מוטקה > בלוגים > מסע > הדרקון הכחול

הדרקון הכחול

את הסיפור "הדרקון הכחול" כתבתי עבור נכדי חובב הדרקונים לפני מספר שנים, לכן הוא מנוקד. כמובן שגם אני חובבת דרקונים ולכן יכולתי להתחבר לכתיבת הסיפור שהופיע וזרם ממני כמו נכתב כבר בתוכי והיה מוכן לצאת לאור. והסיפור, אולי גם סיפורים רבים אחרים שנכתבים גם אם הם סיפורים שנכתבו לילדים הם בעצם גם ל"מבוגרים" מביאי מסרים והתעוררות והכוונה ושינוי לצמיחה, להעזה, לאמונה, לידיעה וחיים מלאי הגשמה
הדרקון הכחול

מִיהוּ הַדְּרָקוֹן  הַכַּחוֹל?
תּוֹשְׁבֵי הָעֵמֶק מְצֻפִּים, מַמְתִּינִים לשובו.
אוּלַי תִּתְּגָשֵׁם הָאַגָּדָה הָעַתִּיקָה והדרקון
הכחול יָשׁוּב וְיֵירָאֵה בֵּשְׁמֵיי הָעֵמֶק?
הֵיכָן הוּא?
הַאִם יָשׁוּב?


הַדְּרָקוֹן הַכָּחֹל
עַל הַר גָּבוֹהַּ חַי לוֹ דְּרָקוֹן. הוּא חַי שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד, מֵאוֹת שָׁנִים, הוּא לֹא זָכַר כְּבָר כַּמָּה מֵאוֹת, שָׁכַח. שָׁכַח כְּבָר אֵיךְ עָפִים אוֹ יוֹרְקִים אֵשׁ, שָׁכַח מַמָּשׁ הַכֹּל. בַּמְּעָרָה בה גר הָיָה אֲגַם מַיִם צְלוּלִים וְהַדְּרָקוֹן נָהַג לִשְׂחוֹת וְלִצְלֹול בָּאֲגַם, צוֹלֵל, עוֹלָה מעָלה, מְנַפְנֵף בִּכְנָפָיו, מתיז מַיִם סָבִיב וְאַחַר כָּךְ יוֹצֵא מפתחַ הַמְּעָרָה, מְנַעֵר אֶת טִיפּוֹת הַמַּיִם מִגּוּפוֹ, מִזְּנָבוֹ, מִכְּנָפָיו וּמִתְחָמם בַּשֶּׁמֶשׁ.
צבְעוֹ שֶׁל הַדְּרָקוֹן הָיָה כָּחֹל, הַקַּשְׂקַשִּׂים שֶׁעַל גּוּפוֹ וּזְנָבוֹ הָיוּ בַּצֶּבַע תכלת עם נצנוצי זהב, הטפרים וּכְנָפָיו הָיוּ כְּסוּפִים. הוּא הָיָה דְּרָקוֹן מְאֹד מַרְשִׁים. לִפְני מֵאוֹת שָׁנִים הָיוּ בְּנֵי הָאָדָם יוֹצְאִים מִבָּתֵּיהֶם לִרְאוֹת אוֹתוֹ במעופו, הֵם הִתְפַּעֲלוּ ממראהו הַיָּפֶה וּמֵהַמָּעוֹף שֶׁלּוֹ וְלֹא פָּחֲדוּ ממנוּ כלַל, הֵם גַּם אָמְרוּ שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא מַגִּיעַ וְעָף מֵעַל בָּתֵּיהֶם הוּא מֵבִיא לָהֶם בְּרָכָה. הַדְּרָקוֹן לֹא יֵדַע אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הוּא גַּם שָׁכַח אֶת הַמָּעוֹף. בִּגְלַל הַשְּׁחִיָּיה בָּאֲגַם וּבִגְלַל שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ זִיכְרוֹנוֹת הוּא חָשַׁב שֶׁהוּא דְּרָקוֹן מַיִם.
