מוטקה > בלוגים > הבלוג של יעקב גרשון > הדג שהועלה קורבן

הדג שהועלה קורבן

סבא הרב פסק שיש להשמיד את הנורדי עם ראש הדג לפי דין תורה. בצער רב ניכנענו לבקשה-דרישה .....
הדג שהועלה  קורבן

"הוא הגיע" נשמעה צעקה של יוסי שהתלהב מבואו של סבא יעקב. . היה זה ארוע מיוחד שבו הטריח עצמו הרב יעקב להגיע מחיפה לתל אביב . האוטובוס מחיפה הגיע עד שדרות רוטשילד ומשם שכר הרב דליג'נס רתום לשני סוסים שהוביל אותו לבית בתו לאה. עמדנו במרפסת שלושה דרדקים מוכנים להקביל את פניו ראשון ניגש אחי בן ה8 מנשק את ידו של הרב ותוך כדי כך זוכה לקבל מטבע שילינג שבזמנו היה בעל ערך רב ביחוד לילד . אחריו ניגשתי ונישקתי את ידי הרב וגם אני זכיתי לקבל שילינג. .אחרונה ניגשה אחותי בת החמש וכך חזר הרטואל על עצמו בכל ביקור כזה.

לאחר קבלת הפנים צעד הרב לעבר בריכת הדגים . הוא בחן את המבנה וחיוך התפשט על שפתיו. הוא ידע שניצח והיה מרוצה מכך הרב לא ידע אילו ויכוחים התנהלו בין בני הבית על בקשתו של הרב לרוצץ את ראשו של הפסל שהיה מוצב בפיתחה של הבריכה דרכה זרמו המים לבריכה.

שכננו יערי היה אמן דגול ובין היתר יצר פסלים. באחד הביקורים בביתינו הציע לבנות פסל של דיג נורדי אוחז בידו דג כשמפיו יזרמו מים לבריכה. שמחנו להצעה והפסל היה יצירה מופלאה כשכל האורחים שיבחו אותה. . אולם אליה וקוץ בה. סבא יעקב הרב הזכיר להורי את הפסוק בתורה "לא תעשה לך פסל ותמונה...." ו"ביקש " שנשמיד את הפסל. התעורר ויכוח חריף בין אבי לאמי וגם אנו הילדים היינו מעורבים בויכוח. הפסל היה יפיפה וקשה היה לנו להשמיד אותו. לבסוף נכנענו לדרישת אמא שידעה כי אם לא נהרוס את הפסל , אביה הרב לא יכנס יותר לבית הזה. בלב כבד לקחנו פטיש ושברנו את ראשו של הדיג הנורדי .עוד כמה מכות פטיש ומהפסל נישאר גוש בטון מכוער. גוש הבטון המכוער הוא שהעלה את החיוך על שפתיו של סבא הרב שידע כי ניצח במערכה על כבוד התורה.

תגובות  15  אהבו 

416
08/02/14
מרוב הקור בארצנו הוא היה
קופץ ישר לברכה בששון ושמחה,
וניצל כדג שמח.שהרי לא רצה לקפוא מקור.
08/02/14
נו... לא פלא, אחרי שהרב ראה את בני המשפחה סוגדים ומשתחווים שלוש פעמים ביום, לפני לפסל, חרה אפו. יעקב ידידי, כאחד העוסק בפיסול וציור, חש צער על הריסת היצירה האומנותית, שהמשפחה קיבלה מהשכן הטוב. ...
נו... לא פלא, אחרי שהרב ראה את בני המשפחה סוגדים ומשתחווים שלוש פעמים ביום, לפני לפסל, חרה אפו.

יעקב ידידי, כאחד העוסק בפיסול וציור,
חש צער על הריסת היצירה האומנותית, שהמשפחה קיבלה מהשכן הטוב.

מצד אחד ראיתי בעיני רוחי את כאבם של בני המשפחה על הגזרה שנפלה עליהם, לצד חיוך הניצחון, של הרב, על שבא על סיפוקו,וכלל לא התחשב בפגיעה ברגשותיהם של בני הבית.

