קלאוס שנקפון שטאופנברג הקצין שניסה לרצוח את היטלר

הוא היה קצין בוורמאכט ארסטוקרט גרמני, היה דמות מפתח בקשר ה-20 ביולי נגד המשטר הנאצי במלחמת העולם השניה.היה שייך לאחת מן המשפחות האצילות בצפון גרמניה.

ב-1926 התגייס לצבא, ב-1933 כאשר עלה אדולף לשלטון מצא ענין בהשקפת עולמה של המפלגה הנאצית, במיוחד שבירת חוזה הוורסאי, מלחמה בשחיתות וקהילה מאוחדת.

כתב לאשתו התושבים הם עירבוביה שלא תיאמן הרבה יהודים שמרגישים בנחת תחת המגלב, ואלפי שבויי מלחמה שיהיו טובים לחקלאות שלנו.

ההחלטה לתמוך בהפיכה היתה רק עם תחילת    מבצע ברברוסה כשהבין שהיטלר לא מתכוון לעצור ושהמלחמה לא תסתיים בנצחון. הגדיר את הנאצים כמחלת דבר, והביע רצון למגרם.

למרות התנגדותו למהלכים של גרמניה במלחמה, התקדם במהירות בשירות הצבאי, ב-1937 קודם לדרגת סרן, בפרוץ המלחמה השתתף בקרבות בפולין, בצרפת, ובברית המועצות, ב-31 במאי 1940 זכה לעיטור הגבוה צלב הברזל מדרגה ראשונה.

ב-1940 נפצע קשה, איבד את עינו השמאלית, את כףיד ימין, ואצבעות ביד שמאל.על כך התלוצץ ואמר בקושי ידעתי מה לעשות עם כל אצבעותי.הסכים לבצע את ההתנקשות בעצמו.

ההתנקשות התרחשה ב-20 ביולי 1944 במאורת הזאב בפרוסיה המזרחית, שטאופנברג הניח מתחת לשולחן תיק ממולכד בעל מנגנון השהיה של 15 דקות כדי להסתלק מהמבנה שם רק חצי מהחומר הנפץ  שהבריח לתוך התיק, זו אחת הסיבות להישרדותו של היטלר, לאחר שראה את הפיצוץ ממרחק, השתכנע שהיטלר נהרג, יצא עם עוזרו מהמחלקה במהירות, הם טסו בחזרה לברלין,אך במהלך הטיסה יצאה ממיפקדתו של היטלר ששרד את ההתנקשות,ליירטם, תחנות הרדיו שהיו בשליטתו שידרו את החדשות שהיטלר עוד בחיים.זמן קצר לאחר מכן נעצרו הקושרים.

הגנרל פרידריך פרום מפקד ארמיית העתודה, ביקש להציג עצמו כמדכא ההתקוממות,  דן את המעורבים למוות, את שטאופנברג אוליברכטפון האטן וקצין נוסף בשם קירנהיים, הם הוצאו להורג על ידי כיתת יורים עוד באותו ערב , בחצר בנדלרבליק לאור פנסי מכונית צבאית, מילותיו האחרונות היו תחי גרמניה הקדושה..... תארו לכם כמה אנשים יכולים היו לשרוד אילו ההתנקשות היתה מצליחה.ולגנרל פרום זה לא עזר הוא הוצא להורג.

זה לא היה הנסיון הראשון, היו כמה נסיונות ביניהם סטודנטים מאוניברסיטת מינכן קבוצה ושמההוורד הלבן שהנהיגו הנס ואחותו סופי, כולם נכשלו והוצאו להורג.

בשנו החמישים עוד נטו הגרמנים לגנות את נסיונות הרצח כבגידה במולדת, בשנות השבעים נטו להתפאר בקושרים ותיארו אותם כחלק מתנועת ההתנגדות, ראוי לציון שרב הגרמנים תמכו בהיטלר עד סוף המלחמה, ממש. 

אני מעריצה גברים אמיצים, אך לא את שטנאופנברג שלחם לצידו של היטלר את כל המלחמות, אין סיבה להניח שהוא ועוזריו היו מנסים לחסל את היטלר אילו סברו שגרמניה יכולה לנצח. דרך התבטאויותיו מבינה אני שהוא היה אנטישמי.