לַפְּעָמִים, כְּשֶׁהִתְהָלֵך עַל פִּסְגַּת הָהָר וְהִתְחָמֵם בַּשֶּׁמֶשׁ, הִתְקָרֵב אֶל הַצּוּקִים, הִבִּיט סָבִיב וְחָשַב: מְעַנְייֵן אֵיךְ מַרְגִּישִׁים דְּרָקוֹנִים שֶׁעָפִים, הוּא הֵצִיץ מַטֶּה וְחָשׁ פִּתְאוֹם פָּחַד, אֲנִי עָלוּל לִפֹּול וּלְהִתְרַסֵּק וְזֶה יִהְיֶה הַסּוֹף שֶׁלִּי.
הוּא הִסְתּוֹבֵב בַּזְּהִירוֹת וְחָזַר אֶל הַמְּעָרָה הַבְּטוּחָה. אֲנִי מַעֲדִיף לִשְׂחוֹת בַּאֲגַם הַנִּפְלָא וְלֹא לַנָּסוֹת לָעוּף, זֶה מְסֻכָּן מִדַּי בִּשְׁבִילִי.
בֹּקֶר אַחֵד, כְּמוֹ בְּכָל בֹּקֶר אַחֵר יֵצֵא הַדְּרָקוֹן הַכָּחֹל מֵהַמְּעָרָה, הִבִּיט סְבִיבוֹ, הַבֹּקֶר הָיָה בָּהִיר וְיָפֶה, הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה וְחִימֵמַה  אוֹתוֹ, רוּחַ קַלָּה נָשְבַה וְעֲנָנִים לַבַנִים שָׁטוּ בָּשָׁמַיִים. מִדְרוֹנוֹת הָהָר הָיוּ יְרֻקִּים וְשָׁלַל פְּרָחִים בְּכָל מִינֵי צְבָעִים נִקְּדוּ וְקִשְּׁטוּ אֶת הַשָּׁטִיחַ הַיָּרֹק.  בֵּין הַסְּלָעִים זָרְמוּ מַפָּלִים שֶׁל מַיִם שֶׁהָפְכוּ לַנְּחַלִים. אֲנַמְנֵם קְצָת בַּשֶּׁמֶשׁ הָחַמִימָה, אֹכַל כַּמָּה שֹׁרָשִׁים טְעִימִים וְאַחַר כָּךְ אֶכָּנֵס לַמְּעָרָה לִשְׁחִיָיה, אִם עֲדַיִן אָחוּשׁ רָעָב, אֹוכַל כַּמָּה דָּגִים קְטַנִּים מִדְּגֵי הָאֲגַם, אֵיזֶה יוֹם נִפְלָא.
כְּשֶׁחָזַר פְּנִימָה אֶל הַמְּעָרָה לְאַחֵר שָׁעוֹת, צִפְּתָה לוֹ הַפְתָּעָה, מִישֶׁהוּ נִמְצָא בִּמְעָרָה וְלֹא סְתָם נִמְצָא אֶלָּא גַּם שׂוֹחֶה בַּאֲגַם הַפְּרָטִי שֶׁלּוֹ. הוּא שָׁמַע אֶת קוֹל שִׁכְשׁוּךְ וְפִּכְּפּוּך הַמַּיִם וְהֵבִין שֶׁמִּישֶׁהוּ מְאֹד נֶהֱנֶה שָׁם.  הֲדְרָקוֹן חָשַׁב לְעַצְמוֹ שֶׁאִם הָיָה יוֹדֵעַ לִנְשֹׁף אֵשׁ הוּא הָיָה מַמָּשׁ מַפְחִיד אֶת הָאֹורח הַלֹּא רָצוּי וּמַבְרִיחַ אוֹתוֹ מִשָּׁם, אֲבָל כְּפִי שֶׁסִּפַּרְנוּ לָכֶם הוּא שָׁכַח אֵיךְ נוֹשְׁפִים אֵשׁ וּבכְּלָל חָשַׁב שֶׁהוּא כַּנִּרְאֶה דְּרָקוֹן מים, הוּא נִפְנֵף בִּכְנָפָיו וְקָרָא בְּקוֹל: מִי הוּא זֶה שֶׁמֵּעֵז לְהִיכָּנֵס לַמְּעָרָה שֶׁלִּי וְשוֹחֶה בַּאֲגַם הַפְּרָטִי שֶׁלִּי?
