הצייר הענק גוגן

דרך דיבורו כדרך הךיכתו היתה איטית ושקולה, היה ממעט בדיבור ולקולו גוון אירוני, הגביר את קולו ואת עפעפיו לעיתים נדירות, לא היה צורך בכך הפנים החזקים, האף הנשרי, המבט המצועף, אופן הבטוי, גופו הרב אוני, כל אלו הרשימו את סביבתו.

פול לא הסכין עם מגבלותיה הקרתניות של צרפת, מורהו בבית הספר אמר ילד זה או שיהיה מטומטם או שיהיה גאון אין אני זה ואף לא זה אמר.בבית הספר עשה מעשי קונדס רבים, כבר אז ניכרה בו  יהירות ושררה.
החליט הוא שרוצה הוא להפליג, החלטתו היתה פתאומית החלטות אלו ציינו את אופיו בעתיד. הוא עבד בקו הדרום אמריקאי הרחיק מזרחה עד הודו, לעיתים הגיע גם חאיים הצפוניים.עם תום המלחמה נטש את הים באותה מהירות בה נתפס אליו.
היקרים שבזכרונותיו היו ספוגים בחם בצבע בשמים בהירים, בקרבה לטבע. סבור היה שלשחורים בלימה, ולאידיאנים השרויים בזוהמה ססגונית, ישנה אותה חוכמתץ חיים, אשר העולם הנאור לא יודע עליה ולא כלום.
הכיר הוא את מטא היא היתה דנית קרת מזג, בעיניה התכולות נשבה צינה, היא התאהבה בו, היתה עיקשת וצרת אופקים למרות חינה והשכלתה, היתה חסרת מעוף. הם נישאו ב-23 בנובמבר שנת 1873 לאחר שנים קבלה לא היה לי מושג על נטייתו לאמנות.
באחד הימים הכיר אתשופנאקר אשר פרש לפניו את מכמניו, החשוב ביותר היה הציור, הוא שידל את גוגן לבקר עימו בגלריות, אשר הציגו את מנא את דגא, קמיל פיסארו ורנואר,, גוגן החל לבקר בבתי הקפה בה שהו האמנים. בינתיים נולדו ילדיו הוא צייר בביתו רישומים, מטא לא מצאה דופי בכך היתה גאה בבעלה המבוסס, אשר המשיך להביא לה ממון מלוא החופן מעבודתו בבורסה.

גוגן הירבה לשמוע על תערוכת האימפרסיוניסטים, הוא הערץ את הטכניקה שלהם,נשאף לתוכה. שלוותה של מטא החלה להתערער, היו להם כבר כמה ילדים והיא את דרך כוונותיו האמיתיות של בעלה לא הצליחה לגלות לעולם, פול היה שתקן.
באפריל     נפתחה תערוכה שבה הציג גוגן חצש יצירות  קבל הכרה והיה שבע רצון.

את תמונת העירות הראשונה צייר בביתו עם האומנת ג'וסטין כשהיא יושבת על מיטה ומתקנת את חלוקה, כתפיה רכונות, שדיה מדולדלות, בטנה משורבבת,    והיקף אחוריה מודגש על ידי מצב ישיבתה.בשרה רפוי, פניה אינם יפים, הבעתם מיוחדת במינה, נתפשה כאשה במנוחתה.

"אטיוד העירום" נכלל בתערוכה האימפרסיוניסטית של שנת 1881 ומיד הוכתרה כיצירת מופת.

מעתה החל מאבקו של פול     האם לחיות על משמני הארץ? או כליו להשאר צייר של יום א' ? מתקרב הוא לשנתו השלושים וחמש, מאחוריו אחד עשר שנים של חיי נוחות, אהב הוא את האווירה הידידותית של הבורסה, ואת תהילתו כספסר מניות נועז ומצליח, האם לא מבוגר הוא כדי להתחיל הכל מחדש? היו לו חששות.  בסופו של דבר ניצח היהיר והגאה, ההרפתקני והאנוכי, הוא המתין עד אשר תלד את ילדם החמישי, ואז בשנת 1883 הודיע בבית את החדשות, הגיש את התפטרותו לברטן, מתעתד הוא להיות צייר. מטא היתה מזועזעת, מרוגזת, ומאוכזבת, נשואה לו עשר שנים ואינה מכירה אותו.פיסארו עודדו, הם ציירו יחדיו, ועשו רישומים איש של רעהו.
בנובמבר 1984 היתה משפחתו של גוגן בקופנהאגן(אצל משפחתה של מטא) למרות חישוביה נמסו החסכונות במהירות, כספו של גוגן מתמעט משבוע לשבוע, האמנות וחסרון הכיס מייסרים אותי, הוא התענה כאשר היה תלוי במשפחתה של מטא, תיעת אותם ואת כל הדנים.המנוסה היתה בלתי נמנעת, היא נותרה עם משפחתה, למרות הפצרותיו ובקשותיו  שתצטרף אליו היא סירבה הוא לקח רק את בנו קלוביס.
עתה קפא מקר, רעב ומושפל, הכשלון להשיג עבודה או למכר תמונה, לאחר חודשי עינויים רבים התקיימה תערוכתו, אשר הציגה 19 עבודות עץ ושיש, עתה הציעה מטא לבא, הרהר  במרירות היא באה עם ההצלחה הראשונה. הוא דחה את בקשתה, השכיר סטודיו קטן, עבד קשה בעשיית חפצים קדרות מכל הסוגים והכיח את כוחו באבנים, במקבת ובפסילה.
עבר הוא לפנסיון גלואנק מעין בית הארחה לציירים רבים מא.הברית אנגליה וסקנדינביה, מארי ג'ן גלואנק  דמות מוצקה וזקופה, דבר לא ידעה על אמנות, במשך 15 שנה היתה מאכסנת מעודדת מאכילה ונוזפת .

