המחזה "הפקר" - העולה בת' באר שבע בבימויו של עידו ריקלין, ממחיש את משמעותו של הרוע, מתאר את מאבקן של נשים לשרוד בים של תוהו ולמצוא דרך לתיקון ולנחמה.
צילום: מעיין קאופמן
המחזאית האמריקאית, לין נוטאג' כתבה את המחזה, "ruined"שזיכה אותה בפרס פוליצר, הראשון שלה מבין שניים.
אחרי 10 שנים מעלה תיאטרון באר שבע את המחזה תחת השם "הפקר" בבימויו של עידו ריקלין. לדבריו, המחזה מתרחש אמנם באפריקה, אבל עוסק בזוועות המלחמה באשר היא, ובאלימות נגד נשים באשר היא.
תקציר
מאמא נאדי (בגילומה הנפלא של שרה וינו אלעד) מנהלת עסק בלב היער הטרופי. גברים באים לבית של מאמא, בשביל הבירה, הביליארד, המוסיקה, והנשים - ״הבנות של מאמא״, הנאלצות 'למכור את חסדיהן' ליצורים המגעילים שפוקדים את הבית של מאמא - חיילים, משני המחנות היריבים במלחמת אחים אכזרית באזור שאין בו גבולות. "שטח הפקר".
למעשה, ה״בנות״ הן קורבנות של מעשי אונס וטרור. הן נמצאות במלכוד, דרך ללא מוצא. בני משפחתן התנערו מהן והפקירו אותן לגורלן. השאלה היא כמה זמן אפשר לשרוד על שפת התהום ובאיזה מחיר?!
אור אפלולי. קול תופים רועם המושמע בתחילת ההצגה מבשר את הדרמה העומדת להתחולל. אווירה של כובד, פחד ודריכות שוררת באולם.
צריך עצבים חזקים כדי לצפות במחזה. הקהל ברובו גילה 'גבורה' ונשאר עד סוף המחזה, שנמשך למעלה משעתיים וגם זיכה את השחקנים במחיאות כפיים ממושכות.
קשה לתאר במילים את מה שעברו "הבנות של מאמא". אפילו גיהנום זוהי לא ההגדרה המדויקת. זוועת עולם.
נגעה במיוחד ללבי השחקנית רעות אלוש, שגילמה את תפקידה של סופי, בעלת הגוף השסוע, שניסתה באמצעות שירה לצלילי התזמורת למצוא כמה 'רגעים של חסד' בלי שאיזה גבר ישלח יד ויצמיד אותה לחיקו. היה שווה לי לצפות בהצגה בעיקר כדי להאזין לקולה המרגש של אלוש, שהמס את לבי.
כשהיא הגיעה ל'מועדון המבוקש ביותר באזור', מאמא נאדי סירבה בתחילה לקבל אותה וכינתה אותה "סחורה פגומה", אך כשגילתה שסופי יודעת לנהל חשבונות, הפקידה בידה את רישום ההכנסות וההוצאות – תפקיד שפיתה את סופי לבצע מעילה. כשנתפסה בקלקלתה אמרה שהיא זקוקה לכסף כדי לתקן את גופה ולחוש אישה. דבריה סדקו את חומת הנוקשות והאטימות של המאמא, שמעל הכל היא אשה (ולא רק סוחרת). היא אפשרה לסופי להישאר במסבאה בתנאי שלא תשוב לסורה וזו המשיכה לשרת במקום על תקן של 'אסיר על תנאי'.
כל השחקניות שגילמו את תפקיד "הבנות" ביצעו אותו היטב ובאותנתיות ראויה לשבח. נהניתי לראות איך מאמא נאדי, במשחק מעולה, היתלה בגברים ובחושיה החדים ידעה בדיוק כיצד להתנהג, גם כשחייה עמדו במבחן. הגברים במחזה, מילאו את תפקידם כראוי. הם לא הצטרכו להתאמץ במיוחד כדי לשכנע שהם חיות אדם.
לא צריך יותר מדי 'חיזוקים' כדי לדעת באיזה עולם אנחנו חיים. ואם מישהו זקוק ל'התעוררות', המציאות תתגלה בפניו במלוא פארה במחזה. תיהנו.
היוצרים:
מאת: לין נוטאג', נוסח עברי ובימוי: עידו ריקלין, מוסיקה מקורית ועיבודים: אלדד לידור, תופים: דני שפירא, גיטרה: אבנר טואג, תאורה: עדי שימרוני, תפאורה: אלכסנדר (סשה) ליסיאנסקי, תלבושות: אולה שבצוב, תנועה: אריאל וולף, קרבות במה: אורי בוסתן.
בהשתתפות: שרה וינו אלעד , רעות אלוש, איתמר אליהו, אודי בן דוד, פיני גואטה, אבנר טואג (גיטריסט), אורן כהן, גיל ארי כהן, עודד לאופולד, דניאל מנוחין, ספיר מנור, אמיר קריאף, דני שפירא (מתופף), מעיין תורג'מן.
"הפקר" - דרמה מסעירה המלמדת על מחירה של המלחמה ועל התקווה לשבת אחים גם יחד.
ההצגות הבאות:
25/7/19 20:30,
27/7/19 20:30
28-31/7/19 יום חמישי 20:30, מוצ"ש 21:00
ראשון - רביעי 20:30
שני: 17:00
תיאטרון באר-שבע