"אז זהו?.. זה הכל?" - סיפור
"אז זהו?.. זה הכל?" - סיפור - מאת רמיאב -
'מי זאת הייתה? מה היא התכוונה?' שוב ושוב הטרידה אותו המחשבה במשך כל השבוע. 'מה קרה לי? איך לא עניתי לה? למה מיהרתי לצאת?...'
באותו ערב קייצי, בתחילת השבוע, הוא ביקר באולם גדול מאוד, מחולק למיפלסים, בו התקיימה תערוכה משותפת של קבוצת ציירים. אחרי שפגש וראה את התמונות הנהדרות של אחד מחבריו, סייר באולם, בו היו עשרות תצוגות של אמנים. המקום היה מלא מפה לפה במאות אורחיהם של הציירים שבאו לפתיחה. כולם היו זרים לו.
המקום היה בלתי ממוזג ורק מספר מאווררים השיבו רוח לחה בחלקים של החלל הגדול. כאשר התקדם לכיוון הפתח יחד עם עוד מבקרים יוצאים, נוצר דוחק מול האורחים הנכנסים.
הוא היפנה את גופו שמאלה והתקדם אחרי כתפו הימנית, אל בין הנכנסים, לכוון היציאה-כניסה. לפתע חש בגבו ובאזור ישבנו לחיצה וחיכוך של משהו רך ונעים. כנראה שהייתה מאחוריו התנגשות קלה...
הוא נרתע קדימה, פנה לאחור וראה לפניו פנים מחייכות של אישה נחמדה.
"סליחה !.." הוא התנצל באדיבות, מול עיניים תכולות ושיער בלונדיני מתולתל קמעה מעל פנים ידידותיות.
"מה?.. רק סליחה?!" הביטה לתוך עיניו בתמיהה קלה עם טיפה של צחוק מצלצל.
"כן... לא קרה כלום, זה היה במקרה..." הוא השיב נבוך וחשב שהיא חביבה מאוד.
"אז זהו?.. זה הכל?" שאלה כשהיא מרימה בשאלה את גבות העיניים, כאילו רצתה לעורר המשך או להזכיר נשכחות והחיוך המיסתורי לא סר מפניה.
"כן..." הוא אמר בהיסוס ולא הצליח להוסיף מילה, שעה שזרם המבקרים היוצאים סחף אותו החוצה והנכנסים דחפו אותה פנימה.
הוא יצא לרחבה שלפני האולם. עצר לנשום אויר קצת יותר קריר. הסתובב לאחור ולא ראה אותה יותר.
'מי זאת הייתה? מה היא התכוונה?' הירהר לעצמו 'היה בה משהו מוכר. האם הכירה אותי?.. נו, מה שהיה היה... אולי אזכר מי היא יותר מאוחר...'
המשיך לטייל קצת בסביבה וחזר הבייתה. ישב ליד המחשב והתחבר כהרגלו לרשת.
הכל היה משעמם. האתר החברתי-יצירתי עדיין דפוק ורוב הכיף הלך... באתר הצ'אטים הישן, אין עם מי לשוחח. האימייל היה ריק. אתר העיתון חסר תוכן חדש. הכל נראה מאוס. שוב הוא נזכר במראה ובקול המחוייך של אותה דמות מיסתורית בכניסה לתערוכה.
חשב, אולי הייתה מישהי מחברותיו ברשת? לא, היא לא דומה לאף תמונה... מממ... יש כאלו שמופיעים רק בדמות חסרת פנים. אולי מישהי מהן הכירה אותו?
הלך לישון.
באשמורת הלילה האחרונה, התעורר מכוסה זיעה, מתנשם בכבדות, אחרי חלום לא כל כך נעים. 'זאת היא!!! אוי זאת היא!!!?' חשב וכמעט צרח מבהלה ושמחה...
בחלום ראה עצמו מחכה בתור לפני חדר האחות בקופת חולים. צפוף. אנשים ונשים נכנסים ויוצאים. מתווכחים על התור והכל חם דביק ומעצבן.