וְאָז... רָאָה אֶת  הָאוֹרֵחַ שׂוֹחֶה אֵלָיו בַּנַּחַת, לְלֹא פַּחַד, עוֹלֶה מִתּוֹךְ הָאֲגַם וּמְחַיֵּיךְ אֵלָיו חִיּוּךְ שָׂמֵחַ בְּיוֹתֵר. הָאוֹרֵחַ הָיָה אִישׁ נָמוּךְ וְרָזֶה עִם שַׁעַר לָבָן וְזָקן קָטָן לָבָן גַּם הוּא, הָאוֹרֵחַ נִגַּשׁ אֶל חֲבִילָה קְטַנָּה שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת עַל שֶׁפַּת הָאֲגַם, הוֹצִיא פִּסַּת בַּד גְּדוֹלָה, נִגֵּב אֶת גּוּפוֹ וְאָז החוָוה קִידָּה לִפְנֵי הַדְּרָקוֹן וְאָמַר: דְּרָקוֹן נִכְבָּד, סָלַח לִי עַל שֶׁפָּלַשְׁתִּי אֶל הַמְּעָרָה שֶׁלְּךָ וְאֶל הָאֲגַם שֶׁלְּךָ לְלֹא רְשׁוּתְךָ, כְּלָל לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה גָּר כָּאן וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁאֲנִי מְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ כְּבָר זְמַן רָב מְאֹד, טִיפַּסְתִּי אֶל רֹאשׁ הָהָר וְעַּייפְתִּי, הרשה לִי לָנוּחַ מְעַט כָּאן. הַדְּרָקוֹן הָיָה קְצָת נָבוֹךְ, הוּא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהָאִישׁ יִבְרַח מִשָּׁם מִיָּד אֲבָל הָאִישׁ דִּבֵּר אֵלָיו בַּנִּימוּס וּלְלֹא כָּל פַּחַד. וְהוּא עָנָה: כֵּן, כֵן, אֶתה יָּכוֹל לָנוּחַ כָּאן.
הָאִישׁ הוֹדָה לַדְּרָקוֹן, לָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְנָעַל אֶת סַנְדָּלָיו, פָּרַשׂ מַחְצֶלֶת, שָׁכַב עַל הַמַּחְצֶלֶת כְּשֶׁהַחֲבִילָה הַקְּטַנָּה מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ וּמִיָּד נִרְדַּם.
בֵּינְתַיִים נִכְנָס הַדְּרָקוֹן לָאֲגַם וְשָׂחָה בַּשֶּׁקֶט בַּשֶּׁקֶט כְּדֵי לֹא לְהָעִיר אֶת הָאֹורֵחַ הַבִּלְתִּי צָפוּי. הוּא חָשַׁב שֶׁהָאִישׁ שֶׁטִּיפֵּס עַד רֹאשׁ הָהָר בְּחִיפּוּשׁ אַחֲרָיו נִרְדַּם כִּי הָיָה עָיֵיף אָז הוּא בַּווַּדַּאי גַּם רָעֵב וְלָכֵן שָׁלָּהּ מִתּוֹךְ מֵי הָאֲגַם שְׁלוֹשָׁה דָּגִים יָפִים וְהִנִּיחַ לִפְנֵי הָאִישׁ.
