"אמא תרזה איננה", דרמה פסיכולוגית מטלטלת, מוצגת בת. חיפה בבימויו של אבישי מילשטיין, עוסקת בדילמות מוסריות, ערכיות ואישיות הקשורות בקסם שטומנת הודו לזרים המסתופפים בצילה והשפעת העולם הרוחני ונציגיו על נפשם ואורח חייהם.

צילום: רדי רובינשטיין

העלילה מתרחשת בכפר נידח בהודו. מוסיקה רגועה נשמעת ברקע. תחושה של מתח מורגשת בחלל. כאילו הזמן עצר מלכת. ארבעה שחקנים מייצגים ארבע דמויות מורכבות, שונות באופיין ובתפיסת עולמן במשחק אותנטי ועוצר נשימה. הם משתוקקים להביא לשינוי סדרי עולם, לחמול על החלש, לפתור את הבעיות האישיות שלהם איש איש בדרכו.

הדרך אינה סוגה בשושנים. ריח הקטורת וניחוח תבלין הפפריקה, בהם נעשה שימוש נרחב באחוזתה של פרנסס (יעל לבנטל המקסימה), שהממון כנראה מצוי בכיסה  - מהווה מקור משיכה לנצלן מקצועי שאמון על מלאכת צייד נשים תועות בנבכי החיים, המחפשות תמיכה רגשית ואהבה. השאנטי השורה על פרנסס מתפוגג כשסריניבס (השחקן ג'ורג' אסקנדר), מסיר את מסכת 'הנדיב הידוע' ומתגלה במלוא קלונו.

הזרקור מופנה לג'יין (קרן צור), אישה נורמטיבית, אם צעירה לילד בן חמש, שנוטשת  יום אחד את הכל ונעלמת בהודו. כשבעלה המודאג של ג’יין מאתר את מקום המצאה ומגיע לאסוף אותה בחזרה אל חיק משפחתה, הוא מגלה שהיא הסתבכה בקשר מסתורי עם אדם מפוקפק העומד בראש ארגון צדקה, שמפעיל מעון לילדים נטושים.

מצבה הנפשי הרגיש של ג'יין מעיד על שינוי עמוק ולא צפוי שעברה במסעה להודו שגורם לה לפקפק ביכולותיה לתפקד כאם ולשפוט מי זקוק לה יותר - בנה הקטן שהשאירה בבית או עשרות היתומים שאין מי שידאג להם ויטפל בהם.

הבעות פניה והתנהגותה של ג'יין משקפות את תחושת חוסר האונים שלה. הסובבים אותה רק מקשים עליה את ההחלטה. כשבעלה מארק (אהוד קנולר) פוגש בה כעבור 7 שבועות להיעדרותה, הוא מתגלה כגבר כוחני בעל מחשבה כוחנית. כל מחשבה שאינה נגזרת מהאמת שלו, לדידו מופרעת. התייחסותו כלפיה מדכאת אותה. היא לא מעזה לדבר איתו וזה מביא אותה לשתיקה גדולה. "אלו חיים מקהי מחשבה של אישה מאוד רגישה ולא מאושרת", מתארת צור את הדמות שהיא מגלמת במחזה, "היא חייבת לברוח כדי להבין איך היא רוצה לחיות".

המשחק המעולה של צור עורר בי אמפתיה והבנה ללבטיה. לאורך המחזה ישבתי דרוכה ופיללתי שהיא תתנער מהעולם המזויף שלפט אותה בזרועותיו וטרף עליה את עולמה. ג'ורג' אסקנדר במשחק מבריק העניק משמעות להגד, "שומר נפשו ירחק". יעל לבנטל בגינוניה 'הרוחניים' נסכה חיוך על שפתיי ועוררה בי זיכרונות של מפגשים שהתאפיינו ב'לבביות יתר'...

ניכר בכל השחקנים שהם שיחקו עם כל הלב והנשמה, הצליחו לשקף צעד אחר צעד את מה שמתחולל בנפשם. לקראת סוף ההצגה, הסצנה בה הם מבצעים בספונטניות ריקוד יפהפה, לצלילי מוזיקה עליזה, ריגשה אותי ונסכה בי אופטימיות. כנראה, שאם באמת רוצים אפשר למצוא  את הדרך להתאחד ולשתף פעולה בכל תחומי החיים.

בקיצור: מחזה מרתק ומרגש. בימוי מעניין ומדויק. טקסט אקטואלי, נוגע ברוח הזמן, שופע 'פנינים', מתסיס ומעורר מחשבה. והשחקנים – אין עליהם. יישר כוח. תיאטרון במיטבו.

זוהי דרמת מתח פסיכולוגית, סוחפת וחושנית, שמתמודדת באומץ עם שאלות נוקבות אודות אורח החיים והערכים המערביים שאנחנו ספוגים בהם, אך גם הודות הנטייה להימשך לשרלטנות רוחנית ולפוליטיקת עולם שלישי בעלת אג'נדה נקמנית.

היוצרים:

כתיבת המחזה: הלן אדמונסון, תרגם ובימוי: המחזאי אבישי מילשטיין, (זוכה פרס התיאטרון הישראלי), תפאורה: אדם קלר, תלבושות: נטשה טוכמן-פוליאק, תאורה: רוני כהן, מוסיקה מקורית: אבי בללי, כוריאוגרפיה ועיצוב תנועה: שרון גל, נגנית ויולה: גליה חי, עוזר במאי: רון גליק.

בהשתתפות:

אוהד קנולר, יעל לבנטל, קרן צור וג'ורג' אסקנדר.

ההצגה עולה בתיאטרון חיפה, רח' פבזנר 50.