בילוי גם בגיל השלישי.

לפני שנתחיל - כל מה שנכתב הוא פרי דמיוני ואין קשר בין מה שנכתב למציאות אז את הכל לקחת בערבון מוגבל.

שלום רב, שמי יוחנן ואני בן 74. לפני כמה שנים התאלמנתי מאשתי ואני חי ב-7 השנים האחרונות
בגפי אחרי ש-46 שנים קודם לכן עוד מאז שהתשחררתי מהצבא  חייתי עם אשתי ז"ל.

אין יום שעובר שאני לא חושב עליה ועל מה שעברנו במהלך תקופה נכבדת מחיינו.
גידלנו 3 ילדים לתפארת שהפכו עם השנים למנכ"לים נחשבים בחברות בינלאומיות ויש לנו 8 נכדים
החלקם הפכו לקצינים בכירים ואחרים השתלבו בעולם ההייטק והיום הם מסודרים מבחינה כלכלית.
בהיותי צעיר, הצלחתי להקים עסק בזיעת אפי שעד גיל 50 החזקתי בו ואז כרעם ביום בהיר הציעו
לי למכור אותו ולקבל עליו סכום עצום שבהחלט הספיק לי  ויספיק לדורות הבאים שלי במידה וישתמשו
בו בתבונה.

אני גר כיום לבד עם המטפלת הפיליפינית שלי מזה לא בגלל שאני לא יכול לזוז או בגלל שאני לא רואה
אלא בגלל שיש לי נטייה לשכוח דברים ויש אומרים שאני בשלבים הראשונים של הדמנציה.

אבל אני מרגיש די צלול ואני יודע מה אני עושה וכשהתחילו סימנים לכך החלטתי לכתוב את הירושה
שלי ולחלק בין בני משפחתי כדי שלא יהיו מריבות לאחר מותי.
אחרי שאשתי ז"ל נפטרה היה לי קשה לחזור לשגרה אבל אחרי שנתיים שהייתי לבד, ממש אחרי
שהגעתי לגיל פנסיה, נכדיי ניסו לארגן לי דייט במועדון אליו הייתי הולך כדי שלא אשאר לבד בתקופה הזאת של חיי אבל האמת היא שאני די נדלקתי על העוזרת שלי.

האמת היא שאני לא אחד שיושב בבית ומחכה לתה של השעה 16:00, אני די פעיל, הולך למכון כושר, שוחה 3 פעמים בשבוע ויוצא לטיולים. עדיין יש לי רכב ואני עדיין נוהג ודווקא אני נהג לא רע.
אני מרגיש די עירני. אני רוצה גם לספר לכם משהו שיישאר בינינו, פעם אחת העוזרת שלי התחילה איתי
כשנסענו בדרך לטיול בקיסריה.
עצרנו בחדר לפי שעה שאני עוד זוכר שלפני שנים רבות ביקרתי בו יחד עם אשתי ושם חווינו אינטימיות.
זה היה בחדר לפי שעה בחיפה ובאמת עברנו כמה שעות של פנטזיות.
אבל זה לא חזר על עצמו שוב כי לא רציתי שהמשפחה שלי תתחיל לחשוב עליי כלא יציב.
האמת היא שאינטימיות לא חסרה לי ואני לא צריך אותה כלל. 
טוב לי בחיים שלי, רוצה להעביר אותם בשלווה עד יומי האחרון עם המשפחה האהובה שלי
ועם המטפלת המסורה שלי.