חמיד וחמידה

חמידה וחמיד נולדו בהפרש של כמה דקות, וכבר מהפעם הראשונה שהביטו זה בזו היתה אהבתם שלמה ועגולה וללא מתום ורבב.

הם היו ילדים מאוהבים, ואחר כך נערים מאוהבים, ולבסוף מימשו את אהבתם כמבוגרים.

חמיד עבד קשה בשדה, אך מידי חודש בחודשו, בראשון בכל חודש, היה עולה אל העיר הגדולה וקונה לחמידה מתנה יקרה.

וכך התנהלו חייהם ממתנת אהבה אחת למשניה, בראשון בכל חודש. נולדו להם שבעה ילדים חמודים ובריאים, וחייהם היו יפים.

לפעמים קשה היה להם להאמין עד כמה הם היו מאושרים גם כך, ברבות הימים

יום אחד כשחמידה וחמיד כבר לא היו צעירים, ושיבה זרקה בשערם, וקמטים בפניהם, הלך חמיד לדרכו לחנות המתנות בעיר הגדולה, ולתדהמתו גילה כי לא נותרה בחנות, ולו מתנה קטנה אחת שעדיין לא רכש לחמידה אהובתו.

המוכר שראה במצוקתו, מייד זינק למחסנו ושלף משם חפץ גדול עטוף ניירות רבים. "זוהי", כך סך לחמיד, "מתנת האהבה המושלמת.

משהו חדש, הגיע רק לפני יומיים מאמריקה. זוהי מראה בה משתקף העולם".

והוא הסיר את הניירות להראות לחמיד את הפלא הגדול. "כך תוכל חמידה להתבונן ביופייה הרב, לראות את עצמה כפי שאתה רואה אותה בכל יום ויום, ולהיות שמחה עד בלי די"

. התלהב חמיד מן המתנה החדשה לקח אותה, חזר לביתו, והניחה למרגלות מיטת אישתו כפי שעשה, מידי חודש בחודשו, זה שלושים ושלוש שנה.

בבוקר מעט אחרי שהלך חמיד לעבודתו בשדה, הסירה חמידה הנרגשת והלהוטה לגלות את מתנת אהובה את עטיפות הנייר ומשהתבוננה במראה נפלו פניה.

"חמיד שלי", חשבה, "הוא הביא לי תמונה של אישה זקנה ומכוערת ששערה לבן ופניה קמוטים. ודאי רצה לרמוז לי כי הגיעה שעתי ללכת, וכי הוא חפץ באישה יפה וצעירה תחתי".

בצערה אספה מעט מבגדיה על חמורה, ויצאה את הבית ללא כל כווונה לחזור אליו לעולם.

לאחר מספר שעות בדרכים התישבה חמידה ליד מעין קטן והחלה בוכה בכי גדול.

אל המעין הגיע דרוויש זקן, שערו וגלימתו לבנים, וזקנו הארוך מגיע עד ברכיו. "מה לך חמידה כי תבכי ?" שאל. וחמידה סיפרה לו את סיפור המתנה המכאיבה.

"התבונני במי המעין המפכים כאן ביקש הדרוויש. מה את רואה ?" "אני רואה אישה יפה שפניה עזות ורבות מבע", אמרה חמידה. "וזה כל הסוד" אמר לה - "הגבר, הוא רואה את האישה כמו המעיין, בעיניים של הלב שלו. מבעדן, היא תמיד האישה היפה .שעיניה עזות ורבות מבע"...

בא במייל