ארץ ישראל אותה אני זוכר

היגעתי לארץ שנה לאחר קום המדינה.הייתי ילדה קטנה ביסודי.שלחו אותי לקנות לחם וחלב.בחו"ל היתה לנו עוזרת שגרה בביתנו ועשתה הכל(עוד מעט אגיע לפואנטה)היתה זו הפעם הראשונה שהייתי צריכה לעשות משהו למען הבית.היגעתי למכלת אחת והיה רק חלב.הלכתי למכלת השנייה(בקושי דיברתי עברית)וביקשתי לקנות לחם.בעל המכלת התחיל לצעוק עלי בכל הכח"איפה שקנית חלב שם תקני את הלחם"ניבהלתי והתחלתי לבכות.הוא המשיך בשלו.ואף אחד לא פנה להרגיע אותי.
אז איך אתה יכול לומר שפעם האנשים היו טובים יותר?(ואני אפילו ווזווזית לבנה אם אתה רוצה לדעת.אז אפילו תרוץ הצבע לא היה להם)

אני פוגשת בחיי היום יום אנשים מופלאים שאוהבים לעזור לזולת.מתנדבים ותורמים ועוזרים,למשל ב"עמך"לניצולי השואה,.כשגרתי לבד,(גם היום אבל בבניין אחר)השכנה שלי היתה יורדת יום יום למטה,אז בדרך היתה מקישה על דלתי לבדוק אם הכל בסדר איתי(איני חולה ,רק בגלל שהייתי לבד)אין סוף למעשים הטובים שאני רואה נעשים מדי יום.רק התיקשורת הרי לא תכתוב,היום יום יפה,ורשימה שלמה של מעשים טובים שנעשו.כי פרנסתה היא הליכלוכים כי זה מעניין יותר את הציבור.כי בתור ציבור,האנשים נהנו תמיד לעמוד בכיכר העיר ולצפות בהוצאות להורג ולא היה חשוב להם לבדוק אם האדם חף מפשע.אבל בתור יחידים,הדבר שונה.אם תמצא לומר "הציבור בנוי מיחידים"מבחינה פסיכולוגית כשהאדם בציבור-הוא מישתנה מבחינת לקיחת אחריות הוא קצת נוהה אחרי העדר.לא עלינו.

לא כל העם איגואיסט, גונב, מועל באמון ומתחמק מחובות.
יש בציבור אנשים נפלאים, יפי נפש העוזרים לזולת מתנדבים ועוזרים כפי יכולתם. לא בהן עסקינן, כי אם בחלק האחר שהציבור בישראל לא הכיר עד קום המדינה.
לידיעתך שינויי התנהגות יכולים להתהוות במהירות אדירה מעבר למצופה.

אני חושב שדבריה של טובה נכונים, וראייתך אינה טועה כל כך, אלא נובעת מהדחקה מסויימת של אמת, שכנראה אינך מסוגל לעכל. שאלת "מה גרם לכל זה? לי אין תשובה, אולי למי מכם יש תשובה?", כן דטו, התשובה היא - כולנו. אתה, אני והאחרים. הנקודה היא, כמו רוב הדברים בחיינו, היחסיות הכמותית, בין דברים. היום יש דברים, ביותר ופחות, מאשר היה אז. אז היה פחות מה לגנוב, אז הסתפקו בפחות, אז גרו יותר צפוף בבית, אז ההתנהלות היתה יותר קשה פיסית, אז התיקשורת האנושית היתה יותר בין אישית, אז, בהכללה, ישנו יותר, אז נסמכו יותר על בסיס היות האדם אדם, אז התגרשו פחות, ועוד אינספור כיו"ב. כן, אז רצחו פחות, הישוב בזמן הקמת המדינה, מנה כשש מאות אלף איש. לארץ הגיעה כמות אדירה של עולים ממקומות שונים ומתרבויות שונות, הווה אומר מנטליות שונה, ונוהגים שונים, חלק גדול מהעולים נתקל ביכולת קיום דלה כאפסית, תוך צרכי קיום בסיסיים, השלטון רצה עליה, אך בהכללה, נהג אפליה לרעה בעולים, השלטון ואוכלוסיית הארץ, נהגו בעולים "המזרחיים" בצורה משפילה, המבוססת על ה"אנחנו והם". גם במלחמת השחרור היו עריקים, אפילו היו ממונים על לכידת עריקים, כן היום אולי יש יותר, וכמו שכתבתי קודם, הכל עניין של יחסיות כמותית, ואם אתה שואל איך?, התשובה בידיך, בעצם שאלתך, גש לראי והתשובה לפניך במראה, במילה האומרת, כך. לא בעזרת קלפי או כיו"ב, זה עניין של נכונות ועשיה, ואתה, כמוני, כמו רובנו המוחלט, לא עושים, אלא סתם מברברים. בעצם שאלתך, אתה כבר יודע, כל התשובות מצויות אצלך, ומתוך עצלות וחוסר נוחיות, אינך עושה, ומברבר, בדיוק כמוני. מתחתנים?

