לו יכולתי
משהו התעופף פתאום מתוכי
אל המקום שבו עמדת קודם
לחבק את מתאר האין-חומר.
לו יכולתי
הייתי שואבת אותך מתוך קליפתך
אל מקום האין-זמן.
היינו מתערסלים בחיק הרוח
מציירים באויר
צורות שאין להן צורה.
נושמים ביחד
עד אין-נשימה.
אתגר סיפור ילדות - המסע שנסע בלעדיי
ילדים קטנים יושבים ברכבת, לא יודעים למה, נוסעים - לא יודעים לאן. ואני ביניהם,מוחים עיניהם הזולגות בשרוול חולצתם ומביטים בתמיהה במטפלות המלוות אותם ובחבריהם למסע,שגם אפיהם אדומים מבכי. הורים...
לקריאת הפוסט
השדים שלו והשדים שלה
השדים שלו
פגשו את השדים שלה,
נלפתו גוף אל גוף
ושפה אל שפה
בחיבוק עז
אוהב - חונק
כמו מתגוששים בזירה מרופדת
סדיני משי וכריות קטיפה.
לשונות אש נשלפו
ליחכו כל חלקה
ולא מצאושפה...
לקריאת הפוסט
יונים
יונים הומיות
כמו בשירים
מחרבנות לי על הכביסה
אני מגרשת אותן במטאטא,
אין לי זמן לשירים עכשיו...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
אני כל-כך שמחה שהצלחתי לתת ביטוי לערטילאיות
ואת קלטת את זה.
וזה באמת ערטילאי כי הפניה היא בדמיון אל מישהו שכבר איננו כאן.
שבוע טוב אלישבע