סיפור בהמשכים עלי, עליך ועל כולנו..............פרק ב'

שבועיים חולפים להם בדרך כלל די מהר אך הפעם ממש חיכיתי שהזמן יעבור וכדרכו של הזמן, כאשר מאיצים בו הוא עובר לאט לאט אבל עובר.

יום שלישי הגיע אך הפעם לא יידעתי את חברתי שאני רוצה לצאת לשתות קפה בבית הקפה המיוחד הזה אלא התכוננתי ויצאתי לקראת השעה היעודה וחיפשתי מקום שיש לידו שולחן פנוי נוסף.

אני התיישבתי ובקשתי מהמלצרית לא להפנות לקוחות משום שעוד מעט תגענה 3 חברות. היא וודאי חשבה שאני שומרת מקום לחברותי. לא נורא. שתחשוב. חייכתי לעצמי. הזמנתי קפה במאג אדיר ובקבוק בים קרים עם פרוסת לימון בכוס.

שתי החברות הראשונות הגיעו והמלצרית הפנתה אותן לכיוון השולחן הפנוי. גם הפעם הן היו במהלכה של שיחה. היתה הבלונדינית שכבר ידעתי ששמה הוא רות והיתה הרקדנית של ריקודי עם שגם את שמה כבר הכרתי - אביגיל. הן המשיכו בשיחה וחיכו למאחרת. לא לקח הרבה זמן והיא הגיעה כולה נסערת. "נפלה" על הכסא והחלה לתאר את מסכת "הסבל" שעברה בגלל חוסר בחניה ברחוב. חנתה "הרחק הרחק" מבית הקפה. מילא. זאת היתה וודאי,נחמה.

רות ואביגיל דרשו בשלומו של הנכד החייל. התעניינו בהישגיו הצבאיים. האם הוא כבר בקורס מקצועי כלשהו? האם הוא משרת בבסיס פתוח? ובכלל, האם כבר הסתגל לחיי המשמעת של הצבא?

נחמה המאחרת החלה להפליג בשבחו של הנכד כמו כל סבתא. נהנתי ולקחתי לגימה ארוכה מהמים הקרים.

החברות התעניינו מה שותים והזמינו כמו כולם בימים אלה, קפה ומים קרים. את העוגה השאירו להזמנה הבאה, לפחות כך אמרו למלצרית.

נחמה, אמרה כממתיקת סוד לחברותיה, יש לי סיפור מעניין לספר לכן. עוד מעט. רק אנוח מעט מההליכה מהחניה ועד לבית הקפה ואספר לכן. החברות שהכירו את נחמה ידעו שעם התחלה כזאת יהיה פה סיפור ולכן לא האיצו בה. בינתיים דיברו על הא ועל דא ומדבריהם הבנתי שהיו מורות וחברות באותו חדר מורים ופרשו לפני שנתיים כאשר החלו כל התוכניות החדשות של משרד החינוך לקרום עור וגידים.

נחמה, לקחה לגימה ארוכה מהקפה שנח לפניה ושאלה את חברותיה, תגידו, אתן זוכרות שכאשר איציק שלי חלה והיה צורך לסעוד אותו אינטנסיבית החברים מחב' החשמל נרתמו ועשו משמרות לידו כדי להקל עליו את הטיפולים ואת תופעות הלוואי. ישבו לידו, דברו איתו או אליו, הצחיקו אותו, העלו חוויות מהעבר המשותף. באמת חברים. המשמרות היו סביב השעון ובמשך כל הטיפול לא היה רגע לבד. אנחנו, בני המשפחה הרגשנו את התמיכה לא רק של החברים אלא גם של עובדת הרווחה המקסימה של היחידה. כולם היו מקסימים. כאשר בסופו של דבר איציק נכנע, החברים לא עזבו אותנו. המשיכו להגיע ולהושיט כתף תומכת ואיתנה בכל שנת האבל. מאז חלפו כבר ארבע שנים. עם חלק מהחברים שומרת על קשר טלפוני והאחרים התפזרו. נורמאלי.

למחרת פגישתנו האחרונה, בשעות אחר הצהריים המוקדמות הטלפון מצלצל ועל הקו יעקב טננבאום, חברו הקרוב של איציק ז"ל שאיתו לא הייתי בקשר זמן רב. שמעתי שהיו לו בעיות. החברים לא פרטו.

יעקב דיבר כאילו שרק אתמול שוחחנו, דרש בשלום הילדים והנכדים, התעניין בעיסוקים השונים שלי ופרגן. כמו תמיד פרגן.