האחות, אותה אחת שתמיד החליף איתה חיוך או בדיחה קטנה, עומדת כשגבה אליו, אומרת לו לשים על השולחן את הפתק והחומר לזריקה, להיכנס לשכב על שולחן הטיפולים מאחורי הוילון ולגלות את הישבן.
הוא עשה כדבריה, היה מאוד לא נוח לשכב ככה. הסתכל לאחור וראה אותה באה אליו עם מזרק ענקי וחיוך רחב של שמחה, כששתי עיניה התכולות צוחקות אליו מתחת לתלתליה הבלונדיניים...
המזרק נתקע בכאב... והוא התעורר מכוסה בזיעה, מתנשם בכבדות.
'זאת היא!!! אוי זאת היא!!!?' חשב וכמעט צרח מבהלה ושמחה...
קורי השינה התפזרו והוא נזכר באותה אחות חביבה שעבדה בסניף קופת חולים לפני יותר מחמש שנים. בקושי זכר את פניה.
התהפך ושכב על גבו כשהרגשת כאב קל בישבנו.
גם עכשיו, עדיין לא היה בטוח שזאת הייתה היא...
ובכלל... בעצם למה הוא מוטרד?
בסך הכל - סיפור מהתחת... :-)
כל הזכויות שמורות ©
'מי זאת הייתה? מה היא התכוונה?' שוב ושוב הטרידה אותו המחשבה במשך כל השבוע. 'מה קרה לי? איך לא עניתי לה? למה מיהרתי לצאת?...'
באותו ערב קייצי, בתחילת השבוע, הוא ביקר באולם גדול מאוד, מחולק למיפלסים, בו התקיימה תערוכה משותפת של קבוצת ציירים. אחרי שפגש וראה את התמונות הנהדרות של אחד מחבריו, סייר באולם, בו היו עשרות תצוגות של אמנים. המקום היה מלא מפה לפה במאות אורחיהם של הציירים שבאו לפתיחה. כולם היו זרים לו.
המקום היה בלתי ממוזג ורק מספר מאווררים השיבו רוח לחה בחלקים של החלל הגדול. כאשר התקדם לכיוון הפתח יחד עם עוד מבקרים יוצאים, נוצר דוחק מול האורחים הנכנסים.
הוא היפנה את גופו שמאלה והתקדם אחרי כתפו הימנית, אל בין הנכנסים, לכוון היציאה-כניסה. לפתע חש בגבו ובאזור ישבנו לחיצה וחיכוך של משהו רך ונעים. כנראה שהייתה מאחוריו התנגשות קלה...
הוא נרתע קדימה, פנה לאחור וראה לפניו פנים מחייכות של אישה נחמדה.
"סליחה !.." הוא התנצל באדיבות, מול עיניים תכולות ושיער בלונדיני מתולתל קמעה מעל פנים ידידותיות.
"מה?.. רק סליחה?!" הביטה לתוך עיניו בתמיהה קלה עם טיפה של צחוק מצלצל.
"כן... לא קרה כלום, זה היה במקרה..." הוא השיב נבוך וחשב שהיא חביבה מאוד.
"אז זהו?.. זה הכל?" שאלה כשהיא מרימה בשאלה את גבות העיניים, כאילו רצתה לעורר המשך או להזכיר נשכחות והחיוך המיסתורי לא סר מפניה.
"כן..." הוא אמר בהיסוס ולא הצליח להוסיף מילה, שעה שזרם המבקרים היוצאים סחף אותו החוצה והנכנסים דחפו אותה פנימה.
הוא יצא לרחבה שלפני האולם. עצר לנשום אויר קצת יותר קריר. הסתובב לאחור ולא ראה אותה יותר.
'מי זאת הייתה? מה היא התכוונה?' הירהר לעצמו 'היה בה משהו מוכר. האם הכירה אותי?.. נו, מה שהיה היה... אולי אזכר מי היא יותר מאוחר...'
המשיך לטייל קצת בסביבה וחזר הבייתה. ישב ליד המחשב והתחבר כהרגלו לרשת.