הוא החליט לעזוב את צרפת, וקנה כרטיסים לפנמה. הפרא שבתוכו הגיב לגירויים, הוא היה בחורים נידחים, הקיםפ סוכה והתקיים מפירות, עבד בחפירות התעלה, פוטר למזלו עם צמצום הפועלים. הוא צבר סכום כס,ף עם חברו לאנואל, הם נסעו למאטיניק השתכנו בסוכת כושים בין מטעי הסוכר.

הסוכה היתה נטועה במעלה הגבעה, ליד החוף, הים היה כחול גובל בחול הזהוב, ובחורשת עצי הקוקוס, עצי תפוזים לימון וגויאבות מנגו ואגוזים זה היה גן עדן, כאן מצאו את פשטות החיים, כאן היו הצבעים והריחות שפע של צמחיה אשר זכר מימי לימה.
הפשטות כבשה אותו חדרה ליצירתו, צייר את הנופים את הנשים הנושאות סלים וכדים על ראשיהן, הצבעים הפכו נקיים ומלאי עוצמה. הוא היה האיש אשר הלך עם האמת שלו, צייר בחבר ארץ ששום צייר לא צייר לפניו.
הציור הוא היפה בכל האומנויות, כדרך המוזיקה פועל גם הוא על הנפש, באמצעות החושים, בציור אפשרית אחדות שמן הנמנע להשיגה במוזיקה.האוזן מסוגלת לקלוט צליל אחד, כל פעם, בעוד העין תופסת אל הכלל ומפשטת אותו בעת ובעונה אחת.

הוא החל לחלום על טאהיטי, אל פאפיט בירתה הגיע בערב יום הולדתו ה-43, מול מפרץ זעיר      מסוכתו היה מביט אל המים הכחולים, הנשברים בקלות של אדווה. אל הגבעות הגבוהות של   האי מוריאה, ניגודי האור מן ההרים כשהם משורטטים על רקע עצי המנגו, על הקרקע הבקוע התהלכו נשים וגברים,  אצילים נושאים על ראשיהם סלים, הנוף על צבעיו הטהורים שיכר וסינוור אותו. הוא חי את חיים הכפר היה דג שוחה, כורת עצים ואוסף את פרי הלחם.בדרך כלל היתה באה אליו אחת מנערות הכפר וישנה איתו.

כאשר הגיע אל הכפר הזמינו אותו התושבים לחלק עימם את סעודתם, אשה נאה שאלה אותו למטרת בואו, ואמרה לו שתכיר לו את בתה, לאחר רגעים הביאה עימה את בתה נערה בת 13=14 שמה טהורה,עורה היה זהוב, שערה שחור מפולג לשניים צנח על כתפה האחת, מצחה גבוה, ועיניה צופנות סוד, פגשו את עיניו בשלווה, בפעם הראשונה בחייו  חש נבוך לנוכח אשה. בתום הארוחה כאשר הוא רוכב על סוסו באיטיות, ומאחוריו טהורה נושאת צרור קטן.

הוא התחיל לעבוד מעולם לא צייר יטוב יותר.צייר את " הטאהיטות"  את "החלום" טהור נשאר מסורה ונאמנה, והיתה מודל מעולה. צייר למעלה מ-58 יצירות, עשה רישומים לאין ספור, ופיסל הרבה מעץ.
צייא את "טאהיטות עירומות על החוף" והדמו הקורסת "אוטאה" בשנת 1903 סיים פול את יצירתו "מוקדם ומאוחר".

בערוב ימיו היה גלמוד,  המושבה הצרפתית הכריזה עליו זה מכבר ככופר, בוגד, וחוטא, הכפריים שהובלו בידי הכמרים והשוטרים, לא העזו יותר להתקרב לסוכתו מפחד העונש שיטילו עליהם. רק אדם אחד יליד זקן שהיה נערץ כרופא אליל, סירב להכנע וביקר אותו. 

גוגן שכב במיטתו, נאנק מכאביו, ב-8 במאי כאשר בא טיוקה הזקן לבקרו מצא אותו עיוור ומתפתל בייסורים היו לו שתי התקפות לב, הוא חש שמותו קרב.


בשעה 11 מצאו טיוקה לבדו בסוכה, כשאחת מרגליו נפוחה, מוטלת מחוץ למיטה כאילו ניסה לקום.

סוכתו של גוגן נקנתה על ידי חנווני אמריקאי ושונתהללא הכר, תוך שבועות ספורים לא נותר מן הצייר אלא קברו  בפינה נידחת של בית הקברות,

כך סיים הצייר הענק והאלמותי את חייו.               ,