"האחרים", מחזה מאת הלל מיטלפונקט ובבימויו, בת' הקאמרי - מחזה מריר ומרגש על יוצאי הדופן, אותם אנשים נואשים שהשעה הציונית ההיסטורית חלפה מעל ראשיהם והותירה אותם, אולי לתמיד, זרים במדינתם שקמה - אקטואלי מתמיד.
צילום: רדי רובינשטיין
1947, תל אביב. הפנסיון של אידה. שלהי תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. ברקע נשמעת נגינתו בפסנתר של עמירם (אבישי מרידור). בפנסיון שוררת אווירה עגמומית ומסתורית. תחושה של פחד וחוסר וודאות מה יביא המחר מרחפת בחלל.
אל הפנסיון של אידה (עירית קפלן) מגיעה דסי (נטע גרטי), צעירה ילידת תל אביב לאחר העדרות של מספר שנים מארץ הולדתה. היא התגייסה לצבא הבריטי להילחם בגרמנים, הכירה בזמן השירות את ג'ק הבריטי, קצין מודיעין ונישאה לו. מאז הם חיו באושר בברמינגהם, גידלו את בנם הפעוט דיוויד. כאשר ג'ק נהרג, הוריו מפנים עורף לדסי ובתואנות שווא מעבירים את הנכד לחזקתם.
דסי מגיעה חזרה לעיר הולדתה כדי להשתתף בחתונתה של גילה אחותה (ג'וי ריגר). ביקורה בארץ פותח פצעים חדשים וחשבונות ישנים בין בני המשפחה: אריה מרשק התעשיין, אביה של דסי (דודו ניב), דורש ממנה במפגיע לעזוב מיד את הארץ שכן בנישואיה לג'ק הבריטי המיטה קלון על משפחתה. גילה האחות האוהבת נקרעת בין מחויבותה לאביה ואהבתה לאחותה, מה גם שהקרב המשפחתי הזה מתרחש בערב כלולותיה. דודתה של דסי, ריבה (אסתי קוסוביצקי), מנסה לפייס בין כולם.
אל עלילת המאבק המשפחתי נשאבים גם דייריו האחרים של הפנסיון: מאייר (יצחק חזקיה), פליט מגרמניה שאינו מוצא פה שפה ובית, עמירם , צעיר נכה שנפלט מקיבוצו וחולם על קריירה מוסיקלית, תיאה , זונה צעירה ( כנרת לימוני), הנושאת נאומים בנושאי כלכלה ומעמד האישה, ואידה, בעלת הפנסיון, זו שליבה פתוח לכל נידחי החברה.
אט אט אנחנו נחשפים לעברם של גיבורי המחזה, לסודות המאפיינים את חייהם ומנסים להבין, על רקע התקופה, סיפורם האישי ואבחון אישיותם את המניעים להתנהגותם. גם אם התנהגותם של בני המשפחה נראית לעתים מוזרה וקשוחה, קשה לשפוט או לבקר אותם. לכל אחד מהם טיעונים המצדיקים כביכול, את התנהגותו ואת בחירותיו.
"האחרים" הוא דרמה מרגשת על הדרת "האחר" ושנאת הזר בחברה שטופת רגשות "לאומיים", חברה שאינה מוכנה להכיר בבחירה החופשית ובשונות של מי מפרטיה. "האחרים" הוא למעשה, סיפורה של דסי ושל אחרים, גולים נוספים בארצם כמוה, המוצאים מעט נוחם וחמלה זה בחברתו של זה.
המשחק המעולה והעוצמתי של נטע גרטי וכל צוות השחקנים שאב אותי במנהרת הזמן לתקופת המנדט הבריטי. נזכרתי בכל הסיפורים ששמעתי על 'הכלניות' (כינוי שדבק בחיילים הבריטים ששירתו פה), ועל גורלן של נשים יהודיות שנישאו לחיילי המנדט וחוו מרורים ממשפחות החיילים הבריטים.
במהלך כל המחזה חשתי אמפתיה כלפי דסי, שהטרגדיה האישית שלה חלחלה לתוך נימי נשמתי. היא נקלעה למבוך – דרך ללא מוצא: היא הייתה מאוימת על ידי הסביבה שראתה בה "מורדת" וגם סומנה ב"רשימות השחורות" של המחתרות כחשודה בבגידה בלאום, ונאלצה למצוא כאן, בארצה, מקום מסתור. כל הזמן חשבתי כיצד הייתי נוהגת לו הייתי בנעליה.
עירית קפלן כבעלת הפונדק כבשה את ליבי וכנרת לימוני ("הזונה") הכניסה משב רוח רענן ונימה הומוריסטית קמעה בים הטרגדיות שאפפו את המחזה.
הצוות:
כתיבה ובימוי: הלל מיטלפונקט, תפאורה: אלכסנדרה נרדי, תלבושות: עפרה קונפינו, מוסיקה: שפי ישי, תאורה: עדי שימרוני, עוזרת במאי: דברת אסולין.
משתתפים: נטע גרטי, עירית קפלן, ג'וי ריגר, יצחק חזקיה, אבישי מרידור, דודו ניב, אסתי קוסוביצקי, כינרת לימוני.
ההצגות הבאות בתיאטרון הקאמרי :
יום ה' 12/7/2018 בשעה 20:30
יום ו' 13/7/2018 שעה 21:00
שבת 14/7/18 שעה 18:00 ובשעה 21:00