רָבַץ הַדְּרָקוֹן בְּפִּנַּת הַמְּעָרָה וְהִמְתִּין שֶׁהָאוֹרֵחַ יִתְעוֹרֵר. הִמְתִּין וְהִמְתִּין וְנִרְדַּם גַּם הוּא, הוּא הִתְעוֹרֵר לְמַשְׁמָע קְרִיאוֹת הַשִּׂמְחָה שֶׁל הָאִישׁ: אֵיזֶה יֹפִי!  תּוֹדָה לָךְ עַל נְדִיבוּתְךָ, אָכֵן אֲנִי מְאֹד רָעֵב, אֵצֵא הַחוּצָה וְאָבְעִיר אֵשׁ לִצְלוֹת אֶת הַדָּגִים. יָצָא הָאִישׁ וּבְיָדוֹ הַדָּגִים וְהַדְּרָקוֹן אַחֲרָיו מִתְבּוֹנֵן בַּסַּקְרָנוּת בְּמַעֲשֵׂי הָאִישׁ. הָאִישׁ אָסַף זְרָדִים, קַשׁ, מַקְלוֹת וְעָלִים יְבֵשִׁים, עָרַם אוֹתָם,  לֵעָרֵימַה הִתְבּוֹנֵן בִּדְרָקוֹן, חִיֵּיךְ וְאָמַר: יֵשׁ סִיכּוּי לְאֵיזֶה לְהָבָה קְטַנָּה שֶׁתַּצִּית אֶת הַמְּדוּרָה? הַדְּרָקוֹן הָיָה מַמָּשׁ נָבוֹךְ: אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ להבעיר אֵשׁ. הָאִישׁ לֹא הִתְפַּלֵּא וְלֹא הִתְרַגֵּשׁ לְמִשְמָע הַדְּבָרִים, טוֹב אָבְעִיר אֵשׁ בְּעַצְמִי. הוּא קָם וְהִסְתּוֹבֵב לוֹ בַּשֶּׁטַח לְיַד הַמְּעָרָה וְנִרְאָה היה שהוא מְחַפֵּשׂ מַשֶּׁהוּ, לְבַסּוֹף הֵרִים שְׁתֵּי אֲבָנִים וְהֵבִיא אוֹתָן אֶל עָרֵימַת הֶעֱלִים, לָקַח אֶבֶן בְּכָל כַּף יָד וְהֵחֵל להקיש בָּהֶן, אַחַת בַּשְּׁנִיָּה, לְאַחֵר מִסְפָּר רְגָעִים רָאָה הַדְּרָקוֹן לְתַדְהֵמָתוֹ אֶך נִיתָזִים נִיצוֹצוֹת אֵשׁ מֵהָאֲבָנִים אֶל הַקַּשׁ וְהָעַרֵימָה מַתְחִילָה לְהַעֲלוֹת עָשָׁן וְאַחַר כָּךְ לֶהָבוֹת אֵשׁ מַתְחִילוֹת לְהִסְתַּחְרֵר סְבִיב. הָאִישׁ הוֹסִיף עוֹד עֲנָפִים יְבֵשִׁים וְעַכְשָׁיו הָיְתָה שָׁם מְדוּרָה קְטַנָּה וּנְעִימָה. הָאִישׁ שָׁזַר אֶת שְׁלֹשֶׁת הַדָּגִים עַל עָנָף וְהֵחֵל וְגִלְגֵּל אוֹתָם מִצַּד לְצָד וּמִין נִיחוֹחַ נָעִים הִתְפַּשֵּׁט בַּאֲוִויר. זוֹ תִּהְיֶה סְעוּדָה נֶהֱדֶרֶת אָמַר הָאִישׁ וְחִייֵּךְ בַּהֲנָאָה, אַחֲרֵי הָאֲרוּחָה נֵשֵׁב וּנְפַטְפֵּט קְצָת. הַדְּרָקוֹן