הגשמה עצמית

ההגשמה העצמית היא הצורך העליון בפירמידת הצרכים של ד"ר מאסלו והפכה לפיסגת השאיפות של מקום העבודה המודרני.

 לראשונה כאשר פירסם את תאוריית המוטיבציה בשנת 1943 היא צברה פופולאריות מעבר לכותלי האקדמיה.  על פי רובם המכריע של ספרי הלימוד בפסיכולוגיה, הוא מניח כי קיימים צרכים אוניברסליים  המשותפים לכל בני האדם ומניעים אותם. הוא הגדיר חמישה צרכים בסיסיים, הפיזיולוגיים, הבטחון, השייכות, והערכה מהסביבה. החמישית והנעלה מכולם היא ההגשמה העצמית, 

צ'יפ קונלי בעל רשת מלונות הבוטיק השניה בגודלה בארצות הברית, לאחר שענף התיירות נקלע למשבר  בעקבות ה-11 בספטמבר, היה נואש למצוא רעיונות כדי לצאת מן המשבר, ואז הוא נתקל בספרו של מאסלו בחנות ספרים קטנה, וחילק את הפירמידה ל-3 חלקים, כסף,] הכרה, ומשמעות.

הוא החל לארגן ברשת המלונות הכרה בהישגי העובדים, הכלל היה שחייבים לספר גם על מישבהו ממחלקה אחרת, במטרה להגביר את תחושת החיבור והערכה. האווירה בחברה השתנתה. הוא גם דאג לקחת את העובדים לנופש שעד אז נהגו להוציא רקר את המנהלים.

כדי לחבר את עובדיו לתחושת משמעות עמוקה, יזם מפגשי חשיבה קבוצתיים, תרגילים צשיעזרו להם למצוא זוויות נוספות ולמצוא משמעות של נתינה ודאגה, גם בעבודות הנקיון הפשוטות.

מאסלו גדל בבית עני, בסביבה עויינת, להורים קשי יום, מעבר לחמשת השלבים בפירמידה משנת 1943,  המשיך חעקוב ולחקור כל חייו את הקיום האנושי.

פיסגת שאיפותיו היתה לא לנהל אנשים, אלא לתמוך בהתפתחותם הנפשית והרוחנית, בהרצאה שנתן ב-1967 טען אלו שהגשימ ו את עמם והם עדיין מונעים קדימה, נמצאים בתחום מתקדם יותר מההגשמה העצמית, כאשר הם יישאלו מה נותן טעם לחייך? מה נותן לך הסיפוק הרב ביותר? יענו, אמת, טוב לב, ויופי, בני מזל אלו מציין מאסלו, אינם אנוכיים במובן הישן, מה שמספק אותם הוא לא להשיג דברים המשפיעים על העצמי.

בערוב ימיו הוסיף שלב שישי לפירמידה, וקרא לו "ההתעלות מעבר לעצמי"  לאחר שאדם הגשים את מלוא הפוטנציאל של כישוריו ואישיותו, הוא שואף לפרוץ את גבולות העצמי ולהתחברכ לתודעה רחבה יותר.

בשנת 1968 כתב כאשר בני אדם נדמים בהתנהגותם, להיות כל דבר אחר מלבד טובים והגונים, זה משום שהם מגיבים למתח, כאב, או מניעה  של צרכים בסיסיים כגון, הערכה אהבה ובטחון.