הגלות שבתוך ישראל

כשעם ישראל ישב בגלות,במזרח אירופה ונידרש לשרת בצבא -המלך,עשו הכל כדי לא להתגייס.לפעמים שילמו כדי לפטרם מהמטלה הזו ואני יכולה להבין אנשים שאינם רוצים להילחם למען ארץ לא להם ואולי חלילה אפילו בצבא האויב ישנם יהודים,אחים ויאלצו להילחם בם או גרוע מזה,לכוון נשק נגדם ואף להפעיל אותו.

מנדלה מוכר ספרים ,ב"מסעות בנימין השלישי"מתאר בהומור את בנימין מהעיירה ואת סנדריל "האשה" שנחטפו לצבא .ואיך הם לא מסתדרים שם.קטע די מצחיק.

את הגישה הגלותית הזו החרדים העבירו לישראל.מדינה שבלי הלימודים שלהם ולמרות כל הפוילה שטיקים שהחרדים עושים,סוחטים למשל את מוכרי הירקות רק כדי לקבל חותמת כשרות ולא רק אותם.מרמים את האלוהים בעניין שנת שמיטה על ידי שהרבנים דורשים מהירקנים למכור להם כאילו את השדות והרבנים הם שימכרו את הירקות(כאילו)ויגבו כסף נוסף על הסחורה מאיתנו ,כדי לשלם לאותם הרבנים.אז לרמות את האלוהים מותר.ולסחוט את העובדים-מותר.פיתאום הם צדיקים גמורים.

אפילו הם גורסים"קדמה דרך ארץ לתורה"היכן דרך הארץ שלהם?

האם לימוד הסטודנטים שלנו במדעים השונים לא מחזיק את המדינה?רבים מהסטודנטים החילונים לומדים ועובדים וגם שרתו בצבא.מדוע החרדים אינם יכולים ללמוד,לעבוד ולשרת.אם אלוהים מעלים עין ממה שהם מתחמנים אותו,כביכול,בשנת השמיטה ובזמנים אחרים,אז הוא בודאי יעלים עין אם זמן מה הם ישרתו למען אותה המדינה שהבטיח לאבותיהם(גם אבותינו)האם דמם אדום יותר מדם הבנים שלנו?(ולי יש רק בנות)

מה שאותי מזעזע בכל העניין הזה אינו עצם סרובם והתחמקותם הגלותית,הרי גם בינינוו החילונים רבים אינם משרתים בצבא.

אלא מה שמזעזע אותי הוא עוצם התגובה שלהם ואופי התגובה שמזכיר לי את הגלות.האם מתיתיהו ובניו לא נילחמו ?אפילו בשם ה'"מי לה' אלי"קראו החשמונאים.ומתיתיהו היה כהן.

כשדוד מבכה את שאול ,יהונתן וצבאם שהובס,בקינתו מטרה"ללמד בני יהודה קשת".כלומר כשעם ישראל ישב בארצו,מוקף אויבים,לא קמו החרדים והתקוממו כדי לא להילחם.(כולם היו'"חרדים")אלא התגייסו לצבא החשמונאים עד שבתקופת שמעון החשמונאי,הנשיא,מדינת ישראל היתה גדולה יותר בשיטחה מאשר בתקופת שלמה.או אם לדייק,לפחות באותו הגודל.לא בדקתי עד הסוף

ישראל היה עם עובד.לא עם של שנוררים ואנשים שחיים על חשבון הזולת בתרוצים שונים.הגו בתורה עבדו בשדות ונילחמו למען העם.

רק בגולה התפתח עניין הישיבות שאחר כך חזר מבבל לישראל,לטבריה,ל צפת ליבנה.וישובים אחרים.אבל לשרת בצבא לא נחשב אף פעם בישראל אסון לאומי כמו עכשיו.תלמידי רבי שמעון בר יוחאי למדו תורה במערה  והתכוננו בחץ וקשת למלחמה,כשהם מסכנים את נפשם.רבי עקיבא תמך במרד.נגד הרומאים.

אני מתביישת כשאני רואה את בני עמי,לבושי השחורים, מתקוממים נגד הגיוס,כאילו אסון כבד ירד עליהם.

ויסלחו לי הדתיים היקרים שמשרתים בצבא.אני גאה בהם.כל הכבוד!הם גיבורים לא רק גיבורי מלחמה,אלא גם גיבורי חברה ,כי האחרים בחברה שלהם מתנכלים להם.כך שלפני היכנסם לבני ברק או לשכונות בירושלים,הם פושטים מדים כי עד כדי כך מציקים להם.ולא רק להם,אלא גם לבני משפחתם.

זה מצב מביש.