לחלק מדבריך אני מסכים,שלארץ הגיעה כמות גדולה של עולים ממקומות שונים ושחלק מהציבור ומהשלטון נהגו בהפליה לרעה בעולים.
באשר לי, אני מסתכל בראי ורועה נער בבית הספר ובתנועת הנוער החלוצית מתנדב ללמד עברית במעברות, מקיים מפגשי חברה עם עולים חדשים, תורם מזמני וממרצי לקרוב לבבות בין הוותיקים לעולים החדשים. לא גנבתי, לא רצחתי, לא אנסתי ולא מעלתי, וכמוני גם חברי אשר אתם גדלתי ואתם שרתתי בצבא ובמילואים.
שאלתי: מה אתה עשית ועושה למעט האשמות של כל הציבור?

רציתי להגיב אולם לאחר שקראתי את דברי עמיר נוכחתי שהוא הביע את מה שאני ואחרים כמוני חושבים.
החיים בטרום מדינה היו שונים. קשה להסביר בדיוק את האוירה למי שלא חי את התקופה. היינו מעטים וחיינו בחוסר אולי לא בחוסר לגבי אותה תקופה . כך חיו כולם בצניעות ובמחסור. לא התלוננו מפני שלא היה בפני מי להתלונן. היום התקופת השפע שבאה לעולם אנו עושים השוואה והיא אינה נותנת לנו תמונה נכונה. אנו משוים את החיים דאז לאלו של היום ומציירים את העבר בצבעים שחורים. זה עיוות של התמונה. חיינו באושר עם המחסור של אותה תקופה. . היו גנבות והיו רציחות גם של מדינאים(זוכרים את רצח ארלוזורוה) אלא שהתיקשורת עבדה לאט ולא כל הידיעות הגיעו לציבור הרחב. אני בטוח שהציבור אז לא ידע על הפושע שחי לא רחוק משכונתנו וניהל מידי פעם קרבות אקדחים עם המשטרה. רבים גם לא שמעו על רציחות רומנטיות שלא הגיעו לידיעת הציבור הרחב. היו כל הדברים הרעים שקורים בכל מדינה אולם לא הייתה תיקשורת שדיווחה עליהם.
אז ידידי , לא הכל שחור היום. יש גנבות ויש רציחות ויש ויש אלא שהיום הידיעות מגיעות אלינו תוך דקות בכל הפיתוחים של אמצעי התיקשורת הם נראים קשים מפני שאנו היום מדינה עם 8 מליון אזרחים . היחס של הפשיעות אולי לא השתנה אולם הוא רב ומגיע אליך בצרורות. אז יש לנו מדינה ויש בה גם דברים טובים. אנשים שמוכנים להילחם עבור מטרות טובות . יש לנו ציבור שנענה לתרום למחוסרי יכולת, להאכיל עניים ולשלוח אנשים לניתוחים דחופים.
השתמטות משרות צבאי? היה גם היה במלחמת העצמאות. בעלי ההון שלחו ילדיהם לחו"ל. היום ישנה השתטות שאינה משמעותית אם נוציא מהמשוואה את הדתיים שזו בעיה סבוכה.
לאחר שאני שומע מה קורא במדינות אחרות כמו אמריקה, רוסיה וגם מדינות באירופה אז אני לא מחליף את המדינה. מה שקורה שם הוא זוועה. רציחות בסיטונות , חטיפות, אונס. אצלנו זה בקטן.

אתה זוכר את מה שאתה רוצה לזכור או שאתה מנסה לייפות ולשכתב את המציאות
שאלת למי יש תשובה מדוע היגענו למצב של שינאת אחים, ובכן לא היינו אף פעם כדבריך "משפחה אחת גדולה" ערב קום המדינה, המדינה הייתה שסועה ומפולגת והגיעה אף כמעת למלחמת אחים ! להזכירך ולו רק את אלטלנה... ואם אינך יודע על מה אני מדבר עיין בספרי ההיסטוריה קרא גם על הפילוג בין האצל והלחי לבין ההגנה (שהיה הבסיס להקמת צהל)
להזכירך גם את "הפנקס האדום":שהיה החברות בהסתתדרות ופתח דלתות הממשל רק לחברים.
מעונין שאני המשיך??
השתמשת במילים יפות אך ריקות מתוכן
(מקווה שלא תימחק את הפוסט הנ"ל)

