שיר פרדה למשורר

שיר פרדה למשורר. עפיפונה.



דיאלוג בין משורר לשירו.



השיר: שלום משורר רחוק, הידד פוחח.  (כך רואה המשורר עצמו בעיני רוחו).

משורר: שלום שירים יפים של ילד רע.  ('ילד רע' הכוונה, לו עצמו).

השיר: היום אני מעולמך פורח ,לשנינו תישאר מראה שחורה. ("מראה שחורה" - כתם מן העבר, מעיב).

משורר: "ושיר זכור לטוב, גם הוא שוקע. שלום לך שיר טוב, שלום חבוב. ( -"שיר זכור לטוב" - זכרון לימים טובים שידעו עדנה)

משורר: היום אני מעט יותר שומע כשיש זיוף וכהשיר נכון. ("היום אני מרוכז יותר. מבחין בין הטוב לתפל)



משורר: "היו שירים שלא היה לי כוח.  שיר אחד שבעיני נפלא."

(- 'שירים' - זמנים... תקופות).

השיר: ובשירתך זאת אי אפשר לשכוח, יש איזה כוח במילה. ("ובשירתך זאת אי אפשר לשכוח, יש איזה כוח במילה" - שיר כדרך. אין לבטל הדרך בה הלכת...)

השיר: היי משורר חמקן, הידד בורח. היה לך תמיד תיפוף נפלא. 

וגם אם אתה קצת לפעמים מורח, ("היה לך תיפוף נפלא" – השתדלת להתאים עצמך... הלכת עם הזרם...).

השיר: רציתי פעם אולי לפגוש אותך. ("אולי" – לא בטוח שהפגישה תשנה דבר?).

נ.ב ("נ.ב" – לא לשכוח ל...)

ד"ש לפנתר שחור בליל ירח. ("פנתר שחור בליל ירח" - מגיח לשחר לטרף... למצוא קורבן מזדמן).

השיר: את שירתך קברתי בגנזך. )"גיזנך" בזכרונותך).   

השיר: היום אני משירתך שוכח ומתייחד עם שירתו של נתן זך. ("שוכח" – כאומר: "די, שבעתי לשמוע אותך, בוחר בזה של אחר(נתן זך)...



השיר: באהבה ו...ו.. וגטאטיבית  העץ שמלבלב להיות אישה. ("וטטיבית" (מהצומח) לבקש לפרוח כאשה, בלי סיועו של גבר...).



שיר דיאלוג שמתנהל בין הדוברת (המשוררת), לבין האני הפנימי שלה. דיאלוג לא קל, טומן בחובו כיסופים למה שנראה כלא ניתנים להשגה...

תודה עפיפונה היקרה, על שיר מכמיר לב.

שבוע טוב. חודש טוב. משנכנס אדר מרבים בשמחה. (חיוך).

 

לנדב האריה

 מול דויד אבידן- הפנתר ( פנתר שחור בליל ירח)

נדב החייכן בעל גן הפרחים המלבלבים בכל עונות השנה...



תודה ושאפו על ההתייחסות לשיר שעד עתה ראיתי אותו כמכתב

 תשובה לדויד אבידן. ואילו אתה העמקת והחכמת לראות  בו

 דו שיח שלי עם עצמי. גישה מעניינת שמודה שלא חשבתי עליה עד עכשיו.



הפרשנות היא כולה שלך... וסחטיין עליה.

יש לי רק הערה, שאינה סותרת את פרשנותך, אלא משקפת

 את נקודת ההתייחסות שלי ,לדויד אבידן שכמה משיריו

כישפו אותי. ממש כך.

ואין הכוונה לאישיותו-אלא רק לאמנותו...



דויד אבידן הנרקיס, ראה עצמו כשמש וגם כפנתר.

דימויים החוזרים ומופיעים בשיריו.

 בייחוד בשירי האהבה שלו- בו הצבע השחור כמו יהלום שחור...

כמו שבשירו מגדת עתידות ניבאה לגבי חיי אהבתו:" אינך יכול לשמוח באמת

רקפות שחורות פוסעות איתך על המדרכה".



דויד אבידן:

"העצים ליבלבו בירוק,

והשמש הלכה והשחירה.

וככל שאהבתי אותך,

היא השחירה יותר.

רחוקה, נכונה לזינוק

כמו זן   מסויים   של   פנתר"



נדב תודה. הכוכב של מזל אריה הוא כוכב חמה

איך אני יודעת???

בני ונכדי גם מזלות אריה.





 

שיר פרדה. עפיפונה. 

מתשובתך לתגובתי, למדתי על היבטים נוספים של השיר, ואל אלו מחוזות שונים הוא מוביל את קוראיו.

כמו צוהר שנפתח לכותב ולקורא, לראות דרכו, את עושר פרושיו הטמונים בתוכו. זה היופי של שיר. 

תודה עפיפונה היקרה, התייחסותך לתגובתי. שבוע טוב. (פרח).

לנדב

חן חן

פרח, חיוך ושיתוף.

מזכיר לי את הנימוס של היקים:

 ביטה שאין

 דנקה שאין.

 וביפנית:

 מושי

מושי מושי

מושי מושי מושי

וכן הלאה וכן הלאה.

סוף!