזה רק סרט. ובכל זאת אלו הן הנשים שביססו לי את ההשפעה לדמויות פורצות הדרך שלי.

הדמות שהיתה מגדלור בחיי היתה סבתא שלי ז"ל שנפטרה לפני כשנה כשהיא קרובה לגיל 100.





היא היתה דמות הירואית בעיני שכולה עוצמה נשית:



היא נולדה בתימן וחותנה בגיל 14, ילדה 4 ילדים כאשר אחד מהם נפטר במגיפה יחד עם בעלה.



היא נותרה  במלחמת השרדות לגדל 3 ילדים, כאשר היא בעצמה נערה.

 הצליחה בעבודה קשה להעלות אותם ארצה- אבל מעולם לא התלוננה!



תמיד ציוותה לנו את שימחת החיים



גם כשהגוף בגד בה לעית זיקנה - היתה רוקדת עם ההליכון, את המכאובים הסתירה עם שירה בקולה היפה.



את החשיבה החיובית שתמיד היתה נטועה בה באופן טבעי- אני אימצתי לתוך חיי.



וכך את דרכה לראות בכל דבר את הטוב והיפה- הנחלתי לילדי והם הנחילו לילדיהם- נכדי.



אופן חשיבה זה מלכד את משפחתנו, את מעגלי חברינו , וכך המסר שלה מכה גלים ומרחיב לבבות .



היא היתה נר קטן והפיצה אור גדול.





אוהבת אותך סבתא - תמשיכי לשמוח ולשמח בעולמות אחרים.

הייתי בסרט " מאחורי המספרים" נהניתי מאוד ואני ממליצה בחום, אכן בסרט נשים מעוררות השראה, על רקע נסיונותיה של ארה"ב לשגר אנשים לחלל ישנן נשים "צבעוניות" (כפי שנקראות בסרט) מוכשרות , אמיצות וכ'ו.....לא להאמין שעד לפני 50 שנה עוד התייחסו כך לשחורים באמריקה.

האישה שהייתה השראה שלי ,ובזכותה הפכתי למורה הייתה המחנכת שלי בכתה ז-ח ,חווה שטרן ז"ל, שלימים הפכה למנהל בית ספר תיכון בירושלים, אישה נפלאה ומאד אנושית,

הייתה מבקשת ממני לשמור על ילדיה הקטנים ,רק כדי לתת לי קצת כסף, הייתי בין העניים בכיתה,

הייתה באה הביתה ,כי אמא לא יכלה לבוא לאסיפת הורים,מפאת מחלתה

עשתה מגבית בין חבריה המורים כדי שאוכל לצאת לטיול השנתי,

אין דבר שלא עשתה כדי שארגיש נוח וטוב,

אין היום אנשים כאלה ואולי גם לא יהיו,

נשמתה עדן



 

דמות מופת משפיעה

גב׳ חנה נחמני דקל

היתה מורה שלי 3 שנים ברמלה. 1958- 1961

בהמשך מנהלת בית ספר בקרית אונו

ביקרה אישית בבית של כל תלמיד 

שיחות אישיות עם כל תלמיד

מנהיגות חינוכית נדירה וגיבוש חברתי של הכיתה

יכולת גבוהה בהוראת המתמטיקה 

לצערי נפטרה צעירה

תודה אילנה אלחלל 

הדמות שהשפיעה עלי רבות היא חברה לעבודה שהפכה עם השנים לחברתי הטובה ביותר.

בזמנו היא עודדה ודחפה אותי ללמוד ולהתקדם  למרות שזה לא היה בראש מעייני כעובדת צעירה.  "עשיתי" לה טובה ונרשמתי ללימודים גבוהים וזה אכן שינה את מסלול הקריירה שלי לטובה.

 

בהיותי בחטיבת הביניים בבית ספר בחו"ל , הייתה לי מורה לצרפתית מאד קפדנית ויפה.

אני אישית סבלתי ממנה רבות, כי בכל שגיאה שעשיתי בדיקדוק בצרפתית, סובבה לי את האוזן עד לכאב.

בימי ילדותי זכרתי אותה לשלילה.

עם בגרותי, הפנמתי שעלי לחשוב לפני שאני מדבר (כדי שלא תסובב לי את האוזן...).

החודש נודע לי שנפטרה בשיבה טובה והצטערתי מאד.