הרקדן הסיני שערק לארה"ב
שונסין היה בן למשפחת איכרים ענייה שהפך לרקדן הסיני המצליח ביותר בעולם.נכנס הוא לדפי ההיסטוריה, סיפןרן יוצא הדופן תועד בספרו האוטוביוגרפי ובסרט הרקדן האחרון של מאו.עשו את זה רקדנים מפורסמים לפניו ואחריו.
ההבדל המרכזי הוא ששונסים לא חלם מעודו לרקוד, אני בא משושלת ארוכה של איכרים עניים, כל מה שרציתי זה לעזור בפרנסת משפחתי, אפילו לא דמיינתי את מה שיקרה, לא אשכח את היום שנכנסו לכיתתי נציגיה של הגב' מאו, זה שינה את מסלול חיי.
בשנותי הראשונות באקדמיה בבייג'ינג נאסר עלינו לצפות בבלט מערבי, הפחד האמיתי שלהם היה שנבין את כוחו של החופש.
אחרי מותו של מאו, התחלנו לצפות בהופעות בלט כמו מפצח האגוזים, שם התעורר בי הספק לגבי החיבור בין פוליטיקה לאמנות, זו היתה אקדמיה צבאית לכל דבר, אימונים מפרכים משמרות קפדניים והרבה מאד אידיאולוגיה מפלגתית, למרות כל הקשיים אני מודה שזה הפך אותי לרקדן מצטיין, גיליתי שם את הבלט שהפך לתשוקתי הגדולה.
לקח לי שנים להבים שהקומוניזם מייצג את הרשע המוחלט, שהמחיר שהוא גובה הוא נוראי.
אם הייתי נשאר בסין יכול להיות שהייתי רקדן מוגבל, המשפחה בסין היא ערך עליון, זה עזר לי לתמוך במשפחתי.
לאחר פרישתי הייתי צריך לפרנס אשה ושלושה ילדים, אני מתגעגע לעולם הקסום של הבמה, מרגיש בר מזל שחייתי בתרבות שונה, שמאפשרת לך לעוף, הפכתי לאדם עשיר, אך לעולם לא אנטוש את המסורת והערכים הסיניים, אני רואה את עצמי כשגריר בין התרבות המערבית לתרבות המזרחית מבלי להתכוון לקחתי על עצמי תפקיד של שגריר.
נ.ב. הסרט "הרקדן האחרון של מאו" הוא סרט אוטוביוגרפי של שונסין מרתק.