שיח עם האלוהים

זיכרונות מבית סבא הרב

הרב הישיש עשה מידי פעם גיחות לבקר את ילדיו , נכדיו וניניו בערים השונות הפרוסות ברחבי הארץ . את מרבית זמנו בילה בבית הכנסת שבנה מעל ביתו . הבית היה למעשה כעין באר עמוקה שנחצבה בפיסגת הר ורק צד אחד היה חשוף לנוף המדהים של העיר חיפה. . החדרים נחצבו מסביב לרחבה שהייתה כעיין פטיו
. המבנה היה בין שתי קומות ומעליו נבנה בית הכנסת ששימש את תושבי
השכונה.. המבנה היווה ,גם אם לא באופן רשמיי ,כעין גבול בין השכונות
היהודיות והשכונות הערביות. בד"כ שררה מערכת יחסים של שכנות טובה בין היהודים והערבים . דו קיום של אזרחים שבראש מעיינם עמדה בעיית הקיום. מדובר בתחילתה של המאה התשע עשרה כאשר לא רבים התעניינו בפוליטיקה ,אם הייתה כזו בימים ההם.
התורכים ששלטו בפלסטינה במשך כ400 שנה נהגו מידי פעם להציק לתושבים . מיסים , קנסות וגיוס הצעירים לצבא התורכי שהיה מעורב בלחימה במלחמת העולם הראשונה. לא תמיד ניתן היה להתחמק מגיוס על ידי מתן שוחד. רבים גויסו בכוח וחלקם אבד ולא נודע גורלם או מקום קבורתם.

שמונה בנות ובן היו לרב הישיש . הם היו פזורים ברחבי הארץ והרב נהג
לפקוד אותם מדי פעם הן לביקור רגיל או לבצע ברית מילה לרך הנולד. הרב מל כמה עשרות נכדים כשהוא מתרוצץ בין הערים השונות ירושלים, תל אביב ,טבריה, רשל"צ ועוד.
כמה שמחנו הילדים כאשר הסב בא לבקר אותנו. עמדנו בתור לנשק את ידו כפי שהדריכו אותנו הורינו שהרי הוא היה לא רק סב הוא היה רב של בית כנסת .
כל ילד שניגש לנשק את ידו זכה לקבל ממנו שילינג, מטבע מנדטורי בן 50 מיל. באותם שנים היה למטבע ערך רב ביחוד לילדים שרק לעיתים רחוקות ובארועים מיוחדים זוכים לקבל כסף מזומן. בכל פעם שילד ניגש לנשק את ידו היה הרב דוחף ידו לכיס האדרת הרחבה שלבש ודולה משם את המטבע התורני . הטכס הנ"ל חזר על עצמו בכל ביקור של הסב . עמידתו האיתנה וזקנו הלבן השרו לו דמות סמכותית. . אף פעם לא הרים קולו ולא גער בצאן מרעיתו או בנכדיו. הדמות שהצטיירה בהופעתו הייתה סמכותית ויחד עם זאת הביעה טוב לב.
פרט למעמד נשיקת היד התמונה שתמיד מופיעה לנגד עיני היא תפילת תיקון חצות. אני זוכר שהתעוררתי לקולות ורחשים שבקעו מהמקום שם פרסו לסבי מזרן . מנורת נפט הוצבה על הריצפה והסב ישב להתפלל כשראשו רכון.קדימה . התפילה התנהלה בקול חרישי ודומה היה לי שהיה זה דו שיח בין הרב לאלוהים. הייתה זו תפילה מכל הלב והיא נשמעה כעין תחינה ובקשה אל האלוהים. . לא קלטתי את המשפטים אולם הטון היה כעין תחינה. תחינה לאלוהים שישמור על ילדיו נכדיו וניניו. . הדברים נאמרו בשקט עילאי וברור היה לרב שאלוהים שומע את רחשי הלב גם אם הדברים נאמרו בלחש .. הייתי ילד קטן ואיני יודע אם התחינה והדו שיח עם האלוהים הייתה חלק מהתפילה או שהרב חרג ממנהגו וניהל דו שיח אישי עם האלוהים . מה שכן זכור לי הוא הדרת הפנים של הרב שבלטה לאור מנורת מעששית שהאדירה את הדמות.
הסיפורים הרבים ששמעתי על הסבא -רב מתארים אותו כאדם -על. .סיפור של עמידה מול אספסוף ערבי שתקף אותו על מנת להרוג אותו ואת בנו ולמרות פציעתו הקשה כשבני מעיו נשפכו מביטנו ,הגן בחרוף נפש על בנו עד שהגיעו אנשי ההגנה להצילו.. אולם זה כבר סיפור אחר בפני עצמו.