הכל היה משעמם. האתר החברתי-יצירתי עדיין דפוק ורוב הכיף הלך... באתר הצ'אטים הישן, אין עם מי לשוחח. האימייל היה ריק. אתר העיתון חסר תוכן חדש. הכל נראה מאוס. שוב הוא נזכר במראה ובקול המחוייך של אותה דמות מיסתורית בכניסה לתערוכה.
חשב, אולי הייתה מישהי מחברותיו ברשת? לא, היא לא דומה לאף תמונה... מממ... יש כאלו שמופיעים רק בדמות חסרת פנים. אולי מישהי מהן הכירה אותו?
הלך לישון.
באשמורת הלילה האחרונה, התעורר מכוסה זיעה, מתנשם בכבדות, אחרי חלום לא כל כך נעים. 'זאת היא!!! אוי זאת היא!!!?' חשב וכמעט צרח מבהלה ושמחה...
בחלום ראה עצמו מחכה בתור לפני חדר האחות בקופת חולים. צפוף. אנשים ונשים נכנסים ויוצאים. מתווכחים על התור והכל חם דביק ומעצבן.
האחות, אותה אחת שתמיד החליף איתה חיוך או בדיחה קטנה, עומדת כשגבה אליו, אומרת לו לשים על השולחן את הפתק והחומר לזריקה, להיכנס לשכב על שולחן הטיפולים מאחורי הוילון ולגלות את הישבן.
הוא עשה כדבריה, היה מאוד לא נוח לשכב ככה. הסתכל לאחור וראה אותה באה אליו עם מזרק ענקי וחיוך רחב של שמחה, כששתי עיניה התכולות צוחקות אליו מתחת לתלתליה הבלונדיניים...
המזרק נתקע בכאב... והוא התעורר מכוסה בזיעה, מתנשם בכבדות.
'זאת היא!!! אוי זאת היא!!!?' חשב וכמעט צרח מבהלה ושמחה...
קורי השינה התפזרו והוא נזכר באותה אחות חביבה שעבדה בסניף קופת חולים לפני יותר מחמש שנים. בקושי זכר את פניה.
התהפך ושכב על גבו כשהרגשת כאב קל בישבנו.
גם עכשיו, עדיין לא היה בטוח שזאת הייתה היא...
ובכלל... בעצם למה הוא מוטרד?
בסך הכל - סיפור מהתחת... :-)
כל הזכויות שמורות ©
"חברים לנשק" - זיכרון לחללי צה"ל - סיפור אמיתי
"חברים לנשק"- זיכרון לחללי צה"ל -
סיפור אמיתי - מאתרמיאב-
ערב אחד, בערך בשמונה, לקראת מנוחת הלילה, נקראה מחלקה 2 להתייצב מול משרד הפלוגה, עם רובים מכודנים וחגור קל. המ"מ הודיע לחיילים כי...
לקריאת הפוסט
יום חג בכיתה... – בעקבות מעשה שהיה
יום חג בכיתה...
– בעקבות מעשה שהיה - מאתרמיאב -
המקרה היה לפני כמה עשרות שנים. בעוונותיי הרבים, הייתי גם מורה, סיימתי סמינר למורים ואחריו את השרות הצבאי. בזמן שחיכיתי להתחלת הלימודים...
לקריאת הפוסט
פסוקו של יום - סיפור
פסוקו של יום - סיפור - מאתרמיאב
בכל ערב ישבנו, כל אחד במקומו הקבוע מול הטלויזיה.
אותו, הריכוז שלנו, לא עניין בכלל. אמנם, גם הוא תמיד תפס את כורסתו הקבועה, הקיצונית מימין, אבל היה...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
לחלום הפיתרון והוא מהעכוז או כפי שאתה כותב אחות חסודה שהזריקה לך בישבנך ןלפיכך הסיפור מהתחת ... סיום קומי לסיפור רומנטי בלשי, שא ברכה.
תודה על תגובתך.
גישה כזאת של קורא המתחבר לרוח הכותב...
עבור התיחסות כזאת, היה כדאי להביא את הסיפור לכאן. :-)
רמי