מחלקים לכם כרטיסים למופע של האחים אסנר השבוע - במוצאי יום העצמאות!

היתה לי אחות גדולה ממני בכשמונה שנים. לצערי הרב, היא נפטרה לפני כשתים עשרה שנה ממחלת הסרטן.



אחותי ז"ל, היתה חכמה מאד! בעלת ראש מבריק! הקימה וניהלה בבי"ח סורוקה בנק עור. גידלה עור להשתלות ועזרה להמון אנשים...

תמיד התגאתי בה ובהשגיה. רציתי לדמות לה ושמחתי כשהשוו אותי אליה...



ברצוני לספר סיפור מצחיק מילדותינו, שעד היום אני ובני משפחתי צוחקים כשנזכרים בו:

אימי ז"ל היתה בשלנית ואופה מעולה.

פעם הכינה אימי עוגת רולדה משגעת, ממולאת בקרם בטעם קפה, ללקק את אצבעות...העוגה חוסלה במהרה, וכמעט לא נשאר ממנה. אחותי היקרה, רצתה להשאיר לי חתיכה אחרונה מהעוגה. היא שמה את החתיכה האחרונה על צלחת שקופה שעמדה על השולחן,

אך לא שמה לב לכך, שבצלחת השקופה היה קודם מלפפון חמוץ...

כמובן שלא ניתן היה לאכול את חתיכת העוגה שנישארה... והסיפור היה לבדיחה שכולנו צחקנו ממנו שוב ושוב...

 

הקטע המיוחד היה עם אחי שיבדל לחיים ארוכים ואחותי ז"ל.  אחי ואחותי היו גדולים ממני ב 14 שנים. בימים שעדיין לא היתה מכונית לכל אחד ולהוריי היה רק טוסטוס היינו נוסעים לבקר את הדודים בכפר כאשר אימי ואבי על הטוסטוס ,אחותי על אופניים וגם אחי. כל הדרך הם היו מחליפים בינהם את ה"חבילה" היקרה הלו היא אני. כך זכינו כל שבת לנסוע לדודים ואת הקטעים המאושרים בחיי אני זוכרת שהעברנו בכפר. בין הפרדסים, הפרות והטלאים. גם יום אחד זה הסתיים בכך שהחבל של הטלה הסתבך לי בין הרגליים נפלתי ושברתי את היד. הובלתי מיד , כמובן לא באופניים, לבית החולים הקרוב ושם גיבסו לי את היד. חוויה שלא אשכח מני רבות. תמיד ובכל מקום נשארתי האחות הקטנה.