נחמה, מה התוכניות שלך לשעה הקרובה, שאל יענקלה. את מתכננת לצאת או שאני יכול לקפוץ לקפה בעוד חצי שעה? חצי שעה זה מהר מדי אך בעוד שעה זה יהיה בסדר. אסדר קצת את הבית ואזרוק על עצמי משהו אחר. בכיף יענקלה, אשמח לשתות קפה איתך.

הוצאתי מהמקפיא את העוגיות החצי אפויות שתמיד נחות שם. הפעלתי את התנור על טורבו והכנסתי את העוגיות הקפואות לאפיה מתונה. מילאתי את האמבטיה במים פושרים והוספתי שמנים ריחניים בשפע. סידרתי את הכריות על הכיסאות שבמרפסת ופרשתי מפה. הידקתי שוליה כדי שלא תתעופף וכל זה למקרה שאולי נשב שם אם יהיה קריר... באותו היום היתה העוזרת והבית היה מסודר ונקי ללא רבב.

נכנסתי לאמבטיה והתמסרתי למים הנעימים והריחניים. אילו ריחות משכרים יש לשמנים האלה. חשבתי שעלי לקנות עוד בקבוק בפרפומריה כאשר אהיה שנית בקניון. אוהבת את הניחוח.

שכבתי לי ונהנתי מההרגשה הנעימה של מנוחה כך באמצע היום.

התלבשתי מאד סולידי. מכנסיים שחורים וחולצה קצת צמודה. ענדתי שרשרת פנינים חדשה שקניתי לאחרונה. בקיצור. הרושם היה נפלא. אפילו אני, שאני מוצאת פגמים כמעט בכל אחת, לא מצאתי בי פגם.

בשעה היעודה, נקישה קלה בדלת. פתחתי ולפני עמד יענקלה. יענקלה קצת אחר. מעט יותר רזה, מעט יותר שיבתי, מעט יותר עצוב אפילו שחייך אלי. על פניו היו קמטוטים חדשים אך נראה מרשים כמו בעבר. אפילו יותר. השנים היטיבו איתו, לדעתי.

יענקלה, בוא כנס. וואי כמה זמן שלא התראינו. מה שלומך אתה ומה שלום רעייתך? אותה כבר לא פוגשת לא בקניון ולא בבריכה ולא במרכז הספורט. היא כבר לא מתאמנת אצל המורה הקבוע שלה?

יענקלה לא ענה על אף אחת מהשאלות שלי אלא נכנס, הניח את בקבוק היין שהיה בידו על השולחן בפינת האוכל, הריח את הריח של המאפים ועשה פרצוף של מתענג. התיישב על הספה כמו שנהג לעשות בעבר כל כך הרבה פעמים כאשר היה דן עם איציק בנושאי כדורגל/כדורסל. הבאתי את הצלחת עם המאפים ואת הספלים הלבנים לקפה.

נחמה, הוא אמר, תביאי בבקשה קודם את כוסות היין כדי להרים כוסית לציון פגישתנו המחודשת.

הבאתי את הבקבוק, את הפותחן, את הכוסות והתיישבתי מולו. פתח את הבקבוק. מזג. הקשנו כוס בכוס. טעם ועשה לי תנועה עם סנטרו שאני יכולה לטעום מהיין. באמת היה זה יין מעולה. מלא. מתוק. טעים טעים. שתינו עוד לגימה בשתיקה.

נחמה, כאשר נכנסתי התעניינת באשתי. אז ככה, כרגע היא כבר אינה אשתי.נפרדו דרכינו. לפני שנתיים כאשר היינו בסופ"ש בצימר בגליל העליון לאחר ארוחת שבת מצוינת ישבנו על הערסל ברוח הקרירה, אמרה, יענקלה, הגעתי למסקנה שהחיים שלנו מעייפים, משעממים ואין בהם לא התרגשות ולא כלום. בקצור, השגרה הרגה את חיי המין שלנו ואת הציפיה שלי שדבר גדול יתרחש. הייתי המום. הגה לא יצא מפי. אשתי מדברת על שעמום בחיי המין? מה קורה כאן. אני זה שיזמתי תמיד את הסקס בינינו. היא תמיד נענתה אך לא יזמה. לא הבנתי לאן השיחה הולכת. חיכיתי.

