ליום הזיכרון תשע"ז - אני בת שכולה.
אני בת שכולה.
אבא שלי, רס"ן גיורא אשכנזי נפל בקרב על שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. כ"ח אייר, תשכ"ז. הוא היה כמעט בן שלושים ואחת.
אני הייתי בת רבע לשבע...
ודני אחי בן חמש.
כמעט חמישים שנים אני יתומה מאבי.
כבר חמישים שנה שאין לי אבא. אבא שיתן נשיקה, ילטף, ינחם, יעודד, ינזוף, יחנך, יתעניין, יתאכזב, התלהב וילמד אותי. שישוחח איתי, שיטה כתף, שיתייעץ איתי, שישמח ויתעצב איתי.
כבר חמישים שנים אין לי אבא שיהיה איתי.
גם לא לדני.
אבא שלי לא היה איתי בימים הרגילים ולא בצמתים החשובים בחיי: השירות הצבאי (בצנחנים, אלא מה?!...), לימודי העבודה הסוציאלית, חתונתי, הוא לא הכיר את ילדיו של דני ואת ארבעת ילדיי, ביניהם את "גיורא של דני" ואת "גיורא של אורנה", הקרואים על שמו (כמו כל ה"גיוראים" האחרים במשפחה).
הוא לא הכיר את הנכד הבכור שלי, ולא היה ולא ידע ולא השתתף בכל חמישים השנים שמאז נפילתו.
אין לי אבא. כבר חמישים שנים.
אבל- אני רוצה לכתוב דווקא: מה יש לי.
יש לי המון זיכרונות, שחלקם אינם שלי, אלא "מושאלים" מסיפוריהם של אחרים.
יש לי כמה תכונות שירשתי מאבא: את ההומור, את העיניים הצהובות, את אהבת האוכל (והנטיה להשמנה...), את הרצון לעשות טוב לאנשים. להיטיב, להשפיע, לחזק ולעזור.
יש לי המון מעגלים של חיבה וחום: המשפחה, חברים, אנשים שאכפת להם ...
יש לי הרבה מאבא שלי בתוכי.
ולעיתים קרובות, יש לי הרגשה שאבא שלי נמצא איתי. שומר עליי קצת... ומאד אוהב אותי.
גיורא אבי ז"ל
אבא שלי, רס"ן גיורא אשכנזי נפל בקרב על שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. כ"ח אייר, תשכ"ז. הוא היה כמעט בן שלושים ואחת.
אני הייתי בת רבע לשבע...
ודני אחי בן חמש.
כמעט חמישים שנים אני יתומה מאבי.
כבר חמישים שנה שאין לי אבא. אבא שיתן נשיקה, ילטף, ינחם, יעודד, ינזוף, יחנך, יתעניין, יתאכזב, התלהב וילמד אותי. שישוחח איתי, שיטה כתף, שיתייעץ איתי, שישמח ויתעצב איתי.
כבר חמישים שנים אין לי אבא שיהיה איתי.
גם לא לדני.
אבא שלי לא היה איתי בימים הרגילים ולא בצמתים החשובים בחיי: השירות הצבאי (בצנחנים, אלא מה?!...), לימודי העבודה הסוציאלית, חתונתי, הוא לא הכיר את ילדיו של דני ואת ארבעת ילדיי, ביניהם את "גיורא של דני" ואת "גיורא של אורנה", הקרואים על שמו (כמו כל ה"גיוראים" האחרים במשפחה).
הוא לא הכיר את הנכד הבכור שלי, ולא היה ולא ידע ולא השתתף בכל חמישים השנים שמאז נפילתו.
אין לי אבא. כבר חמישים שנים.
אבל- אני רוצה לכתוב דווקא: מה יש לי.
יש לי המון זיכרונות, שחלקם אינם שלי, אלא "מושאלים" מסיפוריהם של אחרים.
יש לי כמה תכונות שירשתי מאבא: את ההומור, את העיניים הצהובות, את אהבת האוכל (והנטיה להשמנה...), את הרצון לעשות טוב לאנשים. להיטיב, להשפיע, לחזק ולעזור.
יש לי המון מעגלים של חיבה וחום: המשפחה, חברים, אנשים שאכפת להם ...
יש לי הרבה מאבא שלי בתוכי.
ולעיתים קרובות, יש לי הרגשה שאבא שלי נמצא איתי. שומר עליי קצת... ומאד אוהב אותי.
גיורא אבי ז"ל
כשהקורונה דוהרת – היצירתיות גוברת
בית האבות "הבית של ורה" בהרצליה, מיועד לאנשים עצמאים בגיל השלישי.
ככל אזרחי המדינה ודיירי בתי האבות בפרט,...
לקריאת הפוסט
איך שוברים שיגרה בימי מגפת הקורונה?
הקורונה שיבשה את החיים של כולנו וכולנו מתמודדים עם שבירת השיגרה.
שבירת השיגרה משפיעה על כולנו- והיא...
לקריאת הפוסט
25 שנה להסכם השלום עם ירדן
למה בכה ביל?חוסיין(מלך),קלינטון(נשיא),וויצמן(נשיא),רבין(ראש ממשלה)ו לי לוטן על אותה במה...זה לא תחילתה של...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
חמישים שנה (כמעט) חלפו ממלחמת ששת הימים. אינני זוכר שמות כל מפקדיי בצנחנים,
קשה לזכור את כולם, אבל השם גיורא אשכנזי, 'אומר לי משהו'.
חג עצמאות מואר ושמח, לך ובני ביתך. אורנה היקרה, בתו של רס"ן גיורא אשכנזי.
יהי זיכרו, של אביך, ושל חללי מערכות ישראל, לדורותם, ברוך.
את עושה ספירת מלאי של ה-"יש" והוא הרבה ומקסים, והוא של הווה של כאן ועכשיו
הרבה אירועים לא בשליטתנו, אבל אנחנו יכולים לראות, תודה לאל, וגם לבחור את "האיך" בקיום העכשווי שלנו...
כל טוב לך עם משפחתך וחבריך
חג שמח לך ולכל עם ישיראל