סיפור עם צועני
פייר דרלון מצרפת עבד זמן מה בקרקס צועני נודד כמטפל בסוסים, כצייר כרזות וכליצן. את הדברים המובאים להלן שמע מפיו של אחד הצוענים שארח לו לחברה.
כאשר היה זוג צועני נישא, נהג ראש השבט להעניק לזוג הצעיר שני אגרטלים, האחד אדום והשני כחול (וכאשר לא היו אגרטלים השתמש בצמד קופסאות).
אגרטל אחד היה מוסר לבעל ואת השני לאשה. בנוסף לכך נתן להם ראש השבט שקית מלאה בתערובת של גרעינים: תירס, שעורה, עדשים, חטה, שעועית אדומה ופול.
בסופו של כל יום היה על כל אחד מבני הזוג לבחור בגרעין אחד ולשים אותו בתוך האגרטל שלו בהתאם לסוג היום שעבר על האחד בחברת השני.
לדוגמא, שעועית אדומה ציינה מריבה או כעס, תירס פירושו היה יום טוב מלא שמחה, זרע פול הוכנס לאגרטל במקרה של יום יוצא מגדר הרגיל - יום מושלם (דבר שהיה נדיר למדי). עדשים סימלו יום של שלום והרמוניה ללא תווים צורמים.
הבעל והאשה הכניסו את הגרעינים לאגרטלים מבלי להראותם זה לזה, עד אשר בתום פרק זמן מסוים רוקנו בני הזוג את האגרטלים אחד בפני השני. לאחר מכן הוחזרו הגרעינים לשקיק ומחזור חדש החל.
אם היו האגרטלים מתמלאים רק בעדשים - סמל להרמוניה בין השניים - היו בני הזוג טומנים את העדשים הללו באדמה ולאחר שכיסו אותם, היו מתווים על הקרקע דמויות של גבר ואשה ולא עוזבים את המקום ונודדים משם בטרם יתחילו העדשים לנבוט ויוציאו עלים. ______________________________
תודה עמיר על תגובתך.
אקח לתשומת ליבי כי יש לי זוג צעיר וטרי.
אארגן להם שתי קופסאות ושקיקים.
לי גם היה חסר סיום בסיפור, לדוגמה כמו באגדות ילדים :"הם חייו חיים ארוכים ומאושרים ונפתרו באותו יום ואותה שעה" :)
אבל עיינתי שוב ומצאתי שהסיום הוא מושלם.
כי הזוג השומר הרמוניה לא עזב את מקומם שהיו מאושרים בו, למרות שכל השבט נדד הלאה.
שוב תודה על הסיפור המקסים שהבאת לנו.