"הלוויה חורפית", קומדיה מצחיקה עד כאב מאת חנוך לוין, בבימויו של יאיר שרמן, המוצגת בתיאטרון באר-שבע, מעוררת מחשבות נוגות, המסוות באמצעות הומור חד.

 
 
צילום: אילן בשור 

"הלוויה חורפית" 
  
״חתן את בתך או קבור את דודתך- הלוויה חורפית לכל המשפחה״, זה היה הסלוגן שלוין כתב לתכניה המקורית של ההצגה שביים בסוף שנות ה-70 . לתפיסתו, אלה הם שני הכוחות המרכזיים, הסותרים, שמניעים את הדמויות קדימה לאורך המחזה, כמו גם במציאות. כולנו נולדים ומתים.
 
 בשלב מסוים בחיים, כשהאדם צבר ניסיון חיים, חווה טראומות ומודע לכך שהחיים חולפים כצל, הוא שואף להשאיר חותם לפני שייעלם אל האין. יש אנשים שהרצון הזה בוער בעצמותיהם  והם מעניקים חשיבות על  לאירועי 'מפתח' כמו חתונה או קבורה, שבאמצעותם הם מעריכים את עצמם, את ההישגים שלהם. עד כמה שלמתבונן מהצד זה נראה פתאטי, גיבורי המחזה עושים חישובים מי יבוא לחתונת בתם, מה יגידו הקרואים, ואיך יסכמו את חייהם אחרי שילכו לעולמם.

העלילה:

אמו הזקנה של לצ'ק מתה והוא יוצא להודיע למשפחה על מועד ההלוויה, אך מגיע בזמן לא כל כך נוח: דודתו שרציה ודודו רשס עסוקים בהכנות אחרונות לקראת חתונת בתם ולווציה, שאמורה להתקיים למחרת, והם נחושים להתחמק בכל דרך אפשרית מקבלת הבשורה המרה שתהרוס להם את התכניות. אחרי הכול, "לא זורקים ארבע מאות אורחים ושמונה מאות עופות לזבל ומוותרים על חתונה חמה עם בשר וקוניאק בשביל הלוויית זקנה קטנה בגשם."
 
הבעיה אף מחריפה כשלצ'ק מגלה נחישות להציל את אמו מן 'המוות השני' – השִכחה – ורודף אחרי המשפחה עד סוף העולם כדי לבשר להם על מות אמו ולהזמין אותם להלוויה.

לדברי הבמאי, יאיר שרמן, שעשה עבודה נפלאה, אובדן הפרופורציה הכל כך אנושי הזה, המפתח להבנת המחזה, מייצר רגעים קומיים – טראגיים, כי בסופו של דבר הבדיחה היא קצת עלינו...
 
"הלוויה חורפית" היא מהקומדיות המשפחתיות המבריקות והחריפות שכתב לוין.  
במהלך כל ההצגה חשתי כאילו אני נמצאת בתוך חלום והדמויות המופיעות נגד עיניי נעות ללא הירף במעין תנועות משונות כאילו יד נעלמה מפעילה אותן ורק לפי המימיקה יכולתי להבין מה הן חשות. יכולתי להבחין בכל קשת הרגשות האנושיים המאפיינים בני אדם וגם המצבים ההזויים שנגלו לנגד עיניי נראו לי תופעות מוכרות מהחיים. נדמה היה שחלק מהדמויות חיות באשליות ומעניקות לעצמן חשיבות יתר, אחרים נראו אדישים למתרחש סביבם והתרכזו רק בעצמם, אחדים היו טיפוסים ישירים שאומרים ללא סינון מה הם חושבים גם אם הם פוגעים בזולת ואחרים הסתירו היטב מה שעובר להם בראש ונהגו בצביעות - תופעה שכיחה בעולמנו.

התפאורה, התלבושות, הבימוי, המשחק הנהדר הופכים את הצפייה במחזה לחוויה מיוחדת במינה.
כל אחד יכול לראות בהצגה מהרהורי לבו. הכל כל כך יפה וססגוני שאפילו מלאך המוות (בדמות אישה), המרחף כצל מעל ראשנו ומגיע ל'ביקור רעים' בהפתעה, לא נראה (למעשה, נראית) מאיימת. 
לסיכום: הצגה מרהיבה ביופייה, מצחיקה, חלומית, השחקנים מעולים אחד אחד וכולם ביחד, למרות השמות המוזרים שהעניק להם לוין, שגם מי שניחן בזיכרון טוב, יתקשה לזכור בעל פה.
 
 הצוות:
מאת: חנוך לוין,
בימוי: יאיר שרמן,
תפאורה: יאיר שרמן, זוהר שואף,
תלבושות: יהודית אהרון,
תאורה: נדב ברנע,
מוסיקה מקורית והלחנת שירים: נדב ויקינסקי.
 
בהשתתפות השחקנים:
 
אור אדרי (פופוצ'נקו), רוני בליץ (ברגונצלא), ליליאן ברטו (ציצקיבא) ,שירי גולן, עלאא דקה, מיכל וינברג, יובל לוי, אורה מאירסון, זוהר מידן, אברהם סלקטר, אבי פניני (רוזנצויג), אמיר קריאף (פרופסור קיפרנאי), מולי שולמן (רשס), אריק גרשקוביץ' (נגן חמת חלילים).
 
 
 
"הלוויה חורפית" – תיאטרון באר-שבע במשכן לאמנויות הבמה באר-שבע.