מתחילים
טוב אז התחלתי....50 +
מתחילה לרוץ....
השתגעת? בשביל מה ?אבל התחלתי...
מאחורי מספר מרוצים של חמישה קילומטרים
ובאוקטובר העזתי ונרשמתי למסלול של שמונה קילומטרים באמסטרדם
לאחר מכן הגדלתי ורצתי 10 קילומטרים במרתון תל אביב וירושלים.
אז ככה שאני שואלת עת עצמי עם יד על לב למה? בשביל מה?
התחושה הכי ברורה שעולה, שהריצה היא באמת כמשל לחיים לא מענינים אותי לוחות זמנים והשיגים אני רצה לבד ומאוד לא תחרותית
אבל....מה שעולה בחווית הריצה הכי קרוב לאמיתי שלי ביני לבין עצמי
יש משהו במאמץ על כל צעד ונשימה שמצמצם למינימום את כל הסיפורים והתירוצים שמתרוצצים ביום יום בראש
ברגעים הכי קשים מבחינה פיזית העבודה המנטאלית הופכת להיות ברורה ובהירה
אין ברבורים יש את הכאן ועכשיו, ההחלטות מאוד פשוטות להמשיך ? להפסיק? לנשום? להאט?
יש רק אותי ואני
ומה שלא אחליט זו אני שום דבר לא תלוי באף גורם חיצוני
וזה לימד אותי להרגיש הכי מהר באמת את המשמעות של אחריות, החלטה, בחירה ואותנטיות
כי הגוף לא משקר ולא מזייף ...דרך התנועה והתזוזה מתחילים להם להתקלף לאט לאט כל העומסים המיותרים
אז נעים מאוד - היעד הקרוב הוא מחר הר איתן מסלול של שמונה קילומטר השכמה בארבע בבוקר ( רוצה לתפוס את הזריחה)
ואמשיך לעדכן...
סופש מקסים לכולם
לאן את רצה
חמש וחצי בבוקר קור מדברי וחושך מצרייםאט אט השמש מרימה את מסך קרני האורוהרי המדבר נישאים במלוא הדרםרוב...
לקריאת הפוסט
חצי מרתון שני
את החצי מרתון של אמסטרדם הגדרתי חוויה
החצי מרתון של ירושלים כבר היתה הרפתקאה
ארבעה חודשים, מעל 500 קילומטרים
שבהם קיטרתי, כאבתי, צחקתי, עליתי, ירדתי, עצרתי, רצתי ומה לא ( מעל 100...
לקריאת הפוסט
גשמי ברכה
בתוכנית להיום
11 ק"מ ריצת נפח עם הגברות
לוותר ? לרוץ בגשם? לחכות?
בסוף יצאתי
הרי התחייבתי
מה שתביא עימה הדרך
אני שם
הגשם כמעט ולא פסק
הים אפור סוער ודרמטי
היה קשה ...לא קל
בחלק מהזמן...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
לרוץ רק את עם עצמך ומחשבותיך.
אני עושה אותו הדבר בשחיה בבריכה.
יישר כוח, אור. (חיוך).