שבוע טוב ומבורך. (חיוך) נדב.
לא תעשה לך פסל ןמסכה כך אמר הסבא הרב. אז גם דג הוא פסל ודינו מכת פטיש
הפסל היה עבודת אמנות שכולם התפעלו ממנו. וכשמדובר בשנות השלושים של המאה שחלפה ,הייתה זו תקופה שמרנית ודברי הרב היו קודש ביחוד אם הוא הסבא.
היום זה לא היה קורה אולם אז בשנות השלושים של המאה העשרים הייתה משמעות לדברי הרב ביחוד שהיה גם סבא. אז ניכנעים
מנקודת ראותו של ילד קטן, גם כואב. קשה לראות משהו יפה שחייבים להרוס, יותר קשה כשנותן "צו ההריסה" הוא אדם קרוב כמו סבא. צריך לשמור על כבוד המשפחה ולא לריב ולכן אין ברירה אלא לציית לגזירה למרות...
מנקודת ראותו של ילד קטן, גם כואב. קשה לראות משהו יפה שחייבים להרוס, יותר קשה כשנותן "צו ההריסה" הוא אדם קרוב כמו סבא. צריך לשמור על כבוד המשפחה ולא לריב ולכן אין ברירה אלא לציית לגזירה למרות הכאב. כתוב יפה ומשקף את התקופה.
תיארת אירוע, כביכול פשוט, הנחיה והריסה, אך לדעתי אינו פשוט כלל, מכיוון שבסיפורך מודגשת עובדת דתיותו של המנחה, כסיבה, ולי ברור, שהדבר קורה שוב ושוב בחיינו, בהנחייתם של בעלי כח יחסי, לכאלה שחלשים מהם, א...
תיארת אירוע, כביכול פשוט, הנחיה והריסה, אך לדעתי אינו פשוט כלל, מכיוון שבסיפורך מודגשת עובדת דתיותו של המנחה, כסיבה, ולי ברור, שהדבר קורה שוב ושוב בחיינו, בהנחייתם של בעלי כח יחסי, לכאלה שחלשים מהם, או נתונים להנחייתם. זהו העולם מטבעו, חוקים, גבולותיהם, והתגובות על מעבר גבולות. לא שנות השלשים, ולא בטיח, אני מאד מבין את הסבא שלך, ומצדיק את מעשיו, על פי חוקי חייו, ותפיסתו לגבי משפחתו שהקים. כיום, הנטיה היא לעבור על חוקים, לא לשלם על כך, להרוס מסגרות, ולנהוג בכח ובעוולה. ראה המציאות.
פעם הסבא היה הדמות הדומיננטית במשפחה ביחוד אם הוא סבא רב שמל את כל נכדיו. אי אפשר היה לסרב ל"בקשתן" . זה כאב אבל לא הייתה ברירה והפסל נופץ
היום גם הסבא לא היה מבקש לנפץ את הםסל. מדובר בתקופה שבה היה הסב ראש השבט . הוא לא היה צריך לצוות. הוא רק ביקש ו חחח. כמה כאבנו הילדים על אובדן הפסל היפיפה
הסיפור מתרחש בשנות השלושים של המאה העשרים . צורת החיים כאן הייתה שונה. ילדים הפכו עצמאיים בגיל מאוחר כך שהשפעת ההורים ליוותה אותם לאורך זמן. הסבא שהיה רב ומל את כל נכדיו ע...
הסיפור מתרחש בשנות השלושים של המאה העשרים . צורת החיים כאן הייתה שונה. ילדים הפכו עצמאיים בגיל מאוחר כך שהשפעת ההורים ליוותה אותם לאורך זמן. הסבא שהיה רב ומל את כל נכדיו עשרות במספר היה הדמות המשפיעה במשפחה. כיבוד אב בזמנו היה שונה מאשר כיום. הוא לא ציווה הור רק ביקש אבל בקשתו הייתה כעין צו. אל לנו לשכוח שכמשפחה דתית היינו נתונים להשפעה של הכללים שמחייבים ערכי התורה. לא יכולנו לעמוד בפני הפרוש של הפסוק "לא תעשה לך פסל ומסכה..." הרב רק הזכיר את זה וידע שנבין. הוא לא ציווה.
סיפור אוטנתי ונוגע ללב על כיבוד אב,והווי משפחתי יפה.
זה ההווי של תחילת המאה שחלפה
בבקשה תחזור ליכתוב מקמות אתה הרבה יותר טוב, בכתיבת מקמות. דרך אגב השבירה אולי הורסת את החומר אך לא בהכרח את הרוח שבליבות האנשים. וכשהרוח לוחשת שששש, ששש, אתה אף פעם לא יודע מתי תפרוץ האש בתודה שוקי ...
בבקשה תחזור ליכתוב מקמות אתה הרבה יותר טוב, בכתיבת מקמות.
דרך אגב השבירה אולי הורסת את החומר אך לא בהכרח את הרוח שבליבות האנשים.
וכשהרוח לוחשת שששש, ששש, אתה אף פעם לא יודע מתי תפרוץ האש בתודה שוקי פשוטי או ורדי אם תירצה.!!!
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

אני כבר בן שבע עשרה וזה קרה היום וגם לפני 70 שנה
השבוע חגגתי ימי הולדת 17 לשלושה נכדים ביום שבת לנכדה והיום לנכד ונכדה תאומים. הסתכלתי עליהם גבוהים ויפים הנכד עבר את הגובה שלי באותו גיל 181 סמ המישפט "אני בן 17 " עורר בי זיכרונות הסתכלתי...
לקריאת הפוסט
מי הוא האיש שמצליח לרגש רבים ולגרום לנו לריגוש
המילים היוצאות מפיו הן נבואה וציווי לעולם להכיר בזכותנו להתקיים בארץ אבותינו. זה מה שעשה ביקור במישרפות של אושויץ ובירקנאו. שם ראה את הזוועות ואת תאור שיירות היהודים שנאספו מכל קצוות תבל והובלו...
לקריאת הפוסט
הנה קרב יום העצמאות ה70 לקום המדינה ולא נישכח את הנופלים
אמהות שאיבדו את בניהן במילחמות ישראל שילמו מחיר יקר והיו אמהות ששיכלו שניים מילדיהן. יוסי גמזו הטיב לתאר את השכול בשיר שכתב לכבודה של כלת פרס ישראל אם הבנים. ניזכור את הבנים שנפלו על הגנת...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה