המחזה "אהבת מוות" מאת ענת גוב, בבימויו של גלעד קמחי בת. בית ליסין, הוא דרמה קומית נוגעת ללב על ההתמודדות בחיים בצילו של המוות, העורב לגיבורי המחזה ולוקח אותם אל עולם רווי מסתורין. צחוק ועצב משמשים בערבוביה.

 
צילום: כפיר בולוטין

תקציר העלילה:

מירה, אישה נשואה ואם לילדים חשה, שעול החיים כבד עליה מנשוא. באחד הימים, כשהיא מורידה את האשפה היא נתקלת בגבר זר, מסתורי וסימפטי, אשר יכול לשנות ולהשפיע על גורלה ועתידה ולהביא לה את השלווה והמנוחה שהיא כה נכספת לה. הגבר המסתורי, שמגלם את דמותו של מלאך המוות, מעורר סקרנות במירה. הוא פותח איתה בשיחה, מקשיב לה בסבלנות,  מגלה אפילו אמפתיה, בניגוד לבעלה שלא מקדיש לה תשומת לב ורק מגביר את המועקה שהיא חשה.
מאז אותה פגישה רגעית, דמותו של איש המסתורין מופיעה באקראי, לובשת פנים וצורה שונים ומפתיעה כל פעם מחדש את מירה, הכמהה לחברתו ורואה בו ידיד נפש. לאורך כל המחזה מירה 'מפלרטטת' עם המוות, כמהה, כך נדמה שיעטוף אותה ב'זרועותיו החמימות' ויישא אותה למרום, שם יבוא הקץ לייסוריה.
על החיים ועל המוות
כדי להבין את המתרחש בנבכי נפשה של מירה נעזרתי בהסבריה של קרן קפלן, פסיכולוגית קלינית מומחית, "גיבורת המחזה חיה בקונפליקט בין יצרי החיים ליצרי המוות שבתוכה, כשנראה שיצרי המוות אף חזקים יותר מיצרי החיים שלה. היא קורסת תחת מטלות הבית והיום יום, חיה, אך בנפשה מרגישה קרובה יותר לתחושה של מוות מאשר חיים. משהו ביצר החיים שבה כבה והיא מתקשה למצוא טעם ממשי לחייה. כשהיא שואלת את נפשה למות, היא מוצאת את עצמה במקום שבו החיים עומדים להיגמר, בהוספיס לחולים סופניים". (מתוך החוברת על ההצגה).
הופעתה של מירה במקום יוצקת רוח חיים בדמויות השרועות ללא נוע במיטותיהם. היא מתקבלת בברכה וחשה שם כבת-בית, וזהו גם סוג של מפלט נפשי שלה מחייה, אותם היא חווה כמוות. המפגש של מירה עם חולי ההוספיס מאפשר לה ולהם החולים, להיפגש עם פנטזיות של הצלה ממוות מחד ומשאלות על מוות מאידך.
הם מנהלים דיאלוגים בינם לבין עצמם ובינם לבינם, כשהגבולות בין מוות לחיים מיטשטשים. כך הם חיים עוד הזדמנות של מפגש עם עצמם, אנושיותם וחייהם. הם צוחקים, מתבדחים, ממציאים משחקים שונים, נהנים והשימוש בהומור בסיטואציה הזו אף מאפשר להם לקבל את המוות הקרב ואת עובדת זמניות החיים.

ענת גוב, שכתבה את המחזה לפני 24 שנה בעקבות התמודדותם של הוריה במחלת הסרטן – שנים רבות לפני שחלתה בעצמה - קוראת תיגר על המוות ועל החציצה הזו בין חיים למוות. במחזה "אהבת מוות", במקום של סוף החיים, (ההוספיס), החיים מקבלים מובן והסוף מקנה משמעות להתחלה חדשה.

מחזה מרגש ומטלטל.
אפשר רק להעריץ את גוב על יכולתה להביט למוות בעיניים ולא לחשוש ממנו ולרחם על החולים המודעים למצבם הסופני, אבל האם המסע שעברה גוב יצליח לפוגג את הפחד מפני המוות בקרב כל אחד מהצופים? כל אחד בהתאם למבנה הנפשי שלו. אף שאין מנוס מהמוות, דיה לצרה בשעתה.
המשחק המעולה של צוות השחקנים הופך את הצפייה בו לחוויה שלא במהרה תישכח.
הצוות: 
הצוות: עיצוב תפאורה: ערן עצמון; עיצוב תלבושות: מוני מדניק; מוסיקה: אמיר לקנר; עיצוב תאורה: אבי יונה בואנו (במבי); עוזרת במאי: ענת נתנזון.

השחקנים: 

השחקנים: ליליאן ברטו מירה;  יורם טולדנו/נמרוד ברגמן – גבר מסתורי;  נעה בירון – לימור;  יעקב דניאל – יוסוף;  יניב לוי/לירון ברנס – שלומי;  סנדרה שונוולד – רחל; ניסו כאביה – אלי/רופא.
 
מועדי הצגות:

8.2.17 ד' 20:30 בית ציוני אמריקה
9.2.17 ה' 20:30 ב.צ.אמריקה
10.2.17 ו' 21:30 ב.צ.אמריקה
11.2.17 שבת 21:00 בית ציוני אמריקה

הזמנת כרטיסים: בית ליסין 03-7255333
www.lessin.co.il