איך אנו מתייחסים לאמנים השנויים במחלוקת?

רבים הם האמנים השנויים במחלוקת עוד מקדמא דנא.

מה היחס שלנו אליהם? האם אנו מעריצים אותם? האם אנו סוגדים ? האם אנו סולדים?

בואו נקח לדוגמא את וודי אלן, בשנות ה-90 הצהרתה של מיה פארו על תקיפה מינית בבתה המאומצת, אך לא היו מספיק ראיות להמעמידו לדין. שעות אחדות לפני שצעד ווד אלן על השטיח האדום בפסטיבל קאן, לקראת הקרנת הסרט קפה סוסייטי, בנו המאומץ רונן פארו טען שהתקשורת מתעלמת מהצהרות אחותו מהאשמות חמורות כל כך,כאשר מדובר באנשי קולנוע במיוחד באמן נערץ בעל שם.

מה עם רומן פולנסקי, בשנת 1977 סימם ואנס פולנסקי ילדה בת 13, הוא נמצא אשם, עם זאת מיה פארו  שכיכבה בסרטו המפורסם תינוקה של רוזמרי בשנת 1968, הצהירה שהוא חבר קרוב שלה, והגנה עליו כאשר הואשם ב-2006, היא גם לא נמנתה על המתנגדים להעניק לו אוסקר על סרטו "הפסנתרן"

כמה מאתנו מתבוננים ביצירותיו של פיקאסו, וחושבים על כך שהוא נהג להכות את נשותיו? 

ההיסטוריה שלנו עמוסה באמנים יצירתיים ואפילו גאונים השנויים במחלוקת, מבחינת אישיותם.

מה עם המלחים ריכארד ואגנר, הידוע באנטישמיות הארסית שלו שהתבטאה בכתביו וביצירותיו, עד היום הוא מוחרם על ידי תזמורת ואידיבידואלים בישראל.

ישנה תערוכה שהוצגה בלונדון בשם "מהפכה" המייצגת אמנות רוסית מ- 1917ועד 1932, נאמר המטרה להציג את אחת התקופות המשמעותיות בהיסטוריה המודרנית, דרך עדשות חדשות, הם התעלמו ולא ראו בעיה בכך שברית המועצות של סטאלין (גם סין) רצחו מעל מליון בני אדם.

השאלה היא כמה אנו מעורבים רגשית בחייו ובעברו של האמן כאש יש שם צללים כבדים, האם ניתן להפריד את האמן את מעשיו ועברו מיצירתו האמנותית?

זוהי שאלה מוסרית שתמיד דנו וידונו בה.