הָיָה כָּל כָּךְ מֻפְתָּע מִכָּל הֲהִתְּרָחַשׁוּת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁרַק הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ לֵהֵן. הָאִישׁ יֵשֵׁב וְאָכַל אֶת הַדָּגִים בֵּאִטִּיּוּת וּבֵּהֲנָאָה, כְּשֶׁסִּיֵּים לֶאֱכֹל כִּבָּה אֶת הַמְּדוּרָה, כִּסָּה אוֹתָהּ בְּחוֹל, אַחַר כָּךְ  לָקַח מָקֵל מֵהַמְּדוּרָה וְחָפַר אִתּוֹ בּוֹר, הִכְנִיס אֶת עֲצְמוֹת הָדָגִּים לָבּוֹר כִּסָּה אֶת הַבּוֹר בֵּאֲדָמָה וְהִדֵּק הֵיטֵב. הוּא נִגַּשׁ אֶל מַפָּל הַמַּיִם הַקָּטָן שֶׁהָיָה בְּסָמוּךְ שָׁטַף אֶת פִּיו וְיָדָיו, חָזַר וְיָשָב לֵיָד הַדְּרָקוֹן, פָּתַח וְאָמַר: שְׁמִי קָנְטוּטִי פָּאנְג'וּ וַאֲנִי חוֹקֵר דרָקוֹנִים שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד. דְּרָקוֹנִים מִכָּל הַמִּינִים וְהַסּוּגִים, דְּרָקוֹנִים מִכָּל רַחֲבֵי הָעוֹלָם, וְלָמָּה בָּאֶתִּי לַכָּאן? אֲסַפֵּר לֵךְ עַל כָּךְ. הוּא הוֹצִיא סֵפֶר עָבֶה וְיָשָׁן מְאֹד שֶׁהַכְּרִיכָה שֶׁלּוֹ הֲיְתָה בְּלוּיָה וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ לְצִדּוֹ. הַסֵּפֶר הַזֶּה עַתִּיק מְאֹד וּבָּעַל עֵרֶךְ רָב וְהוּא מְלַווֶּה אוֹתִי לְאוֹרֵךְ כָּל הַדֶּרֶךְ. קִבָּלְתִּי אוֹתוֹ מִמּוֹרִי וְהוּא קִבֵּל אוֹתוֹ מֵהַמּוֹרֶה שֶׁלּוֹ. קנטוטי פאנג'ו פָּתַח אֶת הַסֵּפֶר, דפדף בּוֹ לְאַט וּבַזְּהִירוֹת כִּי הַדַּפִּים היוּ בִּמְקוֹמוֹת מְסֻויָּמִים קְרוּעִים אוֹ שֶׁהָיוּ בָּהֶם חֹורִים, וְאָז הֶרְאָה לִדְרָקוֹן דַּף שֶׁהָיוּ בּוֹ גַּם מָפָּה וְגַם צִיּוּר. הַדְּרָקוֹן הַכָּחֹל נִרְאֶה בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַדְּרָקוֹן שֶׁבְּצִיּוּר. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַדְּרָקוֹן הַזֶּה הוּא אַתָּה אָמַר פאנג'ו, אַקְרִיא לֵךְ מָה כָּתוּב כָּאן בַּסֵּפֶר.