ליעקב הדס-שבוע טוב.
בניגוד לך אינני איש פוליטי ולא מערב מין שאינו במינו ואינני מתכוון למחוק את תגובתך.
לידיעתך: מפקד "אלטלנה" אליהו לנקין ז"ל היה אחיו של יעקב לניר ז"ל שהיה מראשי המוסד ומזוהה עם מפלגת מפא"י.
חילוקי דעות ואי הסכמה מתגלעים בין בני משפחה ובין ידידים ואבי כל רע בנושאים פוליטיים ומדיניים.
באשר ל"פנקס האדום "הינה תולדה של פוליטיקה מלוכלכת בשנות החמישים, לאחר קום המדינה כשמפא"י הייתה בשלטון וניהלה את שרות המדינה ובקשה להיטיב עם אנשיה, ולא לפני קום המדינה.
בשכונה בה גרתי בירושלים, חיינו בהרמוניה אנשי אצ"ל לח"י וההגנה
חילונים ודתיים, אשכנזים וספרדים ודאגנו זה לזה עם כל הלב.
משפחתי מעולם לא נשאה פנקס אדום, וזה לא הפריע לאבי לקבל עבודה כמנהל עבודה "בסולל בונה" ולאחי לעבוד בעירית ירושלים כפקיד בכיר ולי להיות מנהל סניף בנק בירושלים.

נראה לי שזה שם מתאים לך, ואני מאד מכבד אותו. אינני יודע מהו הצדק שאתה רודף, כי לפי שימך, ייתכן בהחלט, שאתה רודף אחרי הצדק, כדי לאסרו, שריף, לא?!, מה עשיתי? שמע והפנם, לא עשיתי כלום, הרגתי, רצחתי, גנבתי, זייפתי, אנסתי, רימיתי, מספיק? אני מקווה שנרגעת. חוץ מזה זכותי לדבר, פה בארץ שהישתנתה לשלילה מדהימה לבחינתך. השוני בינינו הינו התיחסות כמותית שונה, לדברים שונים. ממה שכתבת שעשית לעולים, אני יכול להוריד כובע לפניך, אך ברור לי שתועלתך היתה בעיקר לעצמך ולריגשותיך. כאשר אדם במצוקה כלכלית, וכך היו רוב העולים, עזרה להטבת מצבם הכלכלי, בין אם תעסוקה או כסף, זו העזרה המשמעותית באותו זמן. עם כל הדמוקרטיה שלנו, מפאי, השליטה של אותם זמנים, היתה דיקטטורית לא מעט, והעדפותיה ועקרונותיה, קבעו הרבה פעמים את חייהם של עולים, וקבוצות אוכלוסיה שונות בארץ. ראה, אם אתה רוצה תשומת לב, אין לי בעייה לומר שאתה גאון, אם זה יספק אותך, רק עצה אחת, ברר מול עצמך אם אתה בקיבעונות שונים, ונסה להיפתח מכך, אתה בהחלט איש פוליטי, כך רובנו, בדרך כלל, ועצם כתיבתך פה מורה על כך בוודאות. זו כבר הפעם השניה בשבועיים האחרונים, בה אני מצטט מויקיפדיה, חלק מהגדרת המושג פוליטיקה, ובכן "מדיניות (פוליטיקה) היא תחום הפעילות האנושית העוסק בכוחות הפועלים בחברה או במדינה, בשימוש שנעשה בהם ובחלוקתם. בישראל נוהגים להשתמש במילים 'מדיניות' ו-'פוליטיקה' הן במובן הצר והן במובן הרחב שלהן". אני מעריך שאתה מבין את הכתוב.חוץ מזה, אינני מאשים את כל הציבור, אך אני סבור שאני, וגם אתה, כלולים בחלק שהביא למצב מדינתנו, בין אם אני משתין ישר, או בקשת. שבוע טוב שריף.

קיבלתי מאיש בלוג זה הודעה ב"פרטי", בה הוא מרחיב את ידיעותי, לגביו ולגבי משפחתו, וכן בהקשר לעזרתו לעולים החדשים. לצערי בלוג זה כבר אינו נמצא בבלוגיה, אך החלטתי לכתוב פה, מלבד בפרטי, שאני מתנצל על חלק מדברי בתגובה קודמת, שהיו מוגזמים באמירתם, לכותב הבלוג. אני בהחלט מבקש סליחה מדורש טוב וצדק, ומקווה שאלמד מטעותי זו, לא רק לגביו, אלא בכלל. עמיר