סיפור בהמשכים, עלי, עליך ועל כולנו...............פרק ג'. סוף
יענקלה היה שחוק כאשר סיפר את כל שעבר עליו. יענקלה ללא שמחת חיים זה לא יענקלה שאני הכרתי. היענקלה הזה היה פגוע,מאוכזב, נעלב, מתוסכל ועצוב עצוב.
לא אמרתי לו מה שאני חושבת על אשתו. הוא ידע היטב. מעולם לא היו לנו שיחות של מעבר ל"מה נשמע?" ו"מה חדש?" למרות שהיינו נפגשים כחבורה באופן קבוע כאשר איציק ע"ש היה בחיים.
קמתי כדי להביא את הקפה, בקבוק היין התרוקן. הבאתי את הקפה ורציתי לחזור לשבת על הכסא אך יענקלה עשה לי סימן לחזור לשבת על הספה. מזגתי את הקפה והתיישבתי. אני חושבת שהייתי קצת מבושמת מכמות היין ששתיתי אך הרגשתי היתה נפלאה. כנראה שלא אמדתי נכון את המרחק ביני לבין יענקלה ולכן יצא שהתיישבתי צמוד אליו. לא זזתי. ידו ירדה על כתפי ואני לא הסרתי אותה. רציתי לגעת בו ולנחם אותו אך לא העזתי. מה הוא יחשוב עלי? אני, אשתו של חברו מפתה אותו או מנצלת חולשתו? לא ולא. באמת שרציתי לנחם אותו על מה שעבר אך לא ממש ידעתי כיצד לעשות זאת. יענקלה שחרר אותי ממחשבותי. היום הוא אמר, אשתי עלתה כמו כרגיל לקומה העליונה ואמרה כבדרך אגב, יענקלה אני צריכה תוספת של אלף שקל. אני צריכה לקנות מלתחה של בגדים תחתונים יותר סקסית. אשתי באה ואומרת לי שהיא צריכה בגדים תחתונים סקסיים. למה אני צריך לדעת עכשיו מה ברצונה לקנות ולמה עלי לממן זאת.
לא מוסיף אגורה אחת מעבר למה שמשלם לך. שהמאהב שלך ישלם אמרתי לה.
חשבתי שאת תוכלי להיות האוזן הקשבת הכי טובה שלי. התלבשתי וצלצלתי ואני כאן. אני בסערת רוחות. אני מותש, אמר ועצם עיניו.דמעה התגלגלה על פניו החרושות תלאות. ניגבתי הדמעה והוא עצר ידי ליד פיו ונגע עם שפתיו בידי. לא נישק. רק נגע והריח. נגע .
המלצרית הגיעה עם מגש עמוס הזמנה שכלל לא שמתי לב שחברותיה של נחמה הזמינו. נחמה היתה בביתה עם יענקלה ולא איתנו כלל. פיזית ישבה מול חברותיה רק פיזית. קול הדיבור שלה היה שונה, היה מרגש ומתרגש. רך ואמפתי, רך ומגרה ומתגרה.
גם אני הזמנתי עוד קפה. כמה ספלים כבר שתיתי הערב. הלילה שלי כבר מזמן לא יהיה לילה, חשבתי לעצמי.
נחמה, שאלה רות, איך האדם הזה שורד את הגיהנום הזה? אשתו בוגדת בו בביתו. אשתו מיידעת אותו על חיי המין הסוערים שלה. איך היא עושה לו את זה? איך היא לא מתביישת מעצמה. חיה חיי מלכה ובסוף בוגדת.
אביגיל הרוקדת לא אמרה מילה.
רות המשיכה, כנראה שהאשה הזאת היתה מלאת כעסים ושנאה אל בעלה ועכשיו היא נוקמת. היא לא בוגדת היא נוקמת. נוקמת.
רות, כמה שאת חכמה. יענקלה היה איש מקסים עם לשון חלקלקה. לא היתה אשה שהוא לא חיזר אחריה. זה היה התחביב שלו. איציק היה מספר שכל יום יענקלה היה "עובד שעות נוספות" במיטתה של אשה אחרת. איציק היה אומר שחיי המין של יענקלה משעממים ושגרתיים מאד ולכן חיפש בחוץ את מה שלא היה לו בבית. נהגנו להגיד ליענקלה שזה יתהפך באחד הימים, היה אומר לי איציק. יענקלה אהב נשים יפות, נשים מריחות, נשים עם פנטזיה יצירתית. תמיד נמצאה האחת שהיתה זמינה לו וביתה היה פתוח בפניו. יענלקה לא בגד, הוא נהג לאכול בחוץ את הארוחות שלא אכל בביתו כך נהג איציק שלי להגדיר זאת.
לא יודעת אם אשתו ידעה אך בטוח חשדה. עכשיו. היא פשוט מחזירה לו את שהוא האכיל אותה שנים רבות. באותו רגע ריחמתי עליו. ריחמתי עליו כאשר דמעות זלגו מעיניו. התייחסתי קונקרטית למה שראיתי.
ישבנו צמודים והיינו קצת שתויים וידו של יענקלה על כתפי וריח גופי היה נפלא ומשכר. התריסים היו מוגפים והבית היה קריר. נחמה, אמר לפתע יענקלה, אני עייף הולך לנוח קצת בחדר. טוב? לא ממהר לחזור הביתה. אמר וקם. נכנס לחדר השינה ששם נהג בעבר לשבת שעות עם איציק כאשר סעד אותו במחלתו. שמעתי אותו זז בחדר. שאלתי אם צריך עזרה ואמר שלא יודע באיזה צד של המיטה הוא יכול לשכב. עמדתי על סף הדלת בחדר החשוך. חשבתי שכבר נשכב ולא רציתי להדליק את האור. נחמה, בואי, שבי לידי. נחמי אותי. אני זקוק לנחמה, לנחמתך. התיישבתי. הושטתי יד כדי ללטף אותו. ידי נגעה בו. רטט עבר בגופי. רטט כמו זרם של חשמל. החזרתי ידי בבת אחת. באותו הרגע זרועותיו עטפו אותי ומשכו אותי למיטה. נגעתי בו. היה לבוש. ליטף וחיבק ונישק אלפי נשיקות קטנות ומהירות. ההרגשה היתה מופלאה. התמסרתי לנשיקות. מה כבר יכול לקרות שאלתי עצמי, גם הוא וגם אני לבושים. טוב. באותו הרגע לא ידעתי באיזו מהירות בגדים נושרים. מהרגע ההוא ואילך, לא זוכרת במדויק איך ומה קרה. רק זוכרת שההרגשה היתה אלוהית, שהתגלגלנו על המיטה כמו ילדים שקשורים זה בזה. פעם הוא עלי ופעם אני עליו. חוויתי חוויה מינית אדירה, מופלאה, ממושכת, מעצימה. ישנו מחובקים כל הלילה.
שנים כבר לא חוויתי כזאת חוויה. כאשר איציק היה חולה לא עשינו זאת. לאחר פטירתו לא עשיתי זאת. כלומר, כמעט חמש שנים של התנזרות באו לפתע אל סיומם בצורה כה אנרגטית שלא רציתי שהזמן יחלוף.
הצהריים יצאנו לאכול במסעדה טובה. החזיר אותי הביתה ברכבו וקבענו לשוב להפגש.
כעבור יום הגיע הוא ובקבוק היין המעולה שלו. הפעם הסקס היה פחות פראי, פחות נקמני ופחות תובעני. כבר לא רצה לכבוש כל פיסת גוף שלי אלא רק להתענג עליו. היה נפלא. יעקלה מהזה יודע לענג, יודע .
נחמה השתתקה, החברות לא שאלו ולא הגיבו.
לא ידעתי אם עלי להודות לנחמה על הסיפור או רק לקום וללכת. כאשר הזמנתי את המלצרית כדי לשלם לה, רות הבלונדינית, התקרבה אלי ואמרה כאילו דרך אגב, בעוד שבועיים בואי שבי לידינו ותתרמי גם את מסיפוריך. כפי שאת שמה לב, כל אחת סוחבת סיפור חיים מעניין ואת הרי מתעניינת בסיפורי חיים.
אגב, היא אמרה לי, את זוכרת שלפני שלוש שנים נערכה סדנא של מס' ימים בראש פינה בעניין הפרעות בקשב וריכז למורים שמלמדים בחטיבת הביניים? ישבנו האחת ליד השניה והתמזל מזלי שהיינו באותה קבוצת דיון. תרמת רבות לאיכות הדיון. התרשמנו ממך וכאשר ראיתיך כאן חשבתי להזמינך ל"קבוצת הסיפורים" שלנו כאן. גם אני זיהיתי אותך אך לא חשבתי שתזכרי אותי אמרתי וחייכתי.
תודה עניתי לה, מקווה שנוכחותי לא תפריע לכן. מה פתאום ענתה רות, כפי ששמת לב, הסיפורים שלנו אמיתיים ולקוחים מחיינו. לא מתביישות בחיינו.
תבואי בעוד שבועיים. אין תוכנית מובנית. אנו לא ממש יודעות מי מספרת ועל מה. החיים מזמנים לנו סיפורים וחוויות.
בכיף עניתי.
תרשמי מס' פון שלי אם לא תגיעי מסיבה כלשהי. רשמתי. ידעתי שאני כבר חלק מהקבוצה. שמחתי.
להתראות בעוד שבועיים כאן. מי שמגיעה ראשונה שומרת שולחן לארבע.
נפרדנו בנפנופי ידיים.
הסיפור הוא אותו סיפור שאנו שומעים כרכילות על איקס ואקסית שבגדו בוו'י או וו'וו'ית.
אבל כסיפור הוא יותר נחמד מרכילות
הבאת סיפור קולח ושותף שמשאיר אותנו במתח לדעת מה קורה בסוף.
תודה שאתם מקדישים זמן לקריאה ומוצאים את סיפורי כמעניינים.
תודה לך שרה ותודה לך גרשון.
אני אוהבת סיפורים "עסיסיים" כמו הסיפור שכתבת פה בהמשכים .
אין לקורא/ת מה קורה בעצם למערכת היחסים בין הבני זוג שחברו להם בשעת ניחומים = המנחם והמנחמת ...
שבת שלום לך ולבני ביתך חדוה
לכל אחת מגיעה במה לספר סיפורה.
מפארת אורכו, כל סיור יופיע בהמשכים.
כפי שאתן מבינות, עלילות אינן מסתיימות אלא מתפתחות.
להתראותבסיפורים הבאים.
שבת שלום לכולנו, לנו ולב"ב
אך נחמה היא נחמה היא ---נחמה