בָּעֵמֶק הַזֶּה, בַּמָּקוֹם הֲמֵצוּיַן כָּאן עַל הַמַּפָּה, היו שִׁשָׁה כְּפָרִים וֵעָל הַהַר הַגָבוֹהַ בֵּיוֹתֵר חָיוּ שִׁשָׁה דְרָקוֹנִים  שֵׁשָמְרוּ עַל שֵׁשֵׁת הַכְּפָרִים. כָּל דְּרָקוֹן הָיָה בֵּצֶבַע אַחֵר וְאֵלֶּה הָיוּ הַצְּבָעִים: אָדֹם כָּחֹל צָהֹב יָרֹק זָהָב וְכֶּסֶף. לְפָנַי מֵאוֹת שָׁנִים הָהָר הַזֶּה הַמֵצוּיָן כָּאן בַּמַּפָּה, הָיָה הַר גָּעַשׁ, כָּיוֹם הוּא הַר גָּעַשׁ כָּבוּי, בְּאוֹתָם יָמִים הוּא הִתְפָּרֵץ, הַלָּבָּה זָרְמָה וְקָבְרָה אֶת הָעֵמֶק כֻּלּוֹ גַּם אֶת הַדְּרָקוֹנִים. אַחֲרֵי עֶשְׂרוֹת שָׁנִים בְּנֵי הָאָדָם שָׁבוּ אֶל הָעֵמֶק וּ בָּנֹוּ בּוֹ שׁוּב אֶת בָּתֵּיהֶם. עִם הַזְּמַן הֵחֵלּוּ אֲנָשִׁים וִילָדִים לֵסָּפֵּר כִּי חָלְמוּ עַל דְּרָקוֹן כָּחֹל שֶׁעָף מֵעַל הָעֵמֶק. הַשְּׁמוּעָה הָזוּ וְהַסִּפּוּרִים עַל הַחֲלוֹמוֹת הָאֵלֶּה הִגִּיעוּ אֵלִי וַאֲנִי כְּחוֹקֵר דְּרָקוֹנִים וָתִיק הֶחְלַטְתִּי לָבוֹא לַכָּאן וְלַחֲקֹור אֶת הַנּוֹשֵׂא מִקָּרוֹב. יָדַעְתִּי שֶׁכְּדֵי לְקַבֵּל תְּשׁוּבוֹת עֲלַי לְטַפֵּס אֶל רֹאשׁ הָהָר וְהִנֵּה לְהַפְתָּעָתִי הַרְבֵּה מָצָאתִי אוֹתְךָ כָּאן. נִרְאָה שֶׁאַתָּה הַדְּרָקוֹן הַשִּׁשִּׁי שֶׁבְּחַבּוּרָה, אַתָּה הוּא זֶה שֶׁנִּיצַּלְתְּ לְפָנַי מֵאוֹת שָׁנִים.     מָה שֶׁכָּתוּב כָּאן בַּסֵּפֶר שֶׁלְּךָ נִרְאָה לִי כְּסִפּוּר לְגַמְרֵי דִּמְיוֹנִי שֶׁהומְצָא עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם, אָמַר הַדְּרָקוֹן, נָכוֹן שֶׁאֲנִי דְּרָקוֹן בַּצֶּבַע כְּחֹל אֲבָל אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לְעוֹף, אֵינֶנִּי מְסֻגָּל לִנְשֹׁף אֵשׁ וְזֶה בַּכְּלָל לֹא מַפְרִיעַ לִי וּבִכְלָל אֵינֶנִּי זוֹכֵר שֶׁהָיוּ לִי עוֹד אַחִים. מֵאָז וּמַתְמִיד הָיִיתִי כָּאן בַּמְּעָרָה הָזוּ. חוּץ מִזֶּה אַחֲרֵי כַּמָּה שָׁעוֹת כָּאן בְּחוּץ אֲנִי רוֹצֶה לְהִיכָּנֵס וְלִשְׂחוֹת בַּאֲגַם הַפְּרָטִי שֶׁלִּי, אַתָּה הָאוֹרֵחַ שֶׁלִּי וְאַתָּה כְּמוּבָן מֻזְמָן גַּם כֵּן. הָיִיתִי רוֹצֶה לָלוּן הַלַּיְלָה בַּמְּעָרָה שֶׁלְּךָ, אמר הָאוֹרֵח קָנְטוּטִי, הַאִם זֶה אֶפְשָׁרִי? כֵּן, כֵּן, בְּהֶחְלֵט, אָמַר הַדְּרָקוֹן הַכָּחֹל.
