מופע להקת המחול שן וויי -פולחן האביב ו-FOLDING

המופע עלה במשכן אומנויות הבמה - האופרה הישראלית. זהו מופע המורכב משני חלקים, החלק הראשון הקצבי והנמרץ " פולחן האביב" והחלק השני FOLDING 2000" " האיטי והמרגיע.

שן וויי הינו אמן רב תחומי העוסק בכוריאוגרפיה, בימוי, מחול, עיצוב, ציור וקולנוע. חזונו הייחודי מתאפיין בתפיסה אמנותית רב-תרבותית המבוססת בעיקרה על תנועה. וויי ידוע ככוריאוגרף הראשי של טקסי הפתיחה באולימפיאדת בייג'ינג 2008, שזכו לשבחים נלהבים ברחבי העולם. הוושינגטון טיימס כינה את ווי "אחד האמנים הדגולים של זמננו", והניו יורק טיימס הכריז: "אם יש משהו ראוי לציון בעולם המחול, הרי זו יצירתו מעוררת ההשתאות של הכוריאוגרף הסיני שן וויי."

היצירה פולחן האביב לצלילי נגינת פסנתר ב-4 ידיים שונה לחלוטין מביצוע תזמורתי, שן וויי מצא ביצירה מלודיה וריתמיקה אותה רתם לתוך המחול, מחול המכיל בתוכו מאפיינים שנשאבו מהמחול הסיני והאופרה הסינית שהייתה היסוד עליו גדל שן וויי בסין.

זהו מחול על רקע של משטח מצויר במשבצות בגוני אפור עליו מתבצע המחול כתנועות מכחול. דומה לפעמים לצופה כי מדובר בשיעור לריתמיקה ואתלטיקה אירובית על הבמה, במיוחד עושות את זה הקפות הריצה של הרקדנים את הבמה. אולם לא רק, תנועות הפיתול שבהן כביכול הרקדנים נטמעים לתוך המשטח הן בבחינת חקר התנועות של הרקדנים, התנועה, ההנפה והתנופה ואולי אפילו ריחוף מה. כל אלו מקבלים כאן ביטוי היוצר שפת גוף ומחול שטרם ראינו.

למרות כל התנועה על הבמה זהו בעצם מחול מונוטוני שלעיתים לצערי משעמם במידת מה, אולי משום שכצופה אתה מחפש במחול הנושא שם " פולחן האביב" יצירה מוסיקלית של איגור סטרווינסקי שיש בה גם סיפור, אתה מחפש את הסיפור במחול ,והוא איננו שם. מאידך התנועה על הבמה היא שונה, מעניינת ואולי הייתי אומר שדרושה צפייה שנייה על מנת באמת להבין את שפת הכוריאוגרף במחול זה.

היצירה השנייה " FOLDING " שונה לחלוטין.., כאן אתה כצופה נכנס לעולמות אחרים במעין מדיטציה טיבטית לצלילי הפעמון והמוסיקה השמימית של ג'ון טאונר הכל נעשה ב הילוך איטי - slow motion וזה בהחלט שונה מעניין ומרגיע. יש אפילו רגעים שכצופה בא לך לעצום עיניים ולעבור ולהמשיך את הנעשה על הבמה בחלום שמימי, שבוי בקסם הצלילים והתלבושות המרהיבות, הרקדנים והתנועה האיטית. כאן יש שילוב מדהים בין התנועה על הבמה, המוסיקה התלבושות והראשים המוארכים, הסוריאליזם שולט כאן בבמה והצופה נסחף לתוכו.

ההצלחה כבירה בה הצליח הכוריאוגרף ולשלב את המזמורים הבודהיסטים והמחול הסיני העתיק ליצירה המשלבת מזרח ומערב ולמעשה יוצרת את השילוב המושלם יין -יאנג.