קוקו שאנל האלמותית

שאנל היתה אשה עוצמתית וחזקה, לא התכופפה בפני מוסכמות חברתיות. נחשבה לחלוצה בתחום הואפניה המודרנית. מחקה את המחוך.
היתה ברשימת מאה האישים המשפיעים ביותר במאה העשרים בטיימס.

בת 12 היתה כאשר התיתמה מאמה, אביה פיזר את ששת ילדיו אצל קרובי משפחה, היא הגיעה לבית יתומים של מנזר קתולי, בגיל 18 עזבה את המנזר, לאחר מכן הופיעה כזמרת במועדונים, שם פגשה את באטן בלסאן מגדל סוסים עשיר, היתה מאהבת שלו, עזבה אותו לטובת חברו בוי קפל איש עסקים אנגלי.

בשנת 1910 בעזרת שני הג'נטלמנים פתחה חנות כובעים בפריז. אך שאיפותיה הרחיקו מעבר לזה. בשנת 1922 הוציאה את הבושם שאנל 5 מתערובת של 50 ריחות שונים, (עד היום נמכר) כאשר החלה לצבור פופולאריות בחברה הגבוהה פתחה את הסטודיו המרכזי בפריז . התרועעה אם אנשים מפורסמים ועשירים כמו ג'אן קוקטו ופאבלו פיקאסו.

מאהביה של שאנל היו רבים, מלחין אריסטוקרטי משורר צרפתי דוכס אנגלי גם שמו של סלבדור דלהי לא נכחד והרשימה ארוכה.

עיצוביה אופיינו בפשטות ואלגנטיות פונקציונליים ונוחים לעבודה, חליפותיה, והשמלה השחורה הקטנה שהפכה לפריט חובה במלתחה הנשית. היתה הראשונה שהפכה ויישמה את הצבע השחור לבגד ערב.

במסגרת חגיגות קוקו שאנל. היתה היכרות מחשמלת בינה לבין המלחין איגור סטרוינסקי, שהגיע לפריז כדי להיות נוכח ביצירתו "פולחן האביב", שם היתה נוכחת גם שאנל, היה ביניהם רומן קצר, לקראת סוף היצירה קם הקהל על רגליו שרק שריקות וקרא קריאות בוז ורקע ברגליו, איגור היה מאד נבוך וחזר לרוסיה. אין הרבה יצירות ששינו את עולם המוזיקה, כמו "פולחן האביב" של סטרוינסקי, הוא ניפץ בשנת 1913 מסורת מערבית של מאות שנים, זיעזע את הקהל ואת המבקרים.
בשנת 1923 לאחר הפלגתה מפריז לקאן הופיעה שאנל שזופה, עד אז שיזוף לא היה אופנתי, לאחר מכן כמובן כולן היו שזופות.

בשנת 1929 בתקופת השפל ספג בית האופנה נזקים כלכליים, בימי מלחמת העולם השניה, סגרה שאנל את העסק, ניהלה רומן עם קצין נאצי בכיר, קבלה אישור מיוחד להישאר בדירתה המפוארת במלון ריץ.

בשנת 1944 קבלה שאנל ביקורות חמורות מהציבור הצרפתי בשל קשריה עם הנאצים, כדי להמנע מהליכים  שעלולים היו לנקוט נגדה עברה לשווייץ.
בשנת 1954 חזרה לפריז, לתעשיית האופנה על מנת לזכות בפופולאריות יצאה מהשוק האירופאי לא.הברית,  זכתה בהצלחה רבה בקרב אנשי הוליווד ביניהם אודרי הפבורן וגרייס קלי.

כאשר כינו אותה פמניסטית, אמרה אני לא, לא נישאתי לא ילדתי, זו לא בדיוק הצהרה פמניסטית.

כאשר פוארה ירד מגדולתו, פגש את שאנל שהיתה לבושה בשמלה הקטנה השחורה, שאל אותה על מי את מתאבלת (בעוקצנות) ענתה עליך מסייה, בהזדמנו תאחרת טען נשות פריז נראות כמו טלגרפיסטיות קטנות הסובלות מתת תזונה.

הנציחו אותה לאחר מותה בסרטים הצגות וביוגרפיות רבות.

אכן אשה זו היתה לאגדה.