בַּשֶּׁקֶט שֶׁל הַלַּיְלָה, כָּל אֶחָד מְכֻרְבָּל בְּפִנָּתוֹ, קנטוטי פאנג'ו עַל הַמַּחְצֶלֶת שֶׁלּוֹ וְהַדְּרָקוֹן בְּפִינָּה אַחֶרֶת, נִשְׁמָעָה  שְׁאֵלָה שֵׁהוּפְנֵתַּה אֶל קנטוטי בְּקוֹל חֲרִישִׁי: מָה הָיָה הַשֵּׁם שֶׁלִּי אָז לְפָנַי מֵאוֹת שָׁנִים? בַּשֶּׁקֶט שֶׁל הַלַּיְלָה נִשְׁמָעָה הַתְּשׁוּבָה: שִמְךָ הָיָה סָנִיַאן. וּמָה שְמוֹת אֲחַיי? מַמְשִׁיךְ וְשׁוֹאֵל הַקּוֹל: מָחָר, עוֹנֶה      קָנְטוּטִי בַּקּוֹל מנומנם, מָחָר אֶתֵּן לֵךְ אֶת כָּל הַתְּשׁוּבוֹת.
בָּלַיְלָה יָשַן הָדְרָקוֹן שֵׁינַה חֲסְרַת מֵנוּחַה וְחָלַם חֲלוֹמוֹת עֲל אֵש וְעָשַׁן וְרֵעִידָת אֲדָמָה, בָּחַלוֹם הוּא מָמַש חָש אֶת הָחוֹם וְאֶת הָאָדַמָה שֵנָעַה תָּחְתָּיו. חָּלוֹם אֵחָד זָכַּר, זָכַּר יותר מחלומות אחרים, אֶת הֲתְּחּוּשָה כֵּאִילוּ זֶה קָרַה בֵּרֵגָעִים אֵלֵה, הָדְרָקוֹן חָלַם שֵׁהוּא עָף גָבֹוה מֵעַל הָר גָעַש שֵׁפוֹלֵט לֵהַבוֹת וְעָשַן וְאַז הוּא צוֹנֵחַ וְנוֹפֵל פְּנִימָה. הוּא הִתְעוֹרֵר בֵּבֵּהָלַה, הָיָה חֲשׁוּך עֲדָיִין אֲך בָּחוּץ כְּבָר הִתְחִיל לֵהָאִיר הָשָׁחָר. הָדְרָקוֹן זָחַל בֵּשֵקֵט אֵל הֲאָגַם כֵּדֵי לֹא לֵהָעִיר אֶת הֲאוֹרֵח שֶלוֹ, צָלַל פְּנִימָה, עָלַה מָעלַה וְשָחָה מִקָצֵה אֵחָד שֶל הָאַגַם לָקַצֵה הֲשֵנִי אֲך כֹּל אוֹתוֹ ז&

תגובות  1  אהבו 

968
הי, אפשרי לקבל את המשך הסיפור ?
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

הסוס השחור
בבית ילדותי היו הרבה ספרים, מדפים עמוסים בספרים, ספרי קריאה, ספרי עיון, אינציקלופדיות, תנ"ך, ספרי מדע ואגדות לילדים והיו גם ספרונים קטנים של אגדות ומשלים באנגלית ובערבית ספרותית, שתי שפות שאבא...
לקריאת הפוסט
מתנת הרייקי
מתנת הרייקי אוחזת בכפות ידיי כדור של אור גוונים לו ניצנוצים והוא זוהר מביא מזור אוחזת בכפות ידיי כדור של אור ומתוכו בוקעת ועולה ישות של עץ שעלעליו הם אור ואהבה אוחזת בכפות...
לקריאת הפוסט
מדיטציות, צ'אקרות ועוד...
צ'אקרת הלב זה לא קרה ברגע התובנה ההרגשה שתהליך חיי הוא כמו מפת דרכים אני קשובה למנגינה לתדר שנוצר בתוכי וישנה הידיעה שאספיק הכול - ולכול דבר התזמון הנכון - עכשיו מאיטה את...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה