תל אביב פרובינציה נטולת היסטוריה
שנמות העשרים הצמיחו בתי מגורים שנלקחו בהשראת עיר הולדתם הקבלנים כמו בית קפה בארה"ב או בית מגורים שנראה כמו פגודב סינית, מרפסות עגולות, נשענות על עמודים קלאסיים, מעוטרות במעקי ברזל ובתבליטי המנורה, החלונות גדולים ורחבים כבהרמון.
כאשר בנו את ביה"ס בצלאל עיטרו אותו בפורטרטים של סמלי השבטים, אורחות גמלים והרבה דקלים (שנראו גם בציוריו של ראובן ובציוריה של ציונה תג'ר) השתמשו גם בדקלים מקרמיקה צבעונית.כל אחד
כטיב דמיונו המשתולל והשראתו.
קבלת אמריקני הגדיר זאת השילוב בין המזרח למערב, לא תאמינו אך גם קזינו היה שם, נטול הימורים, בית קפה, הכסף להקמתו הגיע מיזמים מארה"ב, דמה לאוהל קרקסי גדול, שמו היה "גלי אביב" נראה כמו טחנת רוח דמיונית. ראש העיר דיזנגוף התייחס ברצינות גמורה לקזינו, תזמורת ריקודים ניגנה פוקסטרו וצ'ארלסטון, המפקדים האנגלים פקדו את המקום, אכלו ארוחת צהריים, והכירו בחורות חמודות יהודיות, פלירטטו איתן ובמקרים מסויימים זה הוביל לחופה.
זה היה תור הזהב של הקבלנים, בשנת 1920 היו אלפיים תושבים עד ל-1925 היו ארבעים אלף תושבים.
בינתיים הכינו גם תכנית לבניית האוניברסיטה העברית בירושלים, המתכנו פטריק גדס אהב את תל אביב, תכנן בה כיכרות וגנים ירוקים, יותר ירוק ופחות צהוב של חול, גדס אמר זו עיר יהודית שחיה באמת,משוחררת מעכבות המעיקות בירושלים.
אחד מוותיקיה אמר זו עיר קטנה, בתים לבנים פזורים כקוביות, שלושה צבעים לה, כחול השמים, צהוב של חול, ובתים לבנים, האוניברסיטה העברית קבלה שבחים, וגמנסיה שיכולה לפאר בנין באירופה.
העדלידע הוסיפה לאווירה השמחה, כשבראשה רוכב ראש העיר דיזנגוף על סוסו הלבן, דמותו זקופה, ודמעה זולגת מרסיס עיניו.
מה היה אומר הרצל איש העולם הגדול? אולי היה חושב כחיים וייצמן, עיר פרובינציאלית, קבוצות קבוצות של אנשים הנתקלים כל הזמן ריש ברעהן, מדברים המון ומודעים לעצמם,יודעים הכל, וכל אחד מייצג זרם שונה כמה עצוב ומגוחך.
עיר זו תל אביב שאין לה היסטוריה,כאשר ביקשתי עבר גילית רק חול.
בשנת 1923 עבר עתון הארץ מירושלים לתל אביב, זו אמירה שתל אביב היא ערש התרבות,כאשר המשורר חיים ביאליק הגיע נתקבל בכבוד מלכים כגיבור לאומי, .
הם אהבו ושנאו חמדו וקנאו ברוסית בפולנית ביידיש ובגרמנית
כתב יפים גורדין להוריו, הרדיפה אחרי התענוגות הריקנות שולטת בתל אביב, בהשוואה לירושלים היא כבדה מיושבת רצינית אהבתי אותה, ירושלים היא עיר פוליטית דתית נטולת סבלנות, בנוייה על סלע, תל אביב קלת דעת בנויה על חול, לא העבר ולא העתיד קובע את סדר יומה.
לאחר שהייה בת שנה כתב להוריו יכול אני להתגאות השלכתי מעלי את טומאת הגולה, מצפצף על הגולה, עברי אני ישראלי אני, וויתר על אזרחותו הפולנית, קבל את אזרחות הארץ, זה עלה חצי לירה אך זה שווה, עיברת את שמו לחיים שלום, אך לבושו היה חלק מהגולה אותה עזב, חבש מגבעת פנמה לבנה, וחליפה בת שלושה חלקים כמנהג בני גילו באירופה, הוא לא רצה לקרוע מעליו את עברו, רצה לקרוע מעליו את הגולה.