יענקלה, המשיכה אשתי, אני מציעה שניקח פסק זמן אחד מהשני ונראה מה יקרה.לא נעשה מזה עניין גדול. אני אגור בקומה התחתונה אתה בעליונה. איש לא יידע שאנו מפרידים מיטות. כשהילדים יגיעו נשעה הצגה של יחד מושלם כמו עכשיו. גם החברים לא צריכים לדעת. הייתי עוד יותר המום. אשתי באה איתי לצימר עם תוכנית "הפרדת כוחות" בנויה וגמורה. אני לא חלק שיש לי דעה. אני רק צריך לחתום על התוכנית שלה. חיכיתי לפרק החדש בתוכנית. הוא הגיע.

ספל הקפה שלי נגמר, עשיתי סימן למלצרית והזמנתי קפה נוסף ויחד איתו עוגת שמרים ללא סוכר.הייתי חייבת להצדיק את הישיבה שלי ליד השולחן בבית הקפה, נכון?

יעקלה מזג כוס נוספת של יין לעצמו ולי. פניו היו מיוסרות. התיישבתי לידו כדי להעביר לו קצת אנרגיות חיוביות. קצת כוח ממקור חיובי. שתינו בשקט וחיכיתי. ירצה להמשיך ימשיך, ירצה לשתוק, נשתוק ביחד.

יעקלה, עצם עיניו, נשען לאחור והמשיך, אשתי, באה עם תוכנית שכנראה עובדה ע"י עו"ד טוב. אתה תשלם לי דמי מזונות חודשיים של כמה אלפים בודדים לקיום חיי החברה שלי. חשמל, אתה מקבל חינם, ארנונה ומים הם על הבית כולו. אוכל, נאכל בחוץ כדי שהסובבים אותנו לא יחשדו. מה דעתך? תוכנית טובה שאלה אשתי. אתה לא יוצא מקופח. אין שום שינוי בבעלות על הבית , רוב המשכורת נשארת בידיך. הילדים והנכדים לא יתרוצצו בין שני בתים והכל יהיה כמעט אותו דבר. כן כמעט אותו דבר. וכל זה למה שאלתי אותה? מה נפל עליך? מאין התובנות החדשות והמסעירות האלה?

אההההההההה, אמרה אשתי, אספר לך, הרי לי אין סודות בפניך ולך אין בפני. לפני שנה הכרתי בקנטרי איש מעט יותר צעיר ממך, בעשור לערך. כאשר אתה בחוגי הבריג' הוא מגיע אלי 3 פעמים בשבוע בשעות הבוקר ואנחנו מתרגשים ומתענגים בעינוגים שלא חוויתי איתך מעולם.

אנחנו היינו עושים סקס פעמיים בשבוע עכשיו אני עושה איתו שלוש פעמים מטריפות ואיתך פעמיים כרגיל, בקיצור.......סקס כל יום.

איזה דמיון יש לאיש. אילו ביצועים. הוא גילה לי עולם שלא הכרתי למרות שהיה בהישג היד.

אשתי מדברת על סקס כמו על חולצה או מכנסיים. אשתי שמעולם לא ציינה מפורשות את שמו של האיבר הזכרי. אשתי שרצתה סקס רק בלילה גם בצעירותה. אשתי שעשתה סקס רק בתנוחות המקובלות מספרת לי על יצירתיות בחיי המין החדשים שלה. לי היא מספרת. לא ידעתי מה להגיד ואיך להגיב. שתקתי. אמרתי לה שאני רוצה ללכת להתייעץ בעורך דין טוב כדי לדעת איך עלי להגיב ואיך עלי להתייחס לחדשות המסעירות.

החברות לא הפסיקו אותה אפילו לא לשניה.

נחמה דייקה בפרטים. יש לה כשרון לספר סיפור על כל פרטיו כך שלא יהיה דיווח יבש אלא סיפור. הייתי סקרנית. לאן הסיפור הזה מתפתח. מה יהיה עכשיו על הזוג המבוגר הזה שכבר נסע כמעט לכל העולם (שמעתי זאת מפי נחמה כהערת ביניים על הזוג), שביתו הוא מבצרו תרתי משמע. בית עם שתי קומות על חלקת אדמה של דונם וחצי עם בריכת שחיה מקורה במרתף לנכדים וגינה מטופחת שגנן מגיע אחת לכמה זמן כבר שנים, זוג שמחליף מכונית כל 5 שנים. כנראה ששגרה שוחקת ומעייפת ומשעממת. כנראה.

מה יעשו? יצליחו לגשר ולהתגבר בשביל המשפחה או שכל אחד יחיה את חייו. יגורו יחד אך יחיו לבד. סקרנית לדעת.

גם אתם סקרנים להמשכו של הסיפור, חכו